רע"פ 102/08 ליאור תורגמן נ. מדינת ישראל

1.המבקש סירב להזדהות בפני שוטרים ולהתלוות אליהם לתחנת המשטרה, ומשהודיעו לו על כוונתם לעצור אותו, הוא תקף אותם ואיים עליהם. בגין מעשים אלה הרשיעו בית-משפט השלום בחיפה בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר, תקיפה הגורמת חבלה ואיומים, עבירות לפי סעיפים 275, 273, 380 ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נגזרו לו ארבעה חודשי מאסר, שמונה חודשי מאסר על-תנאי, והופעל עונש מאסר מותנה בן ארבעה חודשים, לנשיאה בחופף, כך שבסך הכל אמור המבקש לשהות שמונה חודשים מאחורי סורג-ובריח.

2.המבקש ערער לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה, ובהמלצת בית-המשפט צמצם את טענותיו לעניין העונש בלבד. נטען, כי המבקש שיפר את דרכיו מאז אותו אירוע, וכי בעזרתו של איש עסקים שלקח אותו תחת חסותו, הוא נמצא בהליכי שיקום ומצא לעצמו דרך להתפרנס בכבוד. ברם, בית-המשפט המחוזי לא ראה מקום לקבל את הערעור, והותיר את העונש על כנו.

3.מכאן בקשת רשות הערעור, בה חוזר המבקש על טענותיו כנגד העונש. הוא מוסיף וטוען, בלשון רפה, כנגד הכרעת-הדין, היינו, שסימני המכות שעל גופו הן ראיה לכך שהוא עצמו היה הקורבן לתוקפנותם של השוטרים. לעניין זה, הסביר המבקש כי שוכנע על-ידי עורך-דינו לחזור בו מן הערעור על הכרעת-הדין, מאחר והאחרון סבר כי סיכוייו של הערעור להתקבל, קלושים.

4.דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מגלה עילה למתן רשות לערער. טענותיו של המבקש מתרכזות כל-כולן בעניינו הפרטני – בין כנגד ממצאים שבעובדה ובין כנגד העונש שהושת עליו – ולא למטרה זו נועד הדיון בפני ערכאת ערעור שנייה ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123

(1982) ; רע"פ 3908/07 קיקוזושוילי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.5.07); רע"פ 7340/07 נסטרוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.9.07)). כך או כך, המבקש, לאחר שנועץ ביודע משפט, החליט שלא לעמוד על הערעור כנגד הכרעת הדין. מהחלטה זו אין הוא יכול לסגת, באשר הוא היה רשאי לבקש מבית המשפט המחוזי להכריע גם בשאלת אחריותו בפלילים, והוא בחר שלא לעשות זאת. העולה מהאמור הוא, כי עניינו של המבקש לובן בידי שתי ערכאות – ובכך די.

הבקשה נדחית.