פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10973/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
דוד והבה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות על פסק-דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב, בע"פ 71646/07, מיום 13.12.07, שניתן בפני כבוד סג"נ
השופטת ד' ברלינר, סג"נ השופט ז' המר, השופטת ת' שפירא
בשם המבקש:
עו"ד משה מרוז
החלטה
1.
בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בהחזקת סם לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, בשלוש עבירות של סחר בסמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לאותו חוק, ובארבע עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי עובדות כתב-האישום בהן הודה המבקש, הוא מכר בשלוש הזדמנויות סמים לסוכן משטרה, תוך שהוא מפר מעצר בית בו היה נתון. עוד נטען, כי החזיק סמים לצריכה עצמית בתוך רכבו. בגין כל אלה נדון המבקש ל- 18 חודשי מאסר, 23 חודשים מאסר על תנאי, ורישיון הנהיגה שלו נפסל לתקופה של שמונה חודשים. כמו כן, הורה בית-משפט השלום לנכות מתקופת מאסרו את התקופה בה היה נתון במעצר.
2.
ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי כנגד קולת העונש, התקבל. נקבע, כי נוכח עברו הפלילי המכביד של המבקש, הכולל, בין היתר, 10 הרשעות בעבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים, ולאור חומרת העבירות בהן הורשע הפעם, נכון לגזור לו מאסר ממושך יותר וקנס ההולם את הרווח הכלכלי שהפיק מהסחר בסמים. לפיכך, נגזרו למבקש 40 חודשי מאסר וקנס בסך 10,000 ש"ח. עוד נקבע, כי מתקופת מאסרו ינוכו רק ימי המעצר בהם היה נתון המבקש בגין תיק זה, וכי הוא ישא במאסר במצטבר למאסר אחר שנגזר לו.
3.
בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. להשקפתו, לא היה מקום לשנות מהעונש אותו השית עליו בית-משפט השלום. כן הוא מלין על פערי הענישה בין הערכאות השונות.
4.
דין הבקשה להידחות. ככלל, חומרת העונש אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 7340/07 נסטרוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.9.07)). אכן, יתכנו מקרים בהם פערי הענישה יצדיקו דיון בפני ערכאה שלישית (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 24.2.05); רע"פ 2749/07 זהאד נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 26.3.07)), אולם לא כזה הוא המקרה שבפני. בית-המשפט המחוזי, שהיה ער לפערי הענישה, טרח לציין:
"אין מדובר בפער ענישה לא סביר בין העונש המוצע על-ידי לבין העונש שהוטל בבית-משפט קמא, אלא בפער ענישה לא סביר בין העונש שהטיל בית-משפט קמא לבין מדיניות הענישה" (עמ' 5 לפסק-הדין).
אין לי אלא להצטרף לדברים אלה. המבקש נשלח למעצר בית כחלופה להחזקתו במתקן מעצר, ולא זו בלבד שהפר את תנאי השחרור, אלא שהוא ניצל תקופה זו כדי להמשך ולבצע עבירות. אם תוסיף לכך את עברו הפלילי המכביד של המבקש, בין היתר, בעבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים, שוב אין מנוס מן המסקנה שבבקשה זו אין דבר המצדיק מתן רשות לערער.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"א בטבת התשס"ח (30.12.07).
ש ו פ ט