רע"פ 10945/02 משה חוג'ה נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן-נשיא י' פלפל, השופט נ' הנדל והשופטת ר' יפה-כ"ץ) בו התקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום באשדוד (סגן-נשיא ש' חמדני).

1.כנגד המבקש וחברה שבבעלותו הוגשו בשנים 1996-1995 שני כתבי אישום לבית משפט השלום בתל-אביב. האחד הוגש ביום 1.10.1995 ועניינו עבירות על חוקי המע"מ (להלן: תיק המע"מ). כתב האישום השני

הוגש ביום 19.6.1996 ועניינו עבירות על חוקי מס הכנסה (להלן: תיק מס הכנסה). משלא התייצב המבקש לדיונים, ולאחר שצווי ההבאה שהוצאו נגדו לא הועילו, נמחק ביום 10.11.1997 תיק מס הכנסה. ביום 25.12.1997 הודיעו הצדדים לבית משפט השלום במסגרת תיק המע"מ כי הגיעו להסדר טיעון. לפי ההסדר כתב האישום יתוקן, המבקש יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ולאחר שיסיר את מחדליו תעתור המשיבה להשית עליו עונש מאסר של ששה חודשים לריצוי בעבודות שרות וקנס כספי. המבקש הורשע ביום 25.12.1997 על פי הודאתו. לאחר שהורשע ניתק המבקש כל קשר עם באי כוחו והרשויות, לא הגיע לישיבות שנקבעו בבית המשפט ולא הסיר את מחדליו כמתחייב בהסדר הטיעון. לאחר שהוצאו מספר צווי הבאה ללא הועיל הכריז עליו בית המשפט (ביום 3.12.1998) כ"עבריין נמלט" והתיר לבאת כוחו להשתחרר מן הייצוג שכן לא סבר כי עליה להישאר בגדר "בת ערובה" בתיק דנן. בית המשפט הורה (ביום 8.2.1999) על התליית ההליכים בתיק.

2.ביום 15.12.1999 עלה בידי המשטרה לעצור את המבקש ולהביאו בפני בית המשפט. בית המשפט קבע (ביום 16.12.1999) כי העבירות בהן מואשם המבקש אינן מחייבות ייצוג. כן הוסיף וקבע, כי היות והמבקש ויתר על הייצוג ברגע שניתק את הקשר עם באת כוחו והיא שוחררה מייצוגו, יישמעו הטיעונים לעונש בו ביום. במהלך הדיון אמר המבקש כי נודע לו ש"באותה פרשה יוגש על ידי רשויות מס הכנסה כתב אישום בשבוע הבא..." וביקש מבית המשפט לאחד את התיק עם תיק מס הכנסה. המשיבה ציינה כי האמור בתיק מס הכנסה אשר נמחק בשנת 1997. בית המשפט פירט בהחלטתו (מיום 16.12.1999) את השתלשלות האירועים המלאה בתיק מס הכנסה אשר נמחק בסופו של דבר, וקבע כי לאחר שיוגש כתב האישום מחדש יצורפו שני התיקים יחדיו. כך אכן נעשה וביום 20.12.1999 הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו בשני התיקים. על המבקש נגזרו 15 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש נדחה והמבקש ריצה את עונשו בגין פרשה זו (להלן: הפרשה הראשונה).

3.ביום 24.7.2000 הוגש כנגד המבקש ושתי חברות שבניהולו כתב אישום (ת.פ. 1939/00) לבית משפט השלום באשדוד, המייחס לו שורת עבירות על חוקי מע"מ בין השנים 1997-1996. לאחר שכתב האישום תוקן (ביום 18.12.2001) הודו המבקש והנאשמים האחרים בעובדות המיוחסות להם (ביום 15.1.2002). בית משפט השלום (סגן-נשיא ש' חמדני) גזר על המבקש (ביום 19.3.2002) ארבעה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שרות, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס.

4.המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע על קולת העונש (ע"פ 7190/02) במסגרתו ביקשה את עיכוב ביצוע עבודות השירות. במהלך הדיון בבקשה הצהיר בא כוחו של המבקש כי "נהיה מוכנים, לחילופין, שאם יתברר בסופו של דבר שהערעור של המדינה יתקבל, שהעונש בעבודות שירות יהיה על חשבון עונש המאסר". נוכח הסכמה זו, ומשהחל המבקש בביצוע עבודות השירות, דחה בית המשפט (ביום 21.7.2002) את הבקשה לעיכוב ביצוע. לגופו של ערעור טען המשיב כי כאשר ביקש בפרשה הראשונה את צירוף התיקים התכוון הלכה למעשה לתיק הנוכחי, וכיום לאחר שריצה כבר עונש מאסר יש להתחשב בכך ולתת עדיפות לאינטרס השיקומי. לעומתו טענה המשיבה כי יש להטיל על המבקש תקופת מאסר בפועל של שמונה חודשי מאסר בפועל משיקולי הרתעה ותוך התחשבות באינטרס הציבורי. עם זאת ציינה המשיבה כי יש להתחשב בכך שהמבקש כבר ריצה את עבודות השירות שהוטלו עליו אם כי אין לנכותן מתקופת המאסר בפועל.

5.בית המשפט המחוזי (סגן-נשיא י' פלפל, השופט נ' הנדל, השופטת ר' יפה-כ"ץ) קיבל (ביום 11.12.2002) את ערעור המשיבה. נקבע, כי לא הוכחש על ידי בא כוח המבקש כי הוא ידע על קיומו של התיק הנוכחי בעת שביקש את צירוף תיק מס הכנסה בפרשה הראשונה. מאחר ולא ביקש בשעתו לצרף גם את התיק הנוכחי אין לו אלא להלין על עצמו. כמו כן לא הייתה מוטלת על המשיבה חובה לדווח על קיומו של תיק זה לבית המשפט. בית המשפט הוסיף וקבע כי עונשו של המשיב היה מופרז לקולא ואין מניעה מלהטיל עליו מאסר בפועל אף לאחר שסיים לרצות את עבודות השירות. אף שחברי המותב הסכימו כי על המבקש יוטלו שמונה חודשי מאסר בפועל נחלקו הם לעניין אופן חישוב תקופה זו. סגן הנשיא פלפל קבע כי יש לדון את המבקש ל-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל מהם יופחתו ארבעת חודשי עבודות השירות שרוצו והתקופה בה היה נתון המשיב במעצר. לעומתו סבר השופט הנדל כי ניתן להתחשב בתקופת עבודות השרות אך לא לחשב אותה ומשכך יש להטיל על המבקש שמונה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

6.בפני בקשת המבקש לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו מתמקד המבקש בשלוש טענות עיקריות. הראשונה , כי על בית המשפט בפרשה הראשונה חלה "חובה מוגברת" לשמור על זכויותיו של המבקש שעה שלא היה מיוצג. חובה זו לא מולאה שעה שתחת לצרף את התיק נשוא רשות ערעור זו, צירף בית המשפט את תיק מס הכנסה. הטענה השניה עניינה חוסר סמכות ערכאת הערעור להחמיר בעונשו ולגזור עליו מאסר בפועל לאחר שסיים לרצות את עבודות השירות שהוטלו עליו. הטענה השלישית , עניינה חומרת העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי ואי לקיחתו בחשבון את נסיבותיו האישיות של המבקש כמו גם את נסיבות ביצוע העבירה. המשיבה מצדה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה אין הבקשה מגלה עילה למתן רשות ערעור. אף לגופו של עניין, כך טוענת המשיבה, אין ממש בטענותיו של המבקש. כך לעניין טענת צירוף התיקים, אשר אינה מעוגנת בפרוטוקולים של הדיונים בערכאות הקודמות וסותרת את טיעוניו הקודמים של המבקש. כך לעניין ריצוי עבודות השירות, אשר נלקחו בחשבון בחישוב עונש המאסר בפועל כפי שאף הוסכם על ידי המבקש עצמו, וכך לעניין חומרת העונש אשר הולמת את היקף עבירות המע"מ שבוצעו.

7.לאחר שקראתי את הטיעונים שבפניי ועיינתי בחומר הראיות נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. המקרה דנן אינו מן המקרים המיוחדים המעלים שאלה משפטית או ציבורית החורגת מנסיבותיו של המקרה הבודד. זאת ועוד: עיון מקיף בחומר הראיות מעלה כי בטענותיו השונות של המבקש אין ממש. צירוף התיקים בפרשה הראשונה נעשה לאחר שבית המשפט פרס בפרוטרוט את השתלשלות העניינים בתיק אשר צירופו התבקש ופירט את סעיפי כתב האישום. בית המשפט חזר על כך גם בפסק דינו בפרשה זו. המבקש לא טען ולו בחצי פה כי נפלה שגגה בצירוף התיקים שעה שערער לבית המשפט המחוזי ומיקד את כל ערעורו בחומרת העונש שנגזר עליו. אולם יתרה מזאת: גרסאותיו העובדתיות של המבקש אינן עקביות. בעוד בבקשה שבפניי הוא טוען כי ידע במהלך הפרשה הראשונה על התיק נשוא בקשה זו ואת צירופו ביקש, הרי שבבקשה שהגיש בא כוחו ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעיכוב הליכים בתיק שלפנינו נכתב מפורשות:

"מרשי חש שנעשה לו עוול, שכן אילו היה יודע בעת הטיעונים לעונש במסגרת התיק הראשון, שפתוח נגדו תיק חקירה נוסף, שעדיין לא הוגש בגינו כתב אישום, היה וודאי מבקש לצרפו גם כן".

בכל האמור בהטלת עונש מאסר לאחר סיום ריצוי עבודות השירות הרי לא זו בלבד שאין ערכאת הערעור מנועה מלעשות כן, אלא שהמבקש עצמו נתן הסכמתו כי במידה ויוטל עליו עונש מאסר בפועל, עבודות השירות יהיו על חשבון עונש זה. גם חומרת העונש אינה עניין המצדיק בחינה חוזרת בערכאה שלישית (ראו רע"פ 831/97 אליהו מסיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), מה עוד שבית המשפט המחוזי לקח בחשבון את כלל נסיבות המקרה ואת ריצוי עבודות השירות בגוזרו את העונש.

דין הבקשה להידחות. בכך מתבטל עיכוב ביצוע עונשו של המבקש (מיום 3.1.2003). המבקש יתייצב לריצוי עונש מאסרו ביום 26.01.2003 עד השעה 12:00 בתחנת המשטרה באשדוד.