פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
949/12
לפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקש:
יעקב חסאן
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 17.1.2012 בעת"א 47553-11-11 שניתן על ידי כבוד סגן
הנשיאה א' טל
בשם המבקש:
עו"ד י' נקר
בשם המשיבים:
עו"ד ו' חלאוה
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 17.1.2012 בעת"א 47553-11-11 (סגן הנשיאה השופט א' טל ), במסגרתו נדחתה עתירת המבקש, אסיר עולם שעונשו נקצב ל-40 שנה, לאפשר לו לצאת לחופשה ראשונה ולהשתלב בסבב חופשות.
רקע עובדתי
1.
המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר עולם בגין הרשעתו בשנת 1987 בעבירות של רצח העובדת הסוציאלית שטיפלה באשתו המנוחה, ניסיון לרצח של אשתו שנפטרה לאחר מכן מפצעיה, ובגין שתי עבירות של גרימת חבלה חמורה. עונשו של המבקש נקצב בשנת 2003 על ידי נשיא המדינה ל-40 שנה.
2.
המבקש החל לרצות את עונש המאסר ביום 30.8.1986. מועד תום ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר (בניכוי מנהלי) יחול ביום 25.9.2012 ומועד שחרורו המלא (בניכוי מנהלי) עתיד לחול ביום 1.2.2026.
3.
בהתאם להוראות פקודת הנציבות 04.40.00, שעניינה חופשות אסירים (להלן: פקודת הנציבות ), יציאה לחופשה ראשונה של אסיר עולם שעונשו נקצב טעונה אישור בכתב של נציב בתי הסוהר, אליו מועברת המלצתה של ועדת אסירי עולם (להגדרת הועדה והרכבה ראו סעיף 4יב בפרק א' לפקודת הנציבות). לצורך הדיון בועדת אסירי עולם בעניינו של המבקש הובאו לפניה חוות דעת של גורמים שונים, ובהם גם חוות הדעת של הועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה (להלן: ועדת אלמ"ב ), נוכח אופי העבירות בהן הורשע המבקש.
4.
יצוין כי בקשותיו של המבקש לאשר לו לצאת לחופשה הובאו לפני ועדת אסירי עולם ולפני ועדת אלמ"ב מספר פעמים בעבר. המבקש אף הגיש עתירת אסיר בשנת 2010 לאחר שאחת מבקשותיו לצאת לחופשה נדחתה. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה וקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת שירות בתי הסוהר שלא להתיר יציאתו של המבקש לחופשות, אשר התבססה על הערכת ועדת אלמ"ב לפיה קיים פוטנציאל מסוכנות גבוה מצד האסיר כלפי סביבתו. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענת המבקש כי התנגדותן של ועדת אסירי עולם ושל ועדת אלמ"ב ליציאתו לחופשה מקורה בכך שהמבקש הורשע ברצח עובדת סוציאלית, וקבע כי הערכת ועדת אלמ"ב התמקדה בנזק שייגרם למשפחתו של המבקש ככל שתאושר לו חופשה. בנוסף קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש טרם השתלב בתהליך טיפולי מלא. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה אף היא על ידי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס [רע"ב 5684/10 חסאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.10.2010)]. עם זאת, ציין השופט גרוניס בהחלטתו כי המבקש שולב בטיפול קבוצתי בתחום האלימות שצפוי להסתיים בסוף שנת 2010 וכי ניתן להניח שנתון חדש זה יובא בעתיד לפני הועדה שתשקול את השלכותיו על בקשת המבקש.
5.
בהמשך הובא עניינו של המבקש פעם נוספת לפני ועדת אסירי עולם. לקראת הדיון נערכו למבקש אבחון פסיכולוגי מקיף (לרבות ראיון קליני ושורת מבחנים כגון מבחן אישיות, מבחן רורשך, סולם להערכת פסיכופתיה) וסקירה של התיק הסוציאלי ושל האבחונים הפסיכולוגיים הקודמים. בתום תהליך האבחון ניתנה ביום 11.5.2011 חוות דעת מקצועית על ידי הפסיכולוגית מטעם שירות בתי הסוהר. בחוות הדעת הפסיכולוגית נאמר כי הגורם המנבא הטוב ביותר להתנהגות עתידית הוא התנהגות קודמת, ולפיכך אדם שביצע רצח בעבר הינו בעל פוטנציאל להתנהגות אלימה. צוין כי המבקש נחשב לאסיר רציני, חיובי וחרוץ; כי המבקש סיים קבוצה טיפולית עם התרשמות שלקח בה חלק פעיל וחיובי ונתרם ממנה; וכי המבקש מודה בביצוע העבירה ומגלה אשמה וחרטה. למרות זאת, נקבע כי קיימים ממצאים שונים אשר מפחיתים את יכולת ההתמודדות של המבקש עם מצבים טעונים וכי קיים פער בעייתי בין התוקפנות הקיימת בתוכו לבין חוסר המודעות והנטייה המאסיבית להכחיש ולשלול אותה. נקבע כי ככלל המבקש אינו מגלה תוקפנות ברמה חריגה ואינו מסוכן באופן קבוע, אולם לא ניתן לשלול מצבים של קריסת ההגנות ויכולת השליטה ושל התפרצויות זעם ותוקפנות. בסיכום חוות הדעת נאמר כי "מהתרשמות גורמי הטיפול ניכר כי הפיק תועלת מהטיפול ועל כן יתכן ויוכל להמשיך ולהפיק תועלת מכך. אולם מתוצאות האבחון ניכר כי עודנו בתחילתו של תהליך טיפולי, עדיין לא עבר שינוי והפנמה משמעותיים של התכנים וזקוק להמשכו".
6.
בהמשך לחוות הדעת הפסיכולוגית הובא עניינו של המבקש גם לפני ועדת אלמ"ב. ועדת אלמ"ב עיינה בכל החומר הנוגע למבקש, לרבות חוות דעת קודמות של הועדה, דוחות של עובדים סוציאליים משירות בתי הסוהר ומהקהילה וחוות הדעת הפסיכולוגית האמורה. בהחלטתה מיום 26.5.2011 המליצה ועדת אלמ"ב שלא לאשר יציאת המבקש לחופשות. הועדה ציינה כי התרשמותה הינה שהמבקש מנסה להציג פסאדה חיובית אך קיים פער בין חוות הדעת השונות שמעלה תהיות בדבר אותנטיות השינוי שחל במבקש. הועדה התרשמה שהשתתפותו של המבקש בקבוצה טיפולית אחת אינה מספיקה כדי לחולל את השינוי הנדרש וכי המבקש צריך להמשיך במסגרות הטיפול ולהשתלב בטיפול אינטנסיבי ומעמיק.
7.
ביום 27.6.2011 התקיים דיון בעניינו של המבקש לפני ועדת אסירי עולם, במסגרתו הובאו גם טענותיו של המבקש ושל עורך דינו. הועדה התבססה על המלצת ועדת אלמ"ב ועל חוות הדעת הפסיכולוגית וקבעה כי בשלב זה אין מקום להמליץ על יציאה לחופשות. הועדה המליצה לגורמי הטיפול בבית הסוהר לבדוק המשך שילובו של המבקש בתהליך טיפולי משמעותי שיתחזק את תוצאות הטיפול שנעשה עד כה על מנת לאפשר את התמודדותו במצבים של קושי וקונפליקט. ביום 10.7.2011 אימץ נציב שירות בתי הסוהר את המלצת ועדת אסירי עולם ודחה את בקשת המבקש.
8.
בעקבות החלטותיהם של הנציב ושל ועדת אסירי עולם הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז (עת"א 47553-11-11), היא העתירה מושא הבקשה שלפני. במסגרת העתירה ביסס המבקש טענותיו על חוות דעת פסיכולוגית שנערכה לו באופן פרטי בסמוך להגשת העתירה. בחוות דעת זו נאמר כי התנהגותו של המבקש בשנתיים האחרונות הינה ממותנת ואין סיבה קלינית שלא לאפשר למבקש לחוות חוויה של חופש במינון הדרגתי, על מנת שיפגוש את ילדיו ונכדיו והומלץ על יציאה לחופשות מבוקרות והדרגתיות (להלן: חוות הדעת מטעם המבקש ).
9.
ביום 11.1.2012 התקיים דיון בעתירה בבית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה השופט א' טל ). בפסק דינו מיום 17.1.2012 דחה בית המשפט את העתירה וקבע שהחלטת ועדת אסירי עולם הינה החלטה מקצועית וסבירה המבוססת על נתונים מהימנים, ואין כל נימוק להתערב בה ולהעדיף על פניה את חוות הדעת מטעם המבקש. מכאן הבקשה שלפני.
טענות הצדדים
10.
המבקש טוען כי בחינת ההחלטות שניתנו על ידי ועדת אלמ"ב ועל ידי ועדת אסירי עולם לאורך השנים מותירה תחושה קשה של "זגזוג בין עמדות ובלבד שלא תאושר יציאתו לחופשה של העותר [המבקש] רק משום שרצח עובדת סוציאלית"; כי ועדת אלמ"ב התעלמה מחוות הדעת החיובית שניתנה על ידי גורמי הטיפול בבית הסוהר; כי ועדת אלמ"ב שגתה כשקבעה שהמבקש נדרש להשתתף בקבוצות טיפוליות נוספות, שעה שידוע לה שאין קבוצות טיפוליות אחרות בכלא חרמון בו מרצה המבקש מאסרו; כי הוא מסכים לקחת חלק בקבוצה טיפולית בכל עת ואין זו אשמתו שהוא אינו יכול לעשות כן מהטעם האמור לעיל. לטענת המבקש, עניינו נמנה על המקרים החריגים בהם ראוי שבית משפט זה יתערב בהחלטות העוסקות ביציאתו של אסיר לחופשה.
11.
המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שהבקשה יסודה בנתונים הפרטניים של המבקש והיא אינה מעוררת שאלה משפטית חשובה שחורגת מעניינו של המבקש. לחילופין טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה לגופו של עניין. לטענתם, החלטות הנציב, ועדת אסירי עולם וועדת אלמ"ב הינן החלטות סבירות שאינן מצדיקות התערבותו של בית המשפט בנסיבות העניין. המשיבים מציינים כי ההחלטה שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות התקבלה לאור המלצות הגורמים המקצועיים-הטיפוליים, שהינם בעלי המומחיות והידע הקונקרטי באשר למצבו של המבקש, והתערבותו של בית המשפט בכגון דא הינה מצומצמת ביותר.
דיון והכרעה
12.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה על נספחיהן (לרבות חוות הדעת וההמלצות השונות שניתנו בעניינו של המבקש), הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
13.
הלכה ידועה של בית משפט זה הינה כי, ככלל, רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים בהם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או נושא אחר שהוא בעל חשיבות כללית [ראו, בין היתר, רע"ב 7/86
וייל נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802 (1993) (להלן: עניין לוי ); לעמדה מרחיבה יותר ראו דברי השופט א' גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 11.3.2009), ודברי השופט א' רובינשטיין ברע"ב 2112/09 עמאראת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.2009)].
כך גם בכל הנוגע למתן רשות ערעור על עתירות אסיר שעוסקות בהחלטות של שירות בתי הסוהר בנוגע ליציאת אסירים לחופשה, אשר הינן שכיחות במיוחד. בפסקי הדין שניתנו בעתירות מסוג זה נקבע שוב ושוב בעבר כי לאסיר אין זכות קנויה לחופשה בעת היותו במאסר, וכי מדובר בפריבילגיה הנתונה לשיקול דעת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר [ראו סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971; תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978; פקודת נציבות 04.40.00 בנושא חופשות אסירים. כמו כן, ראו והשוו: רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.3.2012) והאסמכתאות המובאות בפסקה 12 שם].
14.
זאת ועוד. מן הראוי לשוב ולהזכיר כי בית המשפט הדן בעתירות אסירים אינו יושב כערכאה דיונית או ערכאת ערעור על החלטות שירות בתי הסוהר. תפקידו של בית המשפט הדן בעתירות אסירים הינו תפקיד של ביקורת שיפוטית, במסגרתה נבחנת סבירותה של החלטת שירות בתי הסוהר בעניין כזה או אחר. בבואו לבחון את סבירות ההחלטה אל לו לשופט לשאול עצמו האם היה מחליט החלטה דומה או שונה אילו היה ניצב בנעלי שירות בתי הסוהר אלא האם הגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר שקלו את כל השיקולים הרלבנטיים ואיזנו ביניהם בצורה ראויה [ראו האמור בפסקה 2 בעניין לוי ]. דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בעתירה על החלטת שירות בתי הסוהר שמבוססת על המלצות וחוות דעת של הגורמים המקצועיים-הטיפוליים, לגביה נקבע כי "הערכה מקצועית לגבי מסוכנות של אסיר, הנשענת על מכלול נתונים, נתונה לגורם המקצועי הממליץ ולרשות המוסמכת המחליטה. אנו לא נתערב בהחלטה כזו אלא אם התרחשה סטייה בולטת מאמות מידה של שיקול דעת סביר" [רע"ב 4581/04 שרקיה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 2.9.2004)].
15.
כמפורט לעיל, בעניינו של המבקש ניתנו מספר חוות דעת מטעם עו"ס ונערך אבחון פסיכולוגי מקיף. כמו כן, התקיימו דיונים מסודרים ומקיפים לפני ועדת אלמ"ב ולפני ועדת אסירי עולם. ההחלטה לדחות את בקשת המבקש לצאת לחופשה ראשונה ולהשתלב בסבב חופשות לא ניתנה "בחלל ריק" אלא התבססה על חוות הדעת וההערכות של הגורמים המקצועיים, לפיהן התהליך הטיפולי שעבר המבקש אינו מספיק ויש להמשיך בו עוד בטרם יוכל להשתחרר לחופשות. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי אין בנסיבות העניין עילה להתערב בשיקול הדעת של שירות בתי הסוהר ושל הגורמים המקצועיים והטיפוליים הפועלים במסגרתו. כפועל יוצא, אין בנסיבות העניין גם מקום לדון בעניין במסגרת בקשת רשות ערעור. למעלה מן הצורך אעיר כי עיינתי בחוות הדעת השונות ובהמלצות ועדת אלמ"ב וועדת אסירי עולם ודעתי כדעת בית המשפט המחוזי אף לגופו של עניין. סבורני כי החלטת שירות בתי הסוהר הינה החלטה סבירה ומאוזנת, שמבוססת על מספר חוות דעת של גורמים מקצועיים וטיפוליים ואינה מצדיקה התערבותו של בית המשפט בנסיבות העניין. די בכך כדי לדחות את הבקשה שלפני.
16.
טרם סיום אבקש להעיר שתי הערות:
א)
לא נעלמה מעיני טענת המבקש כי בכלא חרמון בו הוא מרצה את עונשו אין קבוצות טיפוליות נוספות בהן הוא יכול להשתלב (מעבר לקבוצה הטיפולית בה השתתף עד עתה). המבקש טוען כי בנסיבות אלה אין זו אשמתו שהוא אינו יכול להמשיך בתהליך הטיפולי ואין להתנות יציאתו לחופשה בכך. מדובר בטענה עובדתית אשר נטענה בעלמא מבלי שהמבקש הביא ראיה כלשהי להוכחתה והמשיבים כלל לא התייחסו אליה (ויש להצר על כך). לפיכך, אין בידיי נתונים קונקרטיים על מנת להכריע בטענה זו. למעלה מן הצורך אעיר כי טענה זו אינה מצויה בליבת ההליכים דנן, ועל כן אינה משפיעה על התוצאה. ככל שהמבקש יוכיח בעתיד כי ברצונו להשתלב בקבוצה טיפולית חדשה וכי רצונו זה מסוכל מחמת היעדר קבוצות טיפוליות נוספות בכלא חרמון, יהיה עליו לפנות בבקשה מתאימה לגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר, ובמידת הצורך לעתור לבית המשפט. למען הסר ספק יודגש כי הדברים נאמרים בבחינת למעלה מן הצורך ומבלי לקבוע מסמרות.
ב)
לא למותר לציין כי החלטות בעניין חופשות ובעניין מסוכנות הינן מטבען החלטות שנבחנות מחדש מעת לעת בהתאם לנהלי שירות בתי הסוהר ולפיכך אף החלטה בעניינים אלו אינה "אבסולוטית". יש להניח שעם התקדמות והשתלבות המבקש בתוכניות טיפוליות נוספות, בהתאם לחוות הדעת של הגורמים הטיפוליים, תחזור ועדת אסירי עולם ותבחן אם השתנו הנסיבות ואם ניתן לאפשר למבקש לצאת לחופשה ראשונה ולהשתלב בסבב חופשות.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ב בניסן תשע"ב
(4.4.2012).
ש ו פ ט