פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
8494/07
בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
אברהם שוישה
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל נציב שירות בתי הסוהר
בקשת ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעע"א 426 /07 מיום
24.9.07 שניתנה על ידי השופט ר' שפירא
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ר' שפירא ) מיום 24.9.07, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש נגד החלטת נציב שירות בתי הסוהר (להלן: "הנציב") אשר הורה כי המבקש ירצה את יתרת מאסרו –
שבעים וחמישה ימי מאסר – בדרך של מאסר בפועל (עע"א 426/07).
1.
על המבקש נגזר עונש של שלושה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, והוא שובץ לעבודה בבית עלמין בנשר. לאחר שנעדר מעבודתו מספר פעמים נערכו עם המבקש מספר שיחות אזהרה, ומשלא חדל מהיעדרויותיו נערך לו שימוע אשר לאחריו המליץ הממונה על עבודות שירות על הפסקת עבודות השירות. הנציב אימץ המלצה זו, והחליט כי המבקש ירצה את המשך עונשו במסגרת מאסר בפועל. נגד החלטה זו
הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בחיפה, היא נושא הבקשה שלפני. בית המשפט דחה את העתירה בקובעו כי החלטת הנציב סבירה וכי היא ניתנה במסגרת סמכותו, לאחר שלמבקש ניתנה הזדמנות לשפר את התנהגותו ולהשמיע טיעוניו.
2.
מכאן הבקשה שלפני, בגדרה טוען המבקש כי טיעוניו במסגרת השימוע שנערך לו נפלו על אוזניים ערלות, משום שהוועדה אשר ערכה את השימוע הכירה אותו ממאסריו הקודמים. עוד טוען המבקש, כי היעדרויותיו מעבודות השירות נעשו ברשות ולצורך השתתפות בסדנאות גמילה מסמים, וכי לא נערך בירור הולם עם הגורמים המתאימים על מנת לאשר טענה זו.
3.
דינה של בקשה זו להידחות. כידוע, רשות ערעור לבית משפט זה תינתן אך במקרים בהם מדובר בבעיה משפטית בעלת חשיבות או במקרים בהם חשיבותו של המקרה הפרטני הנדון הינה כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.86). נסיבותיו של המקרה דנן אינן מעלות סוגיה משפטית מיוחדת או נוגעות לכלל הציבור, ולפיכך אינן מצדיקות מתן רשות ערעור לבית משפט זה.
אף לגופו של עניין אין ממש בטענותיו של המבקש. ריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות הינה פריבילגיה, המותנית בקבלתו של האסיר את עול האחריות הנלווה אליה (רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 23.9.04)). סעיף 51ט(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 מסמיך את הנציב להפסקה מינהלית של עבודות השירות בגין היעדרות מעבודה ללא אישור הממונה. במקרה דנן, היות והמבקש הוזהר ואף נערך לו שימוע בטרם הוחלט על הפסקת עבודות השירות, נראה כי החלטת הנציב אינה חורגת ממתחם הסבירות, ואין עילה להתערב בה (השוו: רע"ב 1871/05 נ תאנה נ' הממונה הארצי על עבודות שירות (לא פורסם, 20.3.05) והחלטתי ברע"ב 3527/07 אמארה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.4.07)).
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ט בתשרי התשס"ח
(11.10.07).
ש ו פ ט