רע"ב 921/08 יעקב רביבו נ. מדינת ישראל - נציב שירות בתי הסוהר

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא ע' חבש), אשר דחה את בקשתו של המבקש לבטל את החלטת המשיב להפסיק את עבודות השירות אותן ריצה המבקש.

1.ביום 27.3.07 החל המבקש לרצות עונש מאסר של חמישה חודשים בעבודות שירות, שנגזר עליו בבית משפט השלום בירושלים בגין הרשעתו בעבירות של אי תשלום מס שנוכה, אחריות מנהל ואי הגשת דו"ח במועד. בתאריך 28.5.07 התברר כי המבקש החתים כרטיס נוכחות של אסיר אחר שריצה גם הוא עונש בעבודות שירות, ונערכה לו שיחת בירור על ידי רכז עבודות השירות. בתאריך 30.7.07 נערכה למבקש שיחת בירור נוספת לאחר שבביקורת שערך המפקח על עבודות השירות במקום העבודה בו ריצה המבקש את עונשו התברר כי המבקש יצא ממקום העבודה מבלי להדפיס את כרטיסו וללא שקיבל אישור לכך מהמפקח. לאור האמור, התקיים למבקש שימוע בעקבותיו הורה המשיב, בהמלצת הממונה על עבודות השירות, על הפסקה מנהלית של עבודות השירות והמרת 26 הימים שנותרו לו במאסר בבית-סוהר.

2.המבקש עתר נגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי בירושלים. העתירה נדחתה. בית המשפט קבע כי התנהגותו של המבקש מלמדת כי הוא אינו ער למהות עבודות השירות אשר הושתו עליו וכי התנהגותו ראויה לגנאי בהיותה מבטאת את יחסו של המבקש למערכת בה הוא משרת.

3.נגד החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, הוא נעדר ממקום העבודה בשעת הביקורת, הואיל ויצא להתפלל תפילת מנחה בבית הכנסת, וזאת למשך חצי שעה בלבד. באשר להחתמת כרטיס הנוכחות של חברו, טוען המבקש כי הדבר נעשה בשגגה, שכן הוא סובל מראיה לקויה בגינה סבר בטעות כי הכרטיס אותו החתים הוא הכרטיס שלו. עוד טוען המבקש, כי בית המשפט ביסס את החלטתו, בין היתר, על הנחה שגויה לפיה נותרו לו 61 ימים עד תום ריצוי עונשו, בעוד שלמעשה נותרו לו 26 ימים בלבד. לאור האמור, מבקש המבקש ליתן לו רשות לערער על החלטה זו.

4.דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי הדן בעתירת אסיר אינה ניתנת כעניין שבשגרה, אלא בנסיבות בהן מגלה הבקשה שאלה משפטית או שאלה אחרת בעלת חשיבות עקרונית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 26.6.1986)). המקרה דנן אינו מעורר שאלה מסוג זה. הבקשה נסמכת כל כולה על עניינו הספציפי של המבקש ועל השאלה האם הייתה במקרה זה הצדקה להפסיק את עבודות השירות שנגזרו על המבקש (למקרה דומה ראו למשל: רע"ב 6029/06 סרי נ' נציב שירות בתי הסוהר (טרם פורסמה, 25.7.2006)).

5.גם לגופו של עניין לא מצאתי כל הצדקה להיענות לבקשה. סעיף 51ט(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 מונה מספר מקרים בהם רשאי המשיב להחליט כי עבודתו של עובד שירות תופסק וכי הוא ישא את יתרת עונשו בבית סוהר. כך, למשל רשאי המשיב להורות כאמור, כאשר העובד נעדר מעבודתו ללא אישור, כאשר התנהגותו בעבודה אינה מניחה את הדעת או כאשר העובד לא ציית להוראה של המפקח או של הממונה על עבודות השירות. בענייננו, נעדר המבקש מעבודתו מבלי שקיבל אישור לכך, ופעל בניגוד לנהלי העבודה כאשר החתים כרטיס של חברו. לפיכך, היה רשאי המשיב להורות על הפסקת עבודות השירות שריצה ועל המרתן במאסר מאחורי סורג ובריח.

כלל ידוע הוא כי בית המשפט בוחן אך את סבירות שיקול הדעת של המשיב. על בית המשפט לבחון אם השיקולים שנשקלו היו רלוונטיים ואם האיזון ביניהם היה ראוי, ואין הוא רשאי לשים את שיקול דעתו במקום שיקול הדעת של המשיב (ראו למשל: רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802 (1993); רע"ב 3707/96 נאמן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 26.5.1996); רע"ב 1010/07 ז' א' ר' נ' הממונה על עבודות שרות (טרם פורסמה, 6.2.2007)). לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, לפיה שיקול הדעת שהפעיל המשיב היה סביר. ההסברים שמספק המבקש להתנהגותו אינם מצדיקים התערבות בהחלטת המשיב. ראשית, חובת התייצבות לעבודות שירות אינה עניין שבשיקול דעת שכן מדובר בעונש שנגזר על אדם אשר יצא חייב בדין. המבקש מעלה הצדקות שונות להיעדרותו, ויתכן כי לו היה פונה למפקח ומבקש ממנו להיעדר בגין אותן הצדקות היה נענה בחיוב. ברם, אישור שכזה היה צריך להתקבל מראש ולא בדיעבד (ראו: רע"ב 6029/06 סרי נ' נציב שירות בתי הסוהר (טרם פורסמה, 25.7.06)). שנית, המבקש לא תמך את טענתו בדבר הטעות שנפלה בהחתמת כרטיס הנוכחות של חברו ומקורה במסמכים רפואיים או ראיות אחרות, ומשכך הרי שמדובר בטענה בעלמא. בנוסף, יצויין, כי מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, בסעיף 6 לה, עולה כי בניגוד לטענות המבקש, בית המשפט היה ער לעובדה כי למבקש נותרו 26 ימים לריצוי המאסר.

לסיכום, התנהגותו של המבקש מבטאת את יחסו המזלזל אל המסגרת בה הוא נמצא. אני סבורה כי בדין קבע בית המשפט המחוזי ששיקול הדעת שהפעיל המשיב שעה שהורה על הפסקת עבודות השירות של המבקש היה סביר. יפים לעניין הדברים הבאים:

"עבודות שירות מהוות חלופה לעונש מאסר בפועל, וניתנות בידי נאשם כפריבילגיה אפשרית שנועדה למנוע את כליאתו בין סורג ובריח. מקום שנאשם אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנילווה לעבודות שירות, לא נותרת ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו ולהפנותו לריצוי עונש מאסר ממש לגבי יתרת העונש שנותר. כך ארע במקרה זה, ואין למבקש אלא להלין על עצמו שכך התגלגלו הדברים" (בש"פ 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר (טרם פורסמה, 23.9.04)). ב

לאור האמור, הבקשה נדחית.