פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10758/05
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אמין טאהא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 71154/05 מיום 13.11.2005, שניתן
על-ידי כבוד השופטת נ' אהד
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
בשם המשיבה:
עו"ד ליאנה בלומנפלד
החלטה
השופט ס' ג'ובראן:
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בפתח-תקוה (פ"ל 104/04) בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה, עבירה של נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן: פקודת הביטוח), עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, לפי סעיפים 62(3) ו-39א לפקודת התעבורה ועבירה של סירוב להיבדק, לפי תקנה 169ו לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה).
לפי הנטען בכתב האישום, נהג המבקש, ביום 17.3.2004, ברכבו בכביש אורנית – כפר קאסם, כשהוא פסול מלנהוג, לאחר שרישיונו נפסל בתיקים קודמים וכשהוא ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא פוליסת ביטוח תקפה. בנוסף, נהג המבקש כאשר הוא נתון תחת השפעת אלכוהול וסרב לדרישת שוטרים למסור דגימה מדמו לבדיקה.
ביום 28.11.2004 הרשיע בית-המשפט לתעבורה בפתח-תקוה (השופטת א' וישקין) את המבקש על-פי הודאתו. לאחר שדחה את בקשתו לחזור בו מהודאתו, משהחליף את בא-כוחו, גזר בית-המשפט על המבקש ביום 7.6.2005 עונש של 30 חודשים מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים ו-7 שנות פסילה מלהחזיק רישיון, נוספות לאלו שנגזרו עליו בעבר. כן הורה בית-המשפט על הפעלתם של שני עונשי מאסר על תנאי, בסך של 8 חודשים, שהיו תלויים ועומדים כנגד המבקש, בחופף לתקופת המאסר שנגזרה עליו. בגזר-דינו ציין בית-המשפט, כי הוא מתעלם מהעבירה של סירוב להיבדק, אשר בה הורשע המבקש.
על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אהד) דחה את הערעור בקובעו, כי לא היה מקום לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו, אשר ניתנה כדין. כן קבע, כי לא מצא כל מקום להתערב בחומרת עונשו של המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי משלא התיר לו לחזור בו מהודאתו ומשלא הקל בעונשו, לאור נסיבותיו האישיות.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה חורגת מדלת אמותיו של מקרהו של המבקש. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש לא הראה כל סיבה ממשית בגינה יש לאפשר לו לחזור בו מהודאתו, וכי נסיבות העבירה אותה ביצע המבקש מצדיקות את העונש שהוטל עליו. עם זאת, מסכימה המשיבה, כי יש לזכות את המבקש מהעבירה של סירוב להיבדק.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, פרט לעניין הרשעתו של המבקש בעבירה של סירוב להיבדק, כמפורט להלן.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. חרף טענת בא-כוח המבקש, לפיה קיים מכלול של נסיבות חריגות המצדיקות לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו, הרי שבקשתו אינה מגלה כל סיבה שכזו, מלבד טענה בעלמא, לפיה בחינה מדוקדקת של החומר מצביעה על ספק באשמת המבקש. משכך, איני רואה כל מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, בכל הנוגע להרשעת המבקש.
דין הבקשה להידחות גם לעניין העונש. הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה. לא זו בלבד שהמבקש התעלם מעונשי הפסילה שנגזרו עליו ושב לאחוז בהגה, ללא רישיון נהיגה וביטוח תקפים, אלא שהוסיף לכך גם את העבירה החמורה של נהיגה בשכרות.
עם זאת, בכל הנוגע לעבירה של סירוב להיבדק, לפי תקנה 169ו לתקנות התעבורה, לאור הסכמתה של המשיבה, הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, ולזכות את המבקש מעבירה זו, מתוקף סמכותנו לפי סעיף 205 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. עם זאת, לאור התעלמותו של בית-המשפט לתעבורה מעבירה זו בעת גזירת-דינו של המבקש, הרי שאין לכך השפעה על העונש שהוטל על המבקש.
בכפוף לאמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 21.11.2005 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 4.7.2006, לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצו עונשו.
ניתנה היום, ט"ז בסיוון תשס"ו
(12.6.2006).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ת ש ו פ ט