רע"ב 6298/20 חסונה סמיר ע'ית נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט י' בן-חמו ) בעת"א 307979-05-20 מיום 21.7.2020, בגדרו נדחתה עתירת המבקש, אסיר ביטחוני המשויך לארגון פת"ח, להסרת השתייכותו הארגונית ולשילובו בטיפול בין כותלי הכלא.

2.

המבקש מרצה עונש מאסר עולם בלתי קצוב ועוד 20 שנות מאסר במצטבר החל מיום 10.2.2002, לאחר שהורשע בהקמת חוליית טרור ובעבירות שונות, בהן רציחתה של מורן עמית ז"ל בטיילת ארמון הנציב בירושלים. במסגרת גזר דינו נקבע כי העבירות בוצעו על רקע אידיאולוגי לאומני, וכך גם בפסק דין חלוט של בית משפט זה בעניינו. בשל הנסיבות שבהן בוצעו העבירות הוגדר המבקש כאמור כ"אסיר ביטחוני" בעל שיוך ארגוני לארגון פת"ח, בהתאם להוראות סעיף 3(א) לפקודת הנציבות 04.05.00 שעניינה "תהליך הגדרת אסיר ביטחוני".

3.

החל מחודש אפריל 2018 פנה המבקש לרשויות הכלא בבקשה להסרת שיוכו הארגוני ולשילובו בתהליכי שיקום, ונדחה. בהחלטה האחרונה מיום 7.6.2020, אשר ניתנה על-ידי ראש ענף פח"ע בחטיבת המודיעין בשב"ס, נקבע בין היתר כי "מבדיקה של הח"מ בתיקו המודיעיני מדובר באסיר ביטחוני בעל אידיאולוגיה בעלת זיקה לארגון הפת"ח לאורך כל שנות מאסרו", וכי "בשקלול הנסיבות, הכוללות את העבירות המיוחסות לנדון המזוהה עם ארגון הפת"ח והתנהלותו בתקופת מאסרו, אין מקום להסרת שיוכו הארגוני ויש לראות בו אסיר המשתייך לארגון הפת"ח לכל דבר ועניין". המבקש לא השלים עם החלטה זו והגיש עתירה מנהלית כאשר טענתו המרכזית היא כי מעולם לא השתייך לארגון פת"ח.

4.

בפסק דין מיום 21.7.2020 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה, משלא מצא פגם בהחלטה המנהלית לעניין שיוכו של המבקש לקבוצת אסירי פת"ח, שיוך "המבוסס על עובדות ונתונים". נקבע כי "אין פירושו שהאסיר ביצע את העבירות בשם ארגון פת"ח או שהשתייך בזמן ביצוע העבירות לארגון פת"ח. ניתן ללמוד על השתייכות ארגונית גם מהתנהלות בתוך הכלא לאחר מועד ביצוע העבירות. מדובר בהחלטה מנהלית פנימית". הוזכר כי בתיק המודיעיני בעניינו של המבקש קיים חומר שלילי וניכרת זיקה משמעותית וברורה לארגון הפת"ח, וכי שב"כ מתנגד להסרת שיוכו הארגוני. כן נמנו מספר דו"חות ידיעה המצביעים על "זיקה ברורה" של המבקש לארגון הפת"ח.

אשר לעניין השיקום, נקבע כי המבקש אינו עומד בתנאי הסף לכך, כאמור בסעיף 4.ב לפקודת הנציבות 03.02.00 שעניינה "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים", המורה כי ניתן להסיר מגבלות כאלה ואחרות מאסיר ביטחוני ככל שהגורם המוסמך שוכנע כי "חל שינוי בולט וממשי וכי הוא ניתק כל מגע ישיר או עקיף עם הארגון שאליו הוא משתייך או עם חברי ארגון כאמור". מהחומר שהוצג עולה, כך נקבע, כי "התפיסה האידיאולוגית מושרשת בעותר [המבקש] באופן שאיננו מאפשר מתן הקלות ומתן טיפול".

5.

בבקשה לרשות ערעור שלפניי טוען המבקש כי אין הצדקה לעשות שימוש בסעיף 4.ב האמור לפקודת הנציבות על מנת לבחון את התאמתו לטיפול בכלא, וכי "אף אם יוכרע כי סעיף זה הוא רלבנטי, יש לבחון האם הרף הגבוה שנקבע בסעיף לצורך מתן הקלות בקיום קשרים עם החוץ רלבנטי לשאלת השילוב בטיפול בכלא". נטען כי ישנו "אבסורד והפליה" בשימוש בסעיף זה לצורך שילוב בטיפול, מקום שרק לגבי אסירים ביטחוניים ערבים נדרש שיראו שינוי בתפיסותיהם קודם לשילוב בטיפול וכתנאי לטיפול, בשונה מאסירים אחרים, לגביהם הליכי טיפול הם שנועדו לסייע בשינוי התפיסות העברייניות. הוטעם, כי נוכח גילו הצעיר של המבקש בעת ביצוע העבירות, קיימת חשיבות רבה לשלבו במסגרת טיפול.

6.

המשיב בתגובתו מתנגד לבקשה, וטוען כי פסק דינו של בית משפט קמא נטוע עמוק בנסיבותיו הפרטניות של המבקש, המאשר כי לעת הזו ולנוכח הראיות מהעת האחרונה אין הצדקה לשנות את שיוכו הארגוני של המבקש. למעשה, כך נטען, "ענייננו באסיר ביטחוני המרצה את עונשו מזה שני עשורים וכל רצונו לקצוב את עונשו ולשפר את תנאיו כך שיוכל לקבל ביקורים מדרגה שנייה", כפי שעלה בבירור מריאיון שנערך לו. צוין כי טענות המבקש נגד השימוש בסעיף 4ב לפקודת הנציבות לצורך בחינת שילוב בטיפול ובדבר אפליה הנובעת מכך, לא הועלו במסגרת העתירה בבית משפט קמא, ואין מקומן להתברר לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור דנן.

מכל מקום, נטען כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. הובהר כי שעה שנמצא כי אין מקום להסרת שיוכו הארגוני של המבקש בשל זיקתו הקיימת לארגון פת"ח, ממילא הדבר משליך באופן ישיר על בחינת בקשתו להשתלב בטיפול שיקומי. בהקשר זה הפנה המשיב לפסק הדין ברע"ב 5555/14 סלהב נאאל נ' ועדת השחרורים (8.12.2014), בו נקבע, בין היתר, כי "... הונהג הליך דו-שלבי לבחינת בקשות טיפול של אסירים ביטחוניים. בשלב הראשון, אסיר ביטחוני העומד בשני התנאים המנויים בסעיף 4(ב) לנוהל אסירים ביטחוניים דהיינו - חל בו שינוי בולט וממשי והוא ניתק כל מגע עם ארגון עוין וכן ניתנה בעניינו חוות דעת חיובית מטעם שב"כ או גורם בטחוני אחר - יוכל להיפגש לפגישת אבחון עם עובדת סוציאלית. בשלב השני, וככל שייקבע בפגישת האבחון כי יש לאסיר הביטחוני פוטנציאל טיפולי - ישולב האסיר בטיפול פרטני", ולאסמכתאות המוזכרות שם. בענייננו, כך נטען, המבקש לא עמד בנטל להראות כי חל בו שינוי בולט וממשי המעיד כי זנח את האידיאולוגיה שעמדה בבסיס העבירות שביצע וכי ניתק כל מגע עם ארגון הפת"ח, ומדובר ב"נסיבות מובהקות" כך שכל טענותיו בנוגע לשימוש בסעיף 4.ב לפקודה ממילא אינן רלבנטיות כלל בעניינו הפרטני.

7.

לאחר עיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מעורר כל שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ( רע"ב 6436/20 סרור נ' שירות בתי הסוהר (14.9.2020); רע"ב 5802/19 חכרוש נ' מדינת ישראל (8.9.2019); רע"ב 3359/17 כבהה נ' שירות בתי הסוהר (24.7.2018)). כפי שהובהר, טענות המבקש סביב צדקת השימוש בסעיף 4.ב לפקודת הנציבות לצורך בחינת התאמתו של אסיר ביטחוני להליך טיפולי נטענו לראשונה במסגרת הבקשה לרשות ערעור, כך שהערכאה הדיונית כלל לא נדרשה להן. מובן שבקשה כאמור אינה המקום להעלאת טענות חדשות המהוות "מקצה שיפורים" לעתירה שהוגשה, ובית משפט זה אין תפקידו להחליט כאילו הוא יושב בערכאה הראשונה. יתר הטענות שהועלו בבקשה, הנוגעות לשאלת סיווגו הפרטני של המבקש מבחינת שיוך ארגוני (בהקשרן הוגשו גם חומרים חסויים) תחומות בדל"ת אמותיו של עניינו הפרטני, ואין כל הצדקה להידרש להן ב"גלגול שלישי".

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.