רע"פ 1103/12 רועי דה מאיו נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים שפירא, גרשון וקיסרי) בע"פ 47248-08-11 מיום 5.1.12, שבמסגרתה התקבל ערעור המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בעכו (השופט חאמד) בת"פ 18932-03-10 מיום 9.6.11. עניינה של הבקשה - בחינת חומר חקירה.

ב.

המבקש הואשם בגידול סם מסוכן (קנבוס) במשקל 13.3 ק"ג . בבית משפט השלום עתר המבקש לבחון את הקנבוס שנתפס באמצעות מומחה מטעמו, כחלק מבחינת חומר החקירה. בית המשפט נעתר לבקשה, והורה למשיבה לאפשר לו לעשות כן. המשיבה הערימה תנאים שונים, כגון דרישות לתשלום בעבור נוכחות שוטר בזמן הבדיקה ולשימוש במכשירי הבדיקה, שינויים במקום ביצוע הבדיקה, וכן דרישה לביצועה על ידי אדם מוסמך מטעם משרד הבריאות. בית משפט השלום ציין, כי התנהלותה של המשיבה פוגעת בזכויותיו של המבקש, והורה כי תוך 30 יום תתאפשר הבדיקה ללא תשלום. בפועל לא נתאפשרה הבדיקה. בית המשפט הטעים, כי התנהלותה של המשיבה בלתי נסבלת, גורמת לעיוות דין, והורה על ביטול כתב האישום מכוח הגנה מן הצדק.

ג.

בית המשפט המחוזי, מפי השופט קיסרי, קיבל את הערר על החלטתו של בית משפט השלום והטעים, כי ראוי שהשימוש בדוקטרינת ההגנה מן הצדק ייעשה במשורה, וכי המקרה דנא אינו נכנס בגדר תחולתה, בין זו החקוקה ובין זו הפסוקה. בית המשפט הסכים כי התנהלותה של המשיבה לקתה בפגמים, אותם ראה כליקוי מאורות, אולם סבר, כי ניתן לרפאם בדרכים אחרות, כגון שימוש בהוראת סעיף 77(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, והורה על החזרת התיק לבית משפט השלום. השופט גרשון העיר בנוסף, כי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אינו מסדיר מצב בו מבקשת ההגנה לערוך בדיקה לחפץ שנתפס כראיה, אלא "עיון בחומר החקירה והעתקתו", ועל הנושא העולה בתיק זה להיות מוסדר בחקיקה. השופט שפירא הצטרף לתוצאה ולהערת השופט גרשון.

ד.

בפנינו טוען המבקש, כי בית המשפט המחוזי טעה בהפכו את החלטתו של בית משפט השלום.

ה.

חוששני כי אין מקום להיעתר לבקשה. בעיקר, טרם נסתיימו ההליכים בפני הערכאות הדיוניות, ואין מקום להתערבותו של בית משפט זה בשלב הנוכחי; הדרך להליכי השגה פתוחה לאחר סיום התיק. בפרשה אחרת הדומה לענייננו צוין:

"הלכה ידועה היא כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות ערעור פלילית המוגשת בגלגול שלישי, עובר למיצוי ההליכים בפני הערכאות הקודמות וכאשר העניין טרם נדון לגופו על ידן (ראו למשל, רע"פ 4632/97 אקסלרוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.8.1997); רע"פ 2290/98 בקשי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 4.5.1998); רע"פ 3789/05 מרום נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 2.5.2005); רע"פ 278/08 הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.5.2008)) [...] איני מוצא כי עניינו של המבקש נמנה על המקרים החריגים המצדיקים סטייה מהלכה זו (ראו למשל, ע"פ 1556/90 בארי נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(1) 705 (1991); ע"פ 752/91 הלר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.10.1991)). מסיבה זו, דין הבקשה להידחות. במקרה שלפניי, החזיר בית משפט המחוזי את הדיון בתיק לבית משפט השלום. לאחר שבית משפט השלום יכריע בעניינו, יוכל המבקש לערער על הכרעת דינו וגזר דינו, באם ירצה לעשות כן, לבית המשפט המחוזי, ורק לאחר מכן, במידת הצורך, יוכל לשוב ולהגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה" (רע"פ 834/09 מסוודה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) -השופט ג'ובראן).

ה.

כשלעצמי, וכך על סמך דבריהם של שני בתי המשפט הקודמים משלא נתבקשה תשובה, סבורני מחד גיסא כי אכן הפגמים בהתנהלותה של המשיבה חמורים וטעונים הפקת לקחים, אך מאידך גיסא התקשיתי להלום שימוש בדוקטרינת ההגנה מן הצדק, מן הטעם הפשוט, שניתן להמשיך את ההליך הפלילי שהוא באינטרס הציבור ולרפאם - בשונה ממצב שאין בו הפיכות. יודגש, כי אין משמעות הדבר שבית המשפט משלים עם הפגם; כדי שיירפא, על המבקשת למצוא דרך הגונה להסדרת העיון, כך שזכויותיו של המבקש להליך הוגן לא ייפגעו, אך ההליך הפלילי יבוא על מיצויו. המשיבה היא הציבור, היא מייצגת אינטרס ציבורי, של העמדת עבריינים לדין – אך לא פחות גם הוגנות כלפי כולי עלמא; הדבר חיוני.

ו.

בטרם חתימה: צר לי על מצבה הרפואי של אם המבקש ואני מאחל לה אך טוב - אולם חוששני שאין בכך בנסיבות כדי להטות את הכף.

ז.

כאמור, איני נעתר לבקשה.