ב בית המשפט העליון
רע"ב 6299/01
בפני: כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת מ' נאור
העותר : זורב ג'מאל ספיאשווילי
נגד
המשיבים : 1. היועץ המשפטי לממשלה
2.וועדת שחרורים - גוש שרון
תאריך הישיבה:
ג' בתשרי התשס"ב (2.09.01)
בשם
העותר : עו"ד אסכנדר זאהי
בשם
המשיבים : עו"ד חני אופק
החלטה
1.על המבקש נגזר עונש מאסר לתקופה של ששה עשר חודשים בשל עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, כאשר דברים אמורים בהחזקת הרואין במשקל 10.7 גרם, מחולק ל- 11 אריזות. תאריך שחרורו המלא הוא 21.11.01. תאריך תום ריצוי שני שלישים ממאסרו הוא 11.06.01. ועדת השחרורים, בהחלטה מיום 04.07.01, דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם. בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, בפסק דינו מיום 19.07.01, דחה את עתירתו נגד החלטת הועדה. המבקש ביקש להרשות לו לערער על פסק הדין.
2.בבקשתו ובטענותיו לפנינו עמד בא כוח המבקש, בתמצית, על כך שבהחלטה קודמת של הועדה- בהרכב אחר מזה שהחליט בבקשה בסופו של דבר- הובעה עמדה חיובית לגבי האפשרות להקדים את שחרורו, אם יימצא לו טיפול גמילה מתאים. עוד עמד על כך שהרשות לשיקום האסיר לא נתנה דעתה כראוי לנסיבותיו האישיות ולסיכויי שיקומו.
אין אנו רואים עין בעין עם בא כוח המבקש. כפי שמתברר ריצה המבקש בעבר שלוש תקופות מאסר בגין עבירות סמים ובכל פעם שוחרר שחרור מוקדם, בהתחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות ובמצבו הרפואי. יתר על כן, המבקש החדיר סמים לכלא וחזר לצרוך סמים קשים. ועדת השחרורים סברה כי המבקש- שבעברו אף הרשעות בעבירות דומות- לא למד את הלקח והוא מהווה סיכון ממשי לציבור. כך סבר גם בית המשפט המחוזי.
הלכה פסוקה היא כי מסוכנותו של אסיר היא שיקול עיקרי בהחלטתה של ועדת השחרורים לשחררו מן המאסר. כך גם נקבע בתקנות העונשין (נתונים לצורך החלטת ועדת שחרורים), התשס"א- 2001 (ק"ת 6103), כשיקול ראשון ועיקרי שיש להביאו בחשבון, "הסיכון הצפוי מהאסיר לשלום הציבור---". התנהגותו של המבקש בעבר, שתוארה בתמצית לעיל, מעידה עליו כמאה עדים שהוא מסכן את הציבור וכי אין לתת בו אמון עוד. לפיכך צדקה ועדת השחרורים בהחלטתה וצדק בית המשפט המחוזי בדחותו את עתירתו על החלטתה.
3.הבקשה להרשות ערעור נדחית.
ניתן היום, ג' בתשרי התשס"ב (20.09.01)
שופט שופט שופטת