רע"ב/רעב"ס 7133-23 רע"ב/רעב"ס 7133-23

השופט נ' סולברג:

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 10.7.2023, בעת"א 18195-01-23 (השופט העמית י' בן-חמו) שבגדרו נדחתה עתירת המבקש, אסיר ביטחוני, להורות על ביטול החלטת המשיב לדחות את בקשתו להסרת השתייכותו הארגונית, ולשלבו במסגרת טיפול ושיקום בין כותלי בית הסוהר.

רקע עובדתי

2.המבקש, חסונה סמיר יאסר עית, תושב מזרח-ירושלים, מרצה עונש מאסר עולם בלתי קצוב ועוד 20 שנות מאסר במצטבר, החל מיום 10.2.2002. במסגרת גזר הדין שניתן בעניינו ביום 8.1.2003, הורשע המבקש בשורה של עבירות טרור, ביניהן רציחתה של מורן עמית ז"ל בטיילת ארמון הנציב בירושלים, ניסיון לרצח נוסף על רקע לאומני, ארבע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ועבירות נוספות. על רקע נסיבות ביצוע העבירות, הוגדר המבקש עם תחילת ריצוי עונשו כ'אסיר ביטחוני' המשתייך לארגון הפת"ח. זאת, בהתאם לאמור בסעיף 3(ב) לפקודת נציבות 04.05.00 "תהליך הגדרת אסיר ביטחוני" (1.5.2001; עדכון אחרון מיום 29.10.2020) (להלן: פקודת הגדרת אסיר).

3.בטרם אדרש לעניינו הפרטני של המבקש, אתעכב קמעא על ההוראות הנוגעות לשילובם של אסירים ביטחוניים במסגרות שיקום בבתי הסוהר. סעיף 11ד לפקודת בתי הסוהר, התשע"ב-2012 (להלן: פקודת בתי הסוהר) מורה לנציב בתי הסוהר לבחון אפשרויות לשיקומם של אסירים שהם אזרחים או תושבים, "במועד, בהיקף ובתנאים כפי שייקבעו בתקנות ובפקודות השירות". פקודת נציבות 03.02.00 "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" (15.3.2002; עדכון אחרון מיום 15.11.2020) (להלן: הפקודה), כשמהּ – מסדירה שורה של כללים הנוגעים לאסירים המוגדרים 'ביטחוניים'. בין היתר, מטילה הפקודה על אסירים אלו מגבלות הנובעות ממאפייניהם הייחודיים, ובכלל זה, מגבלות על שילובם במסגרות שיקום בבית הסוהר. סעיף 4(ב) לפקודה מאפשר להסיר מגבלות אלו, בתנאים המפורטים בו, במסגרת הליך דו-שלבי. השלב הראשון, דורש התקיימותם של שני תנאים מצטברים: העדר זיקה לארגון עוין או ניתוק מזיקה קודמת, כאשר "שב"כ או גורם ביטחוני אחר שעניינו של האסיר מוכר לו שוכנע, לאחר שקיבל נתונים אודותיו מגורמי המודיעין בשב"ס, כי חל באסיר שינוי בולט וממשי וכי הוא ניתק כל מגע, ישיר או עקיף, עם ארגון כאמור ו/או עם חברי ארגון כאמור והוא אינו מקבל כל טובת הנאה מארגון כאמור"; וכן חוות דעת ביטחונית לפיה לא נשקפת סכנה מהסרת המגבלות המיוחדות. ככל שנמצא כי האסיר עומד בשני תנאים אלו, מועברת הבקשה לשלב הבחינה השני, הכולל פגישת אבחון עם עובדת סוציאלית לקביעת הפוטנציאל הטיפולי של האסיר.

4.הוראה רלבנטית נוספת, מצויה בסעיף 9 לפקודת הגדרת אסיר, וזו מאפשרת לאסיר ביטחוני להסיר את שיוכו הארגוני לאחר ראיון עם קצין האסירים בבית הסוהר ועם עובדת סוציאלית, המשמשת בדרך כלל כראש תחום טיפול ושיקום במתקן הכליאה, ובהתאם להחלטת ראש ענף פעילות חבלנית (פע"ח) בחטיבת המודיעין בשירות בתי הסוהר. כאמור, אחת הנפקויות לשאלת שיוכו הארגוני של אסיר ביטחוני, היא האפשרות להיות משולב במסלול של שיקום.

5.ובחזרה לעניינו של המבקש. ביום 22.4.2018, הגיש המבקש לראשונה בקשה להסרת השתייכותו הארגונית ושילובו במסגרות טיפול ושיקום בבית הסוהר 'שיקמה' שבו שהה בעת ההיא. ככל הנראה בטרם טופלה הבקשה, הועבר המבקש לבית הסוהר 'נפחא', ושם הגיש בקשה דומה ביום 19.12.2018. הבקשה – נדחתה. בהחלטה מיום 14.2.2019, שניתנה על ידי מ"מ קצין האסירים בבית הסוהר, נקבע כי "לאחר העברת החומרים לבחינה והחלטת גורמי הביטחון, נמצא כי האסיר לא עומד בתנאי הסף הנדרשים לשם הסרת שיוכו הארגוני. נמצא כי האסיר עדיין מחזיק בתשתית התנהגותית המחייבת הותרת שיוכו הארגוני על כנה. לאור האמור, הרינו לציין כי בנסיבות העניין הוחלט שלא להסיר את שיוכו הארגוני של האסיר. החלטה זו משמעותה כי האסיר לא ישולב בתכנית שיקום [...]".

6.המבקש הגיש בקשה דומה ביום 17.12.2019 לקצינת האסירים בבית הסוהר 'גלבוע' שבו שהה באותו מועד. גם בקשה זו – נדחתה. בהחלטה מיום 7.6.2020, נקבע כי מבדיקה בתיקו המודיעיני של המבקש עולה כי "מדובר באסיר ביטחוני בעל אידיאולוגיה בעלת זיקה לארגון הפת"ח לאורך כל שנות מאסרו", ועל כן "בשקלול הנסיבות [...] והתנהלותו בתקופת מאסרו" נקבע כי אין מקום להסרת שיוכו הארגוני "ויש לראות בו אסיר המשתייך לארגון הפת"ח לכל דבר ועניין".

7.נגד החלטה זו, הגיש המבקש עתירה ביום 13.5.2020 לבית המשפט לעניינים מנהליים, וזו נדחתה בפסק דין מיום 21.7.2020 (עת"א 30979-05-20; השופט העמית י' בן-חמו) (להלן: העתירה הראשונה). בקשת רשות ערעור לבית משפט זה נדחתה ביום 22.11.2020, תוך שנקבע כי הבקשה אינה מצדיקה את קבלת הערעור ב'גלגול שלישי', וכי אף היבטים עקרוניים שנטענו בה, הועלו לראשונה רק במסגרת הבקשה, ולא נטענו כלל בפני הערכאה הדיונית (רע"ב 6298/20; השופט מ' מזוז).

8.המבקש לא אמר נואש, וביום 26.9.2021 הגיש בקשה שלישית להסרת השתייכותו הארגונית ולשילובו במסגרות טיפול ושיקום בבית הסוהר 'גלבוע'. לבקשה זו הוסיף המבקש נופך עקרוני הנוגע לאופן הטיפול בבקשות מהסוג הנדון, כפי שאפרט להלן. במסגרת הטיפול בבקשה, ובהתאם להוראות הפקודה הנזכרות, רואיין המבקש על ידי קצין האסירים ועובדת סוציאלית. גם בקשה זו – נדחתה. בהחלטה מיום 9.3.2023, נקבע כי בדומה להחלטות קודמות, בדיקת נתוניו של המבקש מלמדת כי לאורך כל שנות מאסרו החזיק, ועודנו מחזיק, באידיאולוגיה בעלת זיקה לארגון הפת"ח, ועל כן אין מקום להיעתר לבקשתו להסרת שיוכו הארגוני; משכך, הוא גם לא עומד בתנאים "לבחינת שילובו בטיפול שיקום".

9.המבקש עתר נגד ההחלטה. בעתירתו, טען כי סעיף 4(ב) לפקודה אינו האכסניה הנכונה לבחינת בקשות לשילובם של אסירים ביטחוניים במסגרות לטיפול ושיקום בבתי הסוהר; כי יש להסדיר נושא זה בתקנות יעודיות; וכי ככל שבקשות כאמור מוסיפות להיבחן במסגרת סעיף 4(ב) לפקודה, הרי שראוי להציב להן רף נמוך יותר, בשים לב למשמעות של מניעת הליכי שיקום, בהשוואה למניעת תנאים אחרים, כמו חופשות וביקורים. עוד טען המבקש לאפליה, שכן לדבריו מגבלת הגישה למסגרות השיקום מיושמת רק לגבי אסירים ביטחוניים ממוצא ערבי. המבקש הוסיף וטען כי לצורך גיבוש החלטה בדבר השתייכותו הארגונית, נדרש היה לקבל עמדת גורמי טיפול, כפי שנקבע ברע"ב 3122/16 חטיב נ' שירות בתי הסוהר (2.7.2017) (להלן: עניין חטיב), וכי הדבר לא נעשה. לעתירתו, צרף המבקש תצהירים בהם טען כי מעולם לא הזדהה עם ארגון הפת"ח, לא נטל בו חלק, וכי בעת ביצוע העבירות בהן הורשע לא פעל מטעם ארגון עוין כלשהו.

10.העתירה – נדחתה. בית המשפט המחוזי לא ראה מקום להידרש לטענות העקרוניות של המבקש בנוגע לשימוש בסעיף 4(ב) לפקודה. במישור הפרטני, נקבע כי "מעמדת גורמי המודיעין מיום 07/03/2023, עולה שמדובר באסיר בעל זיקה לארגון 'פת"ח' בכל שנות מאסרו, פועל להעצימה ולחיזוקה באגפים הביטחוניים, ואף מסית אסירי 'פת"ח' לפעילות שלילית. מדובר באסיר המזוהה עם הארגון". כמו כן, תוך התייחסות לעתירה הראשונה, נקבע כי "מדובר במעשה בית-דין. ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט, ככל שהעותר יוכיח שינוי נסיבות המצדיקות שינוי ההחלטה. מתוך החומר המודיעיני שהוצג לעיוני, עולה שלא התקיימו בעניין העותר נסיבות שכאלה". באשר לטענת המבקש כי בחינת בקשתו לא כללה גורמי טיפול, כנדרש בפסיקה הנזכרת, נקבע כי זו "איננה מדויקת", וכי "העותר נפגש עם ראש תחום טיפול ושיקום שפגשה אותו גם במסגרת ההליך הקודם. העו"ס ציינה שהמניע האמיתי מאחורי הרצון של העותר להסיר השתייכותו הארגונית הוא מניע תועלתני ומתוך רצון להגדיל את הסיכוי לקציבת עונשו בעתיד, והגדלת ביקורים לכניסה מדרגה שנייה לביס"ר [לבית הסוהר – נ' ס']".

11.מכאן הבקשה שלפנינו. המבקש סבור כי הבקשה מצדיקה את קבלתהּ ב'גלגול שלישי' נוכח הטענות העקרוניות הנזכרות, בדבר השימוש בסעיף 4(ב) לפקודה בהקשר של שיקום אסירים ביטחוניים. ביום 4.4.2024 קיימנו דיון בעתירה, שבו חזרו הצדדים על טענותיהם ובמהלכו הועבר לעיוננו חומר ביטחוני חסוי הנוגע למבקש.

דיון והכרעה

12.בידוע, כי רשות ערעור על החלטות שעניינן עתירות אסיר, תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר, או אם עולה חשש לעיוות דין (רע"ב 1494/19 שירזי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 והאסמכתאות שם (1.3.2019)). לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, בכתב ובעל פה, לא מצאתי כי הבקשה שלפנינו נמנית על מקרים אלו; אין בה כדי להצדיק פתיחת שערי בית המשפט ב'גלגול שלישי'.

13.הבקשה עוטה על עצמה אדרת עקרונית, מבקשת להרהר אחר עצם השימוש בסעיף 4(ב) לצורך בחינת בקשות של אסירים ביטחוניים, ליטול חלק במסגרות טיפול ושיקום בבתי הסוהר. מסגרת נורמטיבית זו, כך נטען, מעולם לא אושרה בבית משפט זה. אין בידי לקבל את הטענה. השימוש בסעיף 4(ב) בהקשר של שיקום אסירים ביטחוניים – הוא בבחינת שביל כבוש; דרך שרבים דשו בה (ראו: רע"ב 3786/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקאות 8-7 (18.8.2013); רע"ב 3770/14 חרובה נ' שירות בתי הסוהר (3.8.2014); רע"ב 6395/15 חרובה נ' שירות בתי הסוהר (10.2.2016); עניין חטיב). ניסיונות קודמים להביאה לפתחנו ב'גלגול שלישי' – נהדפו (רע"ב 3359/17 כבהה נ' שירות בתי הסוהר (24.7.2018) (להלן: עניין כבהה)).

14.סעיף 4(ב) לפקודה, כפי שנזדמן לי לבאר בעניין פלוני, מבקש לשמש מעין 'שביל זהב', המאפשר בחינה פרטנית של בקשות אסירים ביטחוניים ליטול חלק במסגרות שיקום בבית הסוהר. גישה פרטנית זו מביאה בחשבון, מחד גיסא, את הקושי העקרוני שביישום גישה שיקומית ביחס לאסירים ביטחוניים, קושי הנובע מכך ש-"הרקע האידיאולוגי שבבסיס ביצוע העבירות הללו בדרך כלל – פוליטי, לאומי או דתי – אינו מאפשר התייחסות טיפולית קבוצתית כמו לגבי נטייה עבריינית או סטייה התנהגותית שמאפיינת אוכלוסיות אחרות בבתי הסוהר" (עניין פלוני, פסקה 7; וראו גם ע"פ 4682/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה כ' (9.1.2012)); ומאידך גיסא, מונעת סתימה מוחלטת של הגולל במקרים פרטניים, העשויים להתאים למסגרות הטיפול והשיקום המוצעות בבתי הסוהר. אכן, "המפתח הוא כנראה בטיפול פרטני מקצועי שיהא בו כדי ליתן מענה למצוקות נפשיות, כמו גם לצרכים טיפוליים-שיקומיים בהיקף נרחב יותר, ככל הניתן, בהתחשב עם תנאי ההחזקה של האסירים" (עניין פלוני, פסקה 8).

15.בהליכים קודמים נטען באוזנינו על ידי משיבי המדינה, כי נעשית עבודה להתקנת תקנות יעודיות לסוגיה זו. כפי שציינתי לפני למעלה מעשור שנים, "אין במלאכה האמורה כדי לגרוע מן ההסדר הקיים" (עניין פלוני, פסקה 7), הסדר הנשען על סעיף 4(ב) לפקודה; מדעתי זו – לא נטיתי. ההסדר הנוכחי הוא בר-קיימא; אינו מצדיק את התערבותנו. ועם זאת, "המתחיל במצווה, אומרים לו: גמור!". טוב יעשו המשיבים אם ישנסו מותניהם, וישלימו את המלאכה שעל ראשיתה נתבשרנו לפני זמן רב. אין זה המקום להכביר מילים על חשיבות הפן השיקומי שבתקופת המאסר, למתאימים לו; ראוי הוא נושא חשוב זה לתקנות הייעודיות שהובטחו בחוק, לטובת הסדרת פעולות השיקום "במועד, בהיקף ובתנאים" המתאימים (סעיף 11ד(ב) לפקודת בתי הסוהר). זאת, בין היתר, גם ביחס לאותם מקרים פרטניים מבין האסירים הביטחוניים שיִמצאו מתאימים לכך.

16.מכל מקום, המבקש שלפנינו, כך נמצא – לא נמנה על מקרים חריגים אלו. המשיב בא לכלל מסקנה כי לא חל במבקש "שינוי בולט וממשי וכי הוא ניתק כל מגע, ישיר או עקיף, עם ארגון"; זאת, על יסוד המידע הביטחוני שעמד לנגד עיניו, וחרף הצהרות המבקש בדבר תהליך פנימי אותו עבר. החלטה זו של המשיב נושאת אופי פרטני מובהק, ואין דינה להתברר במסגרת 'גלגול שלישי'. אעיר, כי לא מצאתי גם בסיס לטענת המבקש כי בקשתו לא נבחנה מהזווית הטיפולית כמצוות הפסיקה, וזאת בשים לב להשתתפותה הפעילה של העובדת הסוציאלית בראיונות עמו. אף לא מצאתי עיוות דין בקביעת בית המשפט המחוזי כי חל בעניינו של המבקש 'מעשה בית דין'; בחינת הדברים בהקשרם מלמדת כי כוונת בית המשפט המחוזי היתה שלא הוכח קיומו של שינוי נסיבות המצדיק מסקנה שונה מזו שנתקבלה במסגרת העתירה הראשונה. זאת, לאחר בחינת הטענות והחומר המודיעיני לגופו.

17.נוכח האמור אציע לחברַי להורות על דחיית הבקשה. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, אציע כי לא יֵעשה צו להוצאות.

ש ו פ ט

השופט ח' כבוב:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט י' כשר:

אני מסכים.

ש ו פ ט

נפסק כאמור בפסק דינו של השופט נעם סולברג.