רע"ב/רעב"ס 622-23 רע"ב/רעב"ס 622-23

1.בקשה למתן רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' קפאח) בעת"א 63756-11-22 מיום 21.12.2023 אשר דחה עתירה שהגיש המבקש לשינוי סיווגו כאסיר ביטחוני.

2.המבקש, יליד 2003, מרצה עונש מאסר למשך 12 חודשים בגין ביצוע 12 עבירות של יידוי אבנים לעבר כלי תחבורה, לפי סעיף 332א(ב) בצירוף סעיפים 29(א) ו-29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ו-5 עבירות של היזק במזיד לרכב, לפי סעיף 413ה בצירוף סעיפים 29(א) ו-29(ב) לחוק.

3.טרם כניסתו למאסר, ובמהלך ערעור שהגיש על גזר דינו, נעצר המבקש בתיק אחר. בהמשך, חזר המבקש מערעורו, ולבקשתו, ובהיעדר התנגדות מצד המדינה – בית משפט זה הורה כי מאסרו בגין העבירות בהן הורשע יחל מיום 21.09.2022 (ע"פ 6649/21 פלוני נ' מדינת ישראל (21.09.2022)). עם שינוי הסטטוס של המבקש מ'עצור' ל'אסיר', החליט משיב 1 (להלן: שב"ס) לשנות את סיווגו ל'אסיר ביטחוני'.

4.המבקש פנה לשב"ס בבקשה לשנות את סיווגו, וטרם שניתן לו מענה, הגיש ביום 11.10.2022 עתירת אסיר. ביום 18.10.2022, הודיע שב"ס כי אין בכוונתו לשנות את סיווגו של המבקש. ביום 21.11.2022, דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' נחלון, עת"א 20726-10-22) את העתירה על הסף. זאת, בשל אי-מיצוי הליכים ומשום שהעתירה הוגשה לפני מתן ההחלטה המנהלית, כך שהיא לא התייחסה לנימוקים עליהם עמד שב"ס בהחלטתו.

5.למחרת, הגיש המבקש השגה על החלטת שב"ס לפי סעיף 8 לפקודת נציבות שב"ס 04.05.00 שכותרתה "תהליך הגדרת אסיר ביטחוני" (להלן: פקודת הנציבות). ביום 23.11.2022, ניתנה החלטת שב"ס שדחתה את ההשגה שהגיש המבקש. במסגרת ההחלטה צוין, כי העבירות בהן הורשע המבקש נעשו על רקע אידיאולוגי, כלפי אוכלוסייה ערבית בלבד, וכי בהתאם לפקודת הנציבות יש לסווג אסיר כביטחוני בהתאם למבחנים מהותיים. כמו כן, צוין, כי נספח ב' לפקודת הנציבות מונה רשימה פתוחה של עבירות, שכאשר המניע לביצוען הוא לאומני, ניתן להגדיר את מבצען כאסיר ביטחוני.

6.עתירה שהגיש המבקש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, נדחתה ביום 21.12.2022. נקבע כי:

"המבחנים אשר נקבעו [בפקודת הנציבות – ח.כ.] להגדרת אסיר בטחוני, הינם בין השאר, 'אסיר אשר נחשד, הואשם או הורשע בגין ביצוע עבירה שעפ"י טיבה או נסיבותיה היא עבירה בטחונית ו/או הוגדרה עבירה בטחונית מובהקת כמפורט בנספח א'... הוראות החיקוק עליהן נסמך ב"כ העותר, כמפורט בנספח, אינן מהוות רשימה סגורה לפי שהביטויים "כגון" ו"בין היתר", מופיעים בנספח המציין את הוראות החיקוק. הגיונם של דברים בצידם. המבחן המהותי הוא שיש להחיל. מקרים מעין אלה עלולים להצית אש תבערה במקומותינו. האכיפה כלפי ידוי אבנים מצד ערבים אינה צריכה להיות יוזמה פרטית של אדם כזה או אחר".

7.על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

8.בבקשה נטען, כי עניינו של המבקש מעלה שאלה עקרונית שטרם נדונה בפסיקת בית משפט זה, הנוגעת לשיקולים שיש לשקול בעת סיווג אסיר כאסיר ביטחוני. לטענת המבקש, בעת בחינת סיווגו של אסיר, על שב"ס לשקול שיקולים הנוגעים, בין היתר, לגילו של האסיר, למצבו הנפשי והאישי, להתפתחויות שאירעו מאז ביצוע העבירה ולחלוף הזמן מאז ביצועה. עוד נטען, כי ככל ששב"ס רואה לנכון לסטות מסיווג קודם שניתן לאסיר, עליו להצביע על נסיבה חדשה המצדיקה סטייה כאמור. לטענת המבקש, חובתו של שב"ס לשקול את השיקולים הללו ולנמק בחירתו לסווג מחדש אסיר – נגזרת מחובתו להפעיל את שיקול הדעת הניתן לו לסווג אסירים כביטחוניים בהגינות ובסבירות. לגופם של דברים, נטען, כי העבירות שבגינן נאסר המבקש בוצעו על-ידו בהיותו נער בן 15, כאשר ברקע לכך נסיבות חייו המורכבות; וכי מאז ביצוען חלפו כמעט 5 שנים. עוד נטען, כי המבקש לא שהה במעצר במהלך ההליך הפלילי שהתנהל נגדו, באופן המעיד על כך שלא נשקפת ממנו מסוכנות אידיאולוגית המצדיקה מעצר או אפילו תנאים מגבילים. עוד נטען, כי במהלך משפטו סווג על-ידי שב"ס כ"עצור פלילי", באופן שאינו עולה בקנה אחד עם סיווגו הנוכחי. נסיבות אלה, לשיטתו, מצדיקות לשנות את סיווגו כאסיר ביטחוני.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

10.כידוע, הלכה היא עמנו כי בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בעתירת אסיר במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (רע"ב 929/23 יחזקאל נ' הממונה על עבודות שירות, פסקה 8 (02.02.2023)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמות מידה אלו, ודי בכך כדי לדחותה.

11.טענותיו של המבקש ביחס לשיקולים שעל שב"ס לשקול נטענו לראשונה במסגרת בקשה זו, כך שבית המשפט המחוזי לא נדרש להן. ואילו, בקשה למתן רשות לערער אינה מהווה 'מקצה שיפורים' לעתירה שהוגשה, ואין זה מתפקידו של בית משפט זה להכריע בסוגיה כאילו הוא יושב בערכאה הראשונה (רע"ב 6298/20 ע'ית נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 7 (22.11.2020)).

12.דברים אלו נכונים אף לטענתו של המבקש, לפיה נפל פגם בסיווגו כאסיר ביטחוני, לאור העובדה שלא שהה במעצר במהלך ההליך הפלילי שהתנהל נגדו; ובשים לב לכך ששב"ס סיווג אותו כ'עצור פלילי'. שכן, אף טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת הבקשה שלפניי. ממילא, יצוין, כי טענת המבקש לפיה סווג על-ידי שב"ס בעבר כ'עצור פלילי' נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס, כך שדינה להידחות אף מסיבה זו.

13.לפני סיום אעיר, כי מבין אני היטב את הטרוניה של המבקש נגד פסק הדין הקצר של בית המשפט המחוזי. זאת, בין היתר, נוכח ההשלכות כבדות המשקל הנובעות מסיווג אסיר כאסיר ביטחוני, בכל הנוגע לתנאי מאסרו. בית משפט עמד לא פעם על חשיבות חובת ההנמקה (ראו מבין רבים: רע"ב 8019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פסקה 8 (23.06.1998)). ההנמקה היא העדות לכך שההחלטה לא ניתנה בשרירות לב. היא מחייבת את כותב ההחלטה להתמודד עם הקשיים האינטלקטואליים העולים מהסוגיה שהגיעה לפתחו. היא מבטאת את הערך של מתן יחס של כבוד למי שזכויותיו עשויות להיפגע. מעבר לכך, ההנמקה מהווה חלק בלתי נפרד משקיפות הליך קבלת ההחלטה, ומאפשרת להעביר עליה ביקורת – הן על-ידי ערכאת הערעור, הן על-ידי הציבור (דפנה ברק-ארז "ההנמקה השיפוטית: דילמות ישנות וחדשות" משפטים נב 5, 7 (התשפ"ב); אהרן ברק שיקול דעת שיפוטי 46 (התשמ"ז)). בהתאם לכך, אף על שב"ס לתת את תשומת ליבו למידת ההנמקה בהחלטותיו, ולשאוף ככל הניתן להביא לידיעת נמען ההחלטה את מכלול השיקולים שעמדו בבסיסה.

14.בנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות.