רע"ב 6929/21 אסי אבוטבול נ. שירות בתי הסוהר

1.

המבקש מרצה עונש מאסר ממושך, לפרק זמן של 18 שנים ו-7 חודשים, בגין הרשעתו בביצוע עבירות של ניהול ארגון פשיעה, מימון פעילות של ארגון פשיעה, איומים, וסחיטה בכוח ובאיומים. כעולה מכתבי הטענות, המבקש החל לרצות את מאסרו ביום 26.3.2007, והוא צפוי להשתחרר ביום 25.10.2025. במקביל לכך, נעצר המבקש עד תום ההליכים, נוכח הגשת כתב אישום נגדו, בעבירות של ביצוע רצח וקשירת קשר לביצוע פשע, במסגרת פרשה פלילית מסועפת, רבת-נאשמים, המכונה גם 'פרשה 512'. המבקש מוחזק בהפרדה.

2.

תחילתו של ההליך דנן, בעתירת אסיר שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 43410-03-21), ביום 19.3.2021, ובמסגרתה ביקש לאפשר לו להכניס לבית הסוהר מכשיר DVD מסוג בלו-ריי ( Blu-ray ), חלף מכשיר אחר שהיה עד אותה עת ברשותו, לאחר שזה נהרס, לטענתו, בעת העברתו לבית הסוהר איילון. עוד עתר המבקש, להורות למשיב להשיב לו רמקול ואוזניות שהיו ברשותו בעבר, שנלקחו ממנו, לטענתו, בעת המעבר לכלא איילון, ומאז לא הושבו לו. המבקש הוסיף וטען, כי הציוד הנ"ל נחוץ לו בדחיפות, לצורך האזנה וצפייה בחומרי החקירה הרבים בתיק הפלילי התלוי ועומד נגדו.

3.

בתשובתו לעתירה, בכתב ובעל-פה, טען המשיב כי ניסה להעמיד לרשות המבקש מחשב 'מעוקר', שישמש אותו בלבד לצורך לימוד חומרי החקירה, במשך כל שעות היום, לבד מן הלילה, אך זה מצדו סרב לשתף פעולה עם הפתרון המוצע. כמו כן הבהיר המשיב, בהסתמך על גורמי הפרקליטות, כי חומרי החקירה בתיק הפלילי אינם מחייבים צפייה במכשיר DVD

מסוג בלו-ריי דווקא.

4.

ביום 16.6.2021 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה (השופט העמית א' טל ), בקובעו כך: "מאחר והמשיב העמיד לשימושו הבלעדי של העותר מחשב מעוקר, יעשה העותר ניסיונות לצפות בחומרי החקירה ולשמוע את תוכנם במחשב המעוקר. באם לא יצליח לעשות כן והגורמים המקצועיים במשיב יאשרו זאת, יימסר המכשיר נושא העתירה לתיקון על חשבון העותר אצל גורם שמקובל על שב"ס או ששב"ס יקנה מכשיר מעוקר כמו המכשיר שהיה לעותר על חשבונו של העותר. האמור לעיל חל גם על הרמקול והאוזניות נושא העתירה. בכפוף לאמור לעיל, אני דוחה את העתירה" .

5.

ביום 29.6.2021, הגיש המבקש בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. לדבריו, ביום שבו נדחתה העתירה, הגיע מפקד האגף לתאו עם מחשב מעוקר, כדי לבחון אם ניתן להאזין ולצפות באמצעותו בחומרי החקירה, אך הניסיון לא עלה יפה. לאחר כמה ימים, הובא לתא מחשב מעוקר אחר, אך גם ממנו לא צמחה ישועה. בעקבות שני ניסיונות כושלים אלו, דרש המבקש כי יתוקן ויוחזר לו מכשיר הבלו-ריי, ועמו גם הרמקול והאוזניות שניטלו ממנו, כפי שנקבע בפסק הדין. בקשתו נענתה בשלילה. נאמר לו כי בכוונת המשיב לבחון את העניין פעם נוספת, באמצעות מחשב מעוקר אחר. המבקש מאן להמתין עוד, ועל כן פנה בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, להורות למשיב לקיים את אשר נקבע בפסק הדין. עוד ביקש, כי בית המשפט ישקול להטיל הוצאות או קנס על המשיב, נוכח אי-קיום ההחלטה.

6.

בתגובה טען המשיב, כי הניסיון לקיים את החלופה הראשונה בהחלטת בית המשפט המחוזי – לא מוצה, שכן גורמי המקצוע ביקשו מספר פעמים לקבל לידיהם את חומרי החקירה, על מנת לבחון אם ניתן לצפות בהם באמצעות מחשב מעוקר, אך נתקלו באי-שיתוף פעולה מצד המבקש. ממילא, טען המשיב, לא היה מקום לפנות בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט.

7.

לאחר שבחן את טענות הצדדים מזה ומזה, קבע בית המשפט המחוזי, בהחלטה מיום 7.7.2021, כך: "לאחר שעיינתי בעתירה נושא ההחלטה, בכתב התשובה, בפרוטוקול הדיון, בהחלטה, בבקשה ובתגובה, אני מורה למשיב לרכוש לעותר על חשבון העותר את המכשיר המבוקש ו[ל]תת לו את האזניות והרמקולים. אין בהחלטה כדי להיות תקדים למקרים אחרים" .

8.

חרף החלטה זו, שנראית על-פניה ברורה וחד-משמעית, הודיע המשיב לבית המשפט המחוזי, ביום 25.7.2021, כי "הגורם המוסמך אישר לרכוש כונן

DVD BLUE RAY אשר ישמש אך ורק את העותר לצפייה בחומרי חקירה כבקשתו בעתירה" (ההדגשה הוּספה – נ' ס'). לדברי המשיב,

"הכונן כאמור הינו פתרון טכנולוגי מצוין התואם את החלטת בית המשפט ואשר לבטח יאפשר את הצפייה בכל חומרי החקירה המצריכים פורמט BLUE RAY " . כלומר, חלף מסירת מכשיר

DVD

בלו-ריי למבקש, בהתאם להחלטה, הודיע המשיב, על דעת עצמו, מבלי ליטול רשות קודם לכן, כי בדעתו לספק למבקש כונן חיצוני , אשר אמור להתחבר למחשב המעוקר, ולאפשר צפייה בפורמט בלו-ריי.

9.

בתגובה להודעת העדכון, מסר המבקש כי הוא אינו מבין מדוע המשיב 'מתחכם', ואינו מקיים את החלטת בית המשפט ככתבה וכלשונה. לדבריו, משבית המשפט אמר את דברו, היה על המשיב להרכין ראשו, לקבל על עצמו את הדין, ולפעול כפי שנצטווה.

10.

ביום 18.8.2021 הגיש המשיב הודעת עדכון נוספת, ובה ציין כי על אף שכונן הבלו-ריי הוא למעשה "מכשיר dvd בלוריי לכל דבר ועניין" , סירב המבקש לאפשר לו לבחון אם אכן ניתן לצפות באמצעותו בחומרי החקירה, על-ידי שימוש במחשב המעוקר.

11.

בעקבות האמור בהודעת העדכון האחרונה, פנה המבקש בבקשה נוספת, לפי פקודת בזיון בית משפט, בטענה כי המשיב אינו מקיים את החלטת בית המשפט המחוזי, לגבי מסירת

מכשיר ה- DVD בלו-ריי, הרמקול והאוזניות. לטענתו, אם החלטת בית המשפט המחוזי לא נשאה חן בעיני המשיב, היה עליו לפנות בבקשת רשות ערעור, ולא להחליט על דעת עצמו לפעול בדרך אחרת, ולספק לו מכשיר אחר מזה שנקבע בהחלטה. לדברי המבקש, "לא יעלה על הדעת שהמשיב שהינו רשות מנהלית יתייחס להחלטות שיפוטיות בזלזול ויעשה ככל העולה על רוחו" . בית המשפט המחוזי התבקש אפוא, להורות למשיב ליישׂם את ההחלטה ככתבה וכלשונה, וכן גם לחייב את המשיב בתשלום הוצאות או קנס, נוכח ביזוי החלטתו.

12.

ביום 29.8.2021, לאחר שבחן את טענות הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כך: "לאור האמור בשתי הודעות העדכון וסירובו של המבקש לבדיקת המכשיר אני דוחה את הבקשה" .

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

13.

המבקש טוען, כי ההחלטה השיפוטית מיום 7.7.2021 מדברת בעד עצמה, אינה משתמעת לשני פנים, אך אין בכוחו לכפות על המשיב לקיימה, נוכח דחיית בקשתו לפי פקודת בזיון בית משפט. בקשת המבקש היא אפוא, להורות למשיב לקיים את ההחלטה לאלתר. בנוסף מבוקש, כי בית המשפט יביע ביקורת על "התנהלותו העקבית והשיטתית של המשיב באי קיום החלטות שיפוטיות של בתי המשפט קמא כל אימת שההחלטות אינן לרוחו" . לדברי המבקש, עניין זה – אי-כיבוד החלטות בית המשפט המחוזי ככתבן וכלשונן, ולטענתו המקרה דנן אינו היחיד – הוא הסוגיה הרוחבית העומדת ביסוד בקשת רשות הערעור. לטענתו, התנהלות זו מעבירה "מסר חמור ומסוכן ביותר אשר הופך להיות דפוס בהתנהלותו של המשיב הן לציבור העותרים האסירים והעצורים והן לנציגי הרשות ביחס לכיבוד החלטות הרשות השופטת" . מעבר לכך, לגבי עניינו הפרטני טוען המבקש, כי "הותרת המצב כמות שהוא, קרי, מצד אחד, ישנה החלטה שיפוטית לטובת המבקש, ומצד שני, אין למבקש את האפשרות לאלץ את הרשות המנהלית לקיימה היא לטעמו של המבקש פגיעה אנושה בשיקולי הצדק וכפועל יוצא נוכח תוכן ההחלטה פגיעה קשה בניהול ההליך המשפטי ובהליך ההוגן שהינה זכות חוקתית" .

14.

בתגובת המשיב נטען, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, הן על הסף הן לגופה. בראש ובראשונה נטען, כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה, לגבי מתן רשות ערעור בעתירות אסירים. לדברי המשיב, הבקשה אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ועל כן, דינה להידחות כבר על הסף. לכך מוסיף המשיב, כי גם אם לא היה מדובר בבקשת רשות ערעור על עתירת אסיר , עדיין היתה נדרשת במקרה זה רשות לערער, שכן עסקינן בהשגה על החלטה הדוחה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט (להבדיל מהחלטה המורה על קבלת בקשת בזיון, שעליה ניתן לערער בזכות). עוד נטען, כי דין הבקשה להידחות על הסף, גם משום שעסקינן בהליכים לפי פקודת בזיון בית משפט, שאינם מתאימים לכפיית ציות על רשויות המדינה, ובכלל זה המשיב. כך או כך, נטען כי בהליכים מסוג זה, לא יֵעשה שימוש אלא במקרים חריגים ומיוחדים, כהליך שיורי, ורק כאשר הצדדים אינם חלוקים על פרשנות פסק הדין מושא בקשת הבזיון, וההפרה העולה היא ברורה וחד-משמעית. במקרה דנן, לא זו בלבד שהצדדים חלוקים על פרשנות ההחלטה, אלא שגם בית המשפט המחוזי עצמו לא קבע כי החלטתו לא קוימה. מעבר לכך נטען, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, שכן החזקת ציוד אישי היא טובת הנאה, אשר ניתנת לשלילה אם קיימת מניעה לכך. בנסיבות העניין דנן, מאחר שמכשיר DVD בלו-ריי אינו נמנה על הפריטים שהותרו למכירה במרכז המכר של שב"ס, הוא אינו בא בגדרי ציוד מותר לרכישה, ועל כן, אין מקום להתיר את מסירתו למבקש. אמנם, בעבר החזיק המבקש במכשיר מסוג זה, אך זאת לפנים משורת הדין, תוך שהובהר כי אם יתקלקל המכשיר, המשיב לא יעשה לתיקונו, ולא ניתן יהיה לאשר רכישת מכשיר כזה מחדש. עוד טוען המשיב, כי הלכה למעשה, המחשב המעוקר, בצירוף כונן ה- DVD בלו-ריי, אמור לספק מענה הולם לצרכי המבקש; על כן, אין כל הצדקה מעשית להורות על רכישת מכשיר DVD

בלו-ריי דווקא. זאת בפרט, מקום שבו המבקש מסרב לשתף פעולה עם המשיב, ולא מאפשר לו לבדוק אם אכן כונן ה- DVD בלו-ריי פועל כהלכה, ומאפשר את ההאזנה והצפייה בחומרי החקירה. בהתייחס לרמקול ולאוזניות נטען, כי המחשב המעוקר נותן מענה גם לצורך זה, משום שקיים בו רמקול מובנה, כאשר בנוסף, במרכז המכר ניתן לרכוש גם אוזניות.

15.

לאחר קבלת התגובה, קיימתי דיון על-פה בבקשה, ביום 23.1.2022. במהלך הדיון, שיקפתי לצדדים את המורכבות מכאן ומכאן. לב"כ המשיב הבהרתי, כי לא ניתן להשלים עם דרך פעולת המשיב, אשר אף לאחר שבית המשפט המחוזי נתן החלטה ברורה ומפורשת, החליט על דעת עצמו לנהוג אחרת, ותר אחר פתרונות יצירתיים נוספים, שאינם עולים בקנה אחד עם האמור בהחלטה. זאת מבלי ליטול רשות מראש; לא באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר, ולא בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור. מאידך גיסא הבהרתי לב"כ המבקש, כי ענייננו כאן בבקשת רשות ערעור על החלטה לפי פקודת בזיון בית משפט – הליך שספק רב אם ניתן להחילו על איזו מרשויות המדינה, ובכלל זה המשיב דנן. אחר הדברים האלה, בעקבות הערותי, הציעה ב"כ המשיב כך: המחשב המעוקר, יחד עם כונן ה- DVD

בלו-ריי, ישאר בתאו של המבקש למשך כל שעות היממה, כך שתהא לו נגישות מלאה אליו; תיבחן אפשרות לחבר מסך טלוויזיה למחשב המעוקר, וככל שימצֵא כי הדבר אפשרי במישור הטכני, כך יֵעשה; אם יאותרו האוזניות מסננות הרעש שנטען כי נלקחו מהמבקש, הן יושבו לידיו, וככל שלא יאותרו, יתאפשר לו להכניס אוזניות אחרות במקומן; המחשב המעוקר עצמו כולל רמקולים, ועל כן, לא יוּתר למבקש להכניס רמקולים אחרים/נוספים. ב"כ המשיב הוסיפה, כי הצעה זו מתייחסת רק לתקופה שבה מוסיף להתנהל משפטו של המבקש, בהליכים הפליליים התלויים ועומדים נגדו. בתגובה מסר ב"כ המבקש, כי מרשו הודיע שאינו מוכן להצעה זו, והוא מבקש כי תינתן החלטה בבקשה. לאחר דין ודברים נוסף, הוריתי לב"כ המבקש לעדכן עד יום 24.1.2022 בעמדתו הסופית של מרשו. במועד זה הודיע המבקש, כי לאחר ששקל את הדברים בכובד ראש, מתבקש בית המשפט ליתן החלטתו בעניין.

משדרך הפשרה לא צלחה, אין מנוס מהכרעה.

16.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף. תחילה, ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, עניינה בדחיית בקשה שהגיש המבקש, לפי פקודת בזיון בית משפט. כידוע, השאלה אם ניתן ליישׂם את הוראות הפקודה על איזו מרשויות המדינה, לא הוכרעה עד תום בפסיקתו של בית המשפט, אך כפי שציינתי בעבר, "ספק אם ניתן להפעיל את הוראות הפקודה על רשות מרשויות המדינה, ובכלל זה שירות בתי הסוהר" (רע"ב 5877/21 ברקאי נ' שירות בתי הסוהר (29.9.2021)); הידרשות לבקשה דנן, טעונה אפוא הכרעה בשאלה שהתשובה לה אינה פשוטה כלל ועיקר. כבר מטעם זה, ספק רב אם יש מקום להידרש לבקשת רשות הערעור לגופה. מעבר לכך, ישנם כמה עקרונות שנקבעו בפסיקת בית המשפט, לגבי בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, שאינם נתונים בספק, לא שנויים במחלוקת, ונראה כי אינם מתקיימים בעניין דנן. כפי שנקבע למשל בבג"ץ 4299/13 ברקוביץ' נ' שר האוצר , פסקה 8 (18.11.2014): "מקובל לראות בהליך הבזיון הליך שיורי, אשר השימוש בו צריך להיות מוגבל למקרים מתאימים בלבד. הלכה זו נקבעה בשל היות הליך הבזיון הליך אכיפה קיצוני, אשר הסנקציה שבצדו – מאסר או קנס – עשויה להיות קשה [...]. ככלל, יש להיזקק להליך בזיון מכוחו של פסק דין מוסכם במקרים מיוחדים, שבהם הצדדים אינם חלוקים בשאלת פרשנותו של פסק הדין המוסכם או כאשר עמדת אחד הצדדים נגועה בחוסר תום לב, ושבהם ההפרה היא ברורה וחד משמעית" . במקרה זה שלפנַי, לא זו בלבד שקיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי השאלה אם רכישת כונן ה- DVD בלו-ריי עולה בקנה אחד עם החלטת בית המשפט המחוזי, אלא שגם בית המשפט המחוזי עצמו לא התייחס לשאלה זו במפורש, והעיקר – לא מצא כי החלטתו בּוּזתה; בבחינת "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" (בבלי, כתובות כב, ע"א). קיים אפוא קושי אינהרנטי לקבל את בקשת רשות הערעור, ולקבוע כי המשיב לא מילא אחר החלטת בית המשפט המחוזי, וכי יש להפעיל נגדו אותו הליך חריג וקיצוני, מקום שבו בית המשפט המחוזי עצמו לא ראה מקום להורות כן. על כן, מטעמים אלה, דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף.

17.

לצד מסקנה משפטית מתבקשת זו, אני רואה לנכון להוסיף, כי לא בכדי קבעתי דיון על-פה בבקשה, ולא לחינם ניסיתי להציע לצדדים את דרך הפשרה, חלף הכרעה. אמנם, בית המשפט המחוזי לא ראה לנכון להתערב בדרך פעולת המשיב, אף לאחר שהוגשה הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. ואולם, כפי שציינתי לעיל, דומה כי ההחלטה מושא הבקשה ברורה וחד-משמעית, ונראה כי המשיב בחר שלא לפעול באופן מדוקדק על-פיה. כאמור, בהחלטה נקבע כי על המשיב " לרכוש לעותר על חשבון העותר את המכשיר המבוקש ו[ל]תת לו את האזניות והרמקולים. אין בהחלטה כדי להיות תקדים למקרים אחרים" . כונן מחשב DVD בלו-ריי, איננו מכשיר

DVD בלו-ריי. ההבחנה ביניהם גלויה וניכרת; אין צורך בחוות דעת של קצין טכנולוגיה, ולא נדרשת פרשנות של גורם מקצועי מוסמך, זה או אחר, כדי להכריע בדבר. בית המשפט המחוזי בחר אמנם שלא להתערב בשיקול הדעת העצמאי שהפעיל המשיב, ומכך נובעת משמעות משפטית לגבי המשך בירור בקשת רשות הערעור, כפי שביארתי בפסקה הקודמת, אך אין משמעות הדבר כי התנהלות מעין זו מקובלת עלינו. כפי שהבהרתי בדיון בעל-פה, החלטות שיפוטיות יש לכבד, ככתבן וכלשונן. הספק שהובע לעיל, לגבי האפשרות לכפות ציות על רשויות המדינה, באמצעות פקודת בזיון בית משפט, אין משמעו כי המדינה וזרועותיה רשאיות לפעול כטוב בעיניהן: ירצו – יכבדו, לא ירצו – לא יכבדו. פשיטא, כי חובתן היסודית והמוגברת של רשויות המדינה היא לציית להוראות בית המשפט , ולא יעלה על הדעת אחרת; "אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר" (בבלי, מועד קטן כה, ע"ב). ככל בעל דין אחר, אם ניתנת החלטה על-ידי בית המשפט, והמשיב אינו שבע רצון הימנה, עליו לפנות בבקשה לעיון חוזר, או בבקשת רשות ערעור, ולא לקבוע עובדות, ולמסור הודעה חד-צדדית בעניין; המשיב אינו יוצא דופן בהקשר זה. דברים אלה נכונים למקרה שלפנַי, ולכל מקרה עתידי אחר: החלטות שיפוטיות

יש לכבד.

18.

אמנם, כאמור, במקרה זה קיים קושי אינהרנטי להתערב עתה בהחלטת בית המשפט המחוזי, ועל כן הבקשה נדחית על הסף; אך טוב יעשה המשיב אם יֵאות ליישׂם את הצעתו, כפי שהוצגה על ידי באת-כוחו בדיון, למצער למשך פרק הזמן שבו מתנהלים הליכים פליליים נגד המבקש. הווי אומר, כי בתקופה זו המחשב המעוקר, יחד עם כונן ה- DVD

בלו-ריי, ישאר בתאו של המבקש למשך 24 שעות ביממה, כך שתהא לו נגישות מלאה אליו; תיבחן אפשרות לחבר מסך טלוויזיה למחשב המעוקר, וככל שימצֵא כי הדבר אפשרי מבחינה טכנית, כך יֵעשה; האוזניות מסננות הרעש יושבו למבקש, אם יאותרו, וככל שלא יאותרו, יתאפשר לו להכניס אוזניות אחרות במקומן.

19.

אשר על כן, הבקשה נדחית בזאת על הסף. המשיב יתן דעתו, הן לגבי העבר, הן במבט צופה פני עתיד, להערות הנ"ל.