רע"ב 913/21 דוד דהן נ. מדינת ישראל

1.

המבקש מרצה עונש מאסר של 11 חודשים בגין עבירות מס שעניינן אי-הגשת דו"חות במועד. זהו מאסרו השמיני. בחלוף שני שלישים מתקופת מאסרו הגיש המבקש בקשה לשחרור על תנאי.

2.

ביום 29.11.2020 דחתה היחידה לשחרור ממאסרים קצרים (להלן: היחידה ) את בקשתו של המבקש, תוך שקבעה כי הוא אינו עומד בתנאיי סעיף 2(ד) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001. נקבע כי המבקש הורשע בסדרה ארוכה של עבירות מס, וכי הוא המשיך לבצע עבירות גם לאחר הגשת כתב האישום נגדו. עוד נקבע כי המבקש לא למד לקח ממאסרו הקודם, ועל כן אינו ראוי לשחרור מוקדם. כן נקבע כי מעמדת גורמי הטיפול עולה כי המבקש מתקשה לקחת אחריות על מעשיו. צוין כי המבקש אמנם משולב בתוכניות טיפול, אך כי הטיפול נמצא בראשיתו וטרם ניתן לומר כי מסוכנותו אוינה. עוד צוין כי הרשות לשיקום האסיר בחנה את עניינו של המבקש ומצאה כי הוא אינו מתאים לתכנית שיקומית בפיקוחה. נוכח כל האמור נקבע כי קיים חשש ממשי להישנות העבירות מצדו של המבקש, וכי הוא לא הרים את הנטל הנדרש להוכיח כי הוא ראוי לשחרור מוקדם.

3.

המבקש עתר כנגד החלטת היחידה לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע. בפסק דינו של בית המשפט (השופטים ג' שלו , י' ייטב

ו- ג' דניאל ) בעת"א 19545-01-21 מיום 27.1.2021 נדחתה העתירה. נקבע כי נראה כי היחידה שגתה כאשר קבעה כי המבקש אינו ראוי לשחרור מאחר שלא למד לקח ממאסרו הקודם, שכן לא ניתן לומר כי התנהגותו בכלא היא בלתי ראויה, ובכל מקרה הלקח שנלמד ממאסרים קודמים רלבנטי לבחינת מסוכנותו של המבקש ולא לשאלת היותו ראוי לשחרור. יחד עם זאת, נקבע כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי שחרורו לא יסכן את ביטחון הציבור או כי מסוכנותו פחתה בזמן שהותו בכלא. למבקש עבר פלילי והוא ריצה מאסרים רבים, כאשר האחרון שבהם היה מאסר בעבודות שירות למשך 6 חודשים לו נידון בשנת 2008 בגין עבירה על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. המבקש המשיך לבצע עבירות מס במקביל לריצויו של עונש זה, ואף ביצע עבירות דומות נוספות תוך כדי ניהול משפטו. צוין כי גורמי הטיפול סברו כי המבקש זקוק לטיפול בתחומים שונים אך כי הוא הביע מוטיבציה חלקית בלבד לשתף פעולה בכך. עוד צוין כי גורמי הטיפול התרשמו מנטילת אחריות חלקית בלבד מצדו של המבקש, וכי לכן הוא לא נמצא מתאים להשתתף בתכנית הרשות לשיקום האסיר. נוכח כל האמור נקבע כי החלטת היחידה מצויה במתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה.

4.

בבקשה שלפני טוען המבקש, בין היתר, כי בית משפט קמא התייחס שלא בצדק להרשעות עבר אשר התיישנו ונמחקו זה מכבר, וכי היה על בית המשפט לזקוף לזכותו את שיקומו העקבי. כן נטען כי המבקש מרצה עונש מאסר בגין עבירת מסים, ועל כן אין לזקוף לחובתו מסוכנות המתבססת על עבירות עבר מתחומים שונים. עוד נטען כי אין כל סכנה להישנות עבירת אי-הגשת דו"ח שנתי בה הורשע, וכי מדובר בעבירה שאינה מסוג העבירות שמקימות מסוכנות לציבור. מעבר לכך, נטען כי בחינת המסוכנות הנשקפת מאסיר המבקש להשתחרר על-תנאי נגזרת מהשאלה האם שחרורו יגביר את המסוכנות הנשקפת ממנו לעומת למסוכנות הנשקפת ממנו בעודו אסור, וכי במקרה הנדון אין כל סיכון בשחרורו המוקדם של המבקש. כן טען המבקש כי נסיבותיו האישיות הקשות מצדיקות גם הן את שחרורו המוקדם.

5.

דין הבקשה להידחות. פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים לא מעורר כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, והמבקש אף לא ניסה לטעון לכך (רע"ב 6112/20 פלוני נ' מדינת ישראל (14.9.2020); רע"ב 5340/20 נחושתן נ' מדינת ישראל (31.7.2020); רע"ב 3359/17

כבהה נ' שירות בתי הסוהר (24.7.2018 ) ). גם לגופו של ענין לא התרשמתי כי נפלה שגגה במסקנתו של בית משפט קמא.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית.