רע"ב 8268/14 מברוק עבד אלקאדר נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 19.11.2014 (עת"א 7673-09-14, השופט א' טל ). בית המשפט המחוזי דחה עתירת אסיר שהגיש המבקש ליציאה לחופשה מבית הסוהר שבו הוא מרצה עונש מאסר.

2.על המבקש נגזר עונש מאסר בפועל של 28 חודשים בגין הרשעתו בעבירות שונות של איומים, עושק וקשירת קשר לביצוע פשע (תפ"ח 38739-01-13, השופטת ל' ברודי ). מועד שחרורו המלא יחול ביום 2.4.2015.

3.המבקש סווג על-ידי שירות בתי הסוהר כאסיר שאין להוציאו לחופשה מטעמים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה, על בסיסו של חומר מודיעיני אשר ממנו עולה, בעיקרו של דבר, כי המבקש עומד בראשו של ארגון פשיעה. על כן, בקשתו ליציאה לחופשה נדחתה. בהמשך לכך, הגיש המבקש את עתירת האסיר, שעליה נסבה הבקשה דנן, להתיר את יציאתו לחופשה.

4.בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו של המבקש, לאחר שקבע כי במידע המודיעיני שהובא בפניו יש כדי ללמד על היותו של המבקש חבר בארגון פשיעה ועל המסוכנות הנובעת ממנו וכלפיו אם ייצא לחופשות. באופן ספציפי יותר, בית המשפט המחוזי קבע כי ישנן ידיעות, גם אם לא מן הזמן האחרון ממש, המקימות חשש שאם המבקש ייצא לחופשה הוא עלול לפגוע באחרים או להיפגע בעצמו.

5.בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, המידע שעליו התבסס בית המשפט המחוזי הוא ישן ואין בו די כדי לבסס את החשדות שהועלו בעניינו. המבקש הוסיף וטען כי במסגרת הליכים שהתקיימו בפני ועדת השחרורים הוא הביא ראיות לכך שבין משפחת אלקאדר (אשר אליה הוא משתייך) לבין משפחת חרירי (שעמה הייתה יריבות) נחתם הסכם "הודנה", וכן לכך שלאחר שחרורו צפוי אף להיחתם בעניין הסכם סולחה. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי התעלם ממידע זה למרות שיש בו כדי לאיין את מסוכנותו. המבקש הוסיף וטען כי בית המשפט המחוזי אף התעלם מההליך השיקומי שעבר ומן העובדה שהוא מביע רצון להשתלב בטיפול.

6.בהחלטתי מיום 4.12.2013 הוריתי למשיבה על הגשת תגובה לבקשה וכן על צירוף החומר המודיעיני בעניינו של המבקש במעטפה סגורה.

7.לטענת המשיבה, מהמידע המודיעיני בעניינו של המבקש עולה, בין השאר, כי הוא ראש ארגון פשיעה, שתחתיו פועלים עבריינים רבים העושים את דברו. עוד נטען, כי לארגון זה סכסוך דמים עם ארגון פשיעה אחר, סכסוך שגבה קורבנות בנפש משני הצדדים. לכן, המשיבה סבורה כי קיים חשש שאם המבקש יצא לחופשה ייפגע שלום הציבור. חששות אלה עולים, כך נטען, גם מחוות דעת גלויות מטעם משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, אשר צורפו לתגובה. באשר לטענות בנוגע להסכם "הודנה", המשיבה מציינת כי טענות אלה אכן עלו לאחרונה במסגרת הדיון בוועדת השחרורים בעניינו של המבקש, אולם, בסופו של יום ועדת השחרורים קבעה כי "סכסוך דמים בין המשפחות היריבות עדיין קיים" ואף החליטה להימנע מלהורות על שחרור מוקדם של המבקש.

8.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובשאר החומרים שהונחו בפני הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית או עניין בעל חשיבות ציבורית החורגים מעניינו של המבקש ( ראו: רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). כידוע, לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה ושיקול הדעת בעניין זה נתון לגורמי שירות בתי הסוהר, תוך שההתערבות השיפוטית בעניין שמורה למקרים שבהם נפל פגם בולט בשיקול דעת זה (ראו: רע"ב 5570/09 אדינאייב נ' שירות בתי הסוהר (4.2.2012); רע"ב 8303/12 מישייב נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 5 (19.11.2012); רע"ב 5477/14 מסארוה נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (17.8.2014)).

9.למעלה מן הצורך אציין, כי לאחר שעיינתי הן בחומר הגלוי בעניינו של המבקש והן בחומר החסוי הגעתי לכלל דעה כי לא נפל פגם בשיקול הדעת של המשיבה בעניינו של המבקש וכי החומר המודיעיני בעניינו אכן מעלה כי נשקפת ממנו סכנה המצדיקה את ההחלטה שלא לשחררו לחופשה.

10.אשר על כן, הבקשה נדחית.