רע"ב 8703/16 פרנסואה אבוטבול נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ד' עטר ) בעת"א 16166-01-16 מיום 27.10.2016, במסגרתה התקבלה באופן חלקי עתירתו של המבקש להגדיל את תדירות ומשך הביקורים של בנו הפעוט.

רקע רלוונטי

2.

המבקש הוא אסיר, המרצה מזה 10 שנים עונש מאסר עולם שטרם נקצב, בגין הרשעתו בעבירת רצח. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה להגדיל את תדירות ומשך הביקורים של בנו. לאחר שריצה חלק מעונשו בהפרדה ארצית, החל מיום 14.12.2015 שוהה המבקש באגף התורני בבית הכלא רימונים. המבקש טען בפני בית המשפט המחוזי, כי מאז שעבר לאגף התורני חלה הרעה בביקורים, כך שזכה לשהות במחיצת בנו רק 6 שעות בשנה, לעומת 12 שעות בשנה כפי שהיה נהוג טרם מעברו. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי להגדיל את כמות שעות הביקורים, זאת בשים לב לעובדה שהוא אינו זכאי לחופשות, וכי נוכח גילו הצעיר של הילד הוא עדיין לא זכאי להשתתף בתכניות המקשרות בין ילדים להוריהם בכלא. לאחר שהתקבלה חוות דעת של שירות הרווחה בקהילה, הוסכם בין הצדדים כי יש ליזום שיח בין גורמי הטיפול בקהילה לגורמי הטיפול בבית הסוהר, על מנת לגבש המלצות בדבר טובת הילד ולבחון כיצד ניתן ליישמן במסגרת הכלא. בעקבות זאת, בדיון בבית המשפט המחוזי ביום 13.9.2016 הודיעו הגורמים המקצועיים כי אין צורך במפגשים טיפוליים, אך המליצו על ביקורים ארוכים יותר בתדירות גבוהה יותר. בעקבות הדברים, הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו נושא בקשה זו, כי משך הביקור של הבן יוארך במחצית השעה למשך 6 חודשים, על פי נהלי שירות בתי הסוהר והתנאים שיקבעו באותו הביקור. מכאן הבקשה שלפניי.

3.

המבקש סבור כי קיימת עילה למתן רשות ערעור בבקשתו, מפני שלשיטתו קיים טעם לפגם בעובדה שאסירים שונים זוכים להיקף שונה של מפגשים עם בני משפחותיהם מדרגה ראשונה – כאשר המנעד לזמני הפגישות נע בין 6 ל-48 שעות בשנה. יתר על כן, המבקש גורס כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו להאריך את מועדי הביקור. הוא מטעים, כי נוכח טבעם של המפגשים הקבועים עם בנו כ"מפגשים סגורים", המתרחשים באמצעות טלפון וללא מגע ישיר, החלטת בית המשפט אינה עונה על רצונו של המבקש – אשר שאף להגדיל את המפגשים ה"פתוחים" עם בנו, קרי מפגשים ישירים. עוד לדידו של המבקש, בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא קבע כי יש להגיש אחת ל-6 חודשים חוות דעת סוציאלית שתבחן את מצבו של הילד, על מנת למנוע עתירות נוספות. נוסף על כך, המבקש מדגיש כי התנהגותו בכלא חיובית וכי לא נרשמו לרעתו בעיות משמעת כלשהן.

4.

מנגד, המשיב סבור כי יש לדחות את הבקשה. לשיטתו, עניינה של הבקשה נוגעת למבקש בלבד ואינה מעלה כל סוגיית רוחב עקרונית – ומכאן דינה של הבקשה להידחות. לעמדת המשיב, הבחנה בשעות הביקורים בין אסירים שונים בבתי סוהר שונים ובאגפים שונים היא לגיטמית ומותרת. המשיב מטעים כי לשירות בתי הסוהר נתון שיקול דעת רחב במתן טובות הנאה לאסירים, ובמסגרת זו מתייחס שירות בתי הסוהר לתנאי מאסרו של האסיר, לאפשרויות הלוגיסטיות בבית הסוהר הספציפי ולגורמים נוספים. יתרה מזאת, המשיב עומד על כך שהביקורים מוגדרים כטובות הנאה, ועל כך שככלל הביקורים הם סגורים ואילו ביקורים פתוחים הם החריג הדרוש אישור. אשר לעניינו הפרטני של המבקש, גורס המשיב כי החלטתו שלא לאשר הוספת ביקורים, הארכת ביקורים, ולקבוע ביקורים סגורים – היא החלטה סבירה אשר אין מקום להתערב בה. זאת בפרט, כאשר בית המשפט המחוזי כבר קיבל את עתירתו והוסיף שעות מפגש. לבסוף, המשיב סבור כי יש מקום לדחות על הסף את הבקשה בעניין ההבחנה בין המפגש ה"סגור" למפגש ה"פתוח" היות שזו לא נטענה בפני בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר תינתן רק מקום בו הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או נושא בעל חשיבות החורגת מנסיבותיו הפרטניות של המבקש (ראו: רע"ב 1167/16 בסון נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (22.12.2016); רע"ב 6862/16 פוקס נ' שירות בתי הסוהר (7.12.2016);

רע"ב 7/86 וייל נגד מדינת ישראל (26.6.1986)). הסוגיות שמעלה המבקש נדונו בפני בית משפט זה בעבר, ועל כן אינן מעלות שאלות עקרוניות ואינן חורגות מעניינו הספציפי של המבקש. כך למשל התייחס בית משפט זה בעבר לשיקול דעתו הרחב של שירות בתי הסוהר לקבל החלטות הן בנוגע לביקורי ילדים קטינים והן בנוגע לאופי הביקורים – פתוחים או סגורים (ראו: רע"ב 8377/15 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (10.2.2016); רע"ב 6444/15 רפאלוב נ' שרות בתי הסוהר , פסקאות 7-6 (8.11.2015); רע"ב 2352/12 אבוטבול נ' מדינת ישראל , פסקאות 18-13 (29.5.2012)) . די בכך כדי לדחות בקשה זו. יתרה מזאת, משהתקבלה עתירתו של המבקש בבית המשפט המחוזי באופן חלקי, בקשתו זו נוגעת לאיזון הראוי שמצא בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש, איזון אשר לא מצאתי כי יש מקום להתערב בו במסגרת בקשה זו.

6.

סוף דבר, הבקשה נדחית.