פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו
כבית משפט לערעורים פליליים
רע"פ
11055/04 - א'
בפני:
כבוד השופט י' עדיאל
המבקש:
גיורא פישר
נ ג ד
המשיב:
עופר שרון
בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית
המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 3545/03 מיום 21.10.04, שניתן על-ידי כב' השופטים
ח' פיזם, ש' ברלינר, א' רזי, ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד רועי קרן
החלטה
1.
בפניי בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ח' פיזם, ש' ברלינר, א' רזי) בע"פ 3545/03, שניתן ביום 21.10.04, ולפיו נדחה ערעורו של המבקש על הרשעתו בבית משפט השלום בירושלים (השופטת ר' למלשטריך-לטר) בק"פ 16/98, והתקבל באופן חלקי ערעורו של המשיב על גזר הדין. בנוסף, בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד למתן החלטה בבקשה.
2.
המבקש הורשע בבית משפט השלום בחיפה בעבירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 במסגרת קובלנה אשר הגיש המשיב כנגד המבקש. על-פי הכרעת הדין, במהלך מערכת בחירות לוועד קריית חיים בה התמודדו המבקש והמשיב זה כנגד זה, הפיץ המבקש כרוז נאצה אנונימי שבו רשומות עשר "עובדות" קשות וחמורות אודות המשיב, שלגבי רובן נקבע שהן אינן אמת. על המבקש הוטל עונש מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, קנס כספי בסכום של 26,000 ₪, וכן הוא חויב בהוצאות משפט בסך 15,000 ₪. בית משפט השלום נמנע מלצוות על המבקש לפצות את המשיב מכוח סעיף 77 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בנוסף, נקבע כי אין קלון במעשיו של המבקש.
3.
המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה על הרשעתו, ואילו המשיב ערער על הקביעה בדבר היעדר קלון במעשהו של המבקש, ועל הימנעותו של בית משפט השלום מלפסוק פיצויים לטובתו. בית המשפט קמא דחה את ערעורו של המבקש, וקיבל באופן חלקי את ערעורו של המשיב, כך שבסופו של יום חויב המבקש לפצות את המשיב בסך 50,000 ₪, כמו גם בהוצאות משפט נוספות בסך 10,000 ₪.
4.
לפניי טוען המבקש שלוש טענות: ראשית, נטען שיש להורות על ביטול ההרשעה לפי סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. על-פי הטענה, מתקיימות במקרה זה נסיבות מיוחדות לביטול ההרשעה, שעיקרן בהיותו של המבקש אדם מבוגר בן 67 שנים, פנסיונר, הנעדר כל עבר פלילי ואשר משרת את הציבור בהתנדבות משך כ-40 שנה. נסיבות נוספות עליהן מצביע המבקש, עניינן השפעת ההרשעה על דימויו הציבורי, הפגיעה בחופש העיסוק שלו, היעדר פגיעה ממשית בציבור והרקע לביצוע העבירה - סכסוך פוליטי ארוך שנים בינו ובין המשיב. טענתו השנייה של המבקש, היא שחיובו בתשלום קנס בנוסף לחיוב בשכ"ט עו"ד מהווה סנקציה כפולה. על-פי הטענה השלישית, חיובו של המבקש בתשלום פיצויים למשיב בסכום של 50,000 ₪ אינו פרופורציונאלי, ואינו ראוי הואיל והמשיב טרם הגיש תביעה אזרחית, כך שסוגיית הנזק טרם נדונה.
5.
דין הבקשה להידחות.
הכלל הוא, כי רשות ערעור בערכאה שלישית לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית (משפטית או ציבורית), החורגת מגדר עניינו הישיר של המבקש (רע"פ 227/04 מכלוף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 3757/04 זידאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 2632/04 ספידי ליין תעשיות נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).
טענותיו של המבקש במקרה הנוכחי, אינן חורגות מגדר עניינו האישי של המבקש והנסיבות המיוחדות הקשורות למעשה נשוא ההרשעה, ואינן מציגות שאלות שיש להן השלכה משפטית כללית או השלכה ציבורית אשר מצדיקות סטייה מן הכלל האמור. טענותיו של המבקש בעניין הרשעתו נדונו בשתי ערכאות, אשר שקלו את מכלול השיקולים אותם מציג המבקש בפניי ואין הצדקה לקיים בהן דיון נוסף, בגלגול שלישי, בפני בית משפט זה. גם לגופו של עניין, הלכה היא, שהימנעות של הרשעת בגיר אשר נקבע כי ביצע עבירה, מהווה חריג שיופעל "רק בנסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר" (ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לא מצאתי כי במקרה זה מתקיימות נסיבות כאלה.
זאת ועוד: טענות כנגד חומרת העונש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור שני בגלגול שלישי אלא במקרים נדירים ומיוחדים שכן בדרך כלל טענות אלו אינן מעלות שאלות חוקתיות או משפטיות מיוחדות (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם); רע"פ 8628/04 גבאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לא מצאתי בטענותיו של המבקש לעניין גובה הפיצוי שהוטל עליו לשלם למשיב, כמו גם לעניין חיובו בתשלום קנס לצד חיובו בשכ"ט עו"ד, משום הצדקה למתן רשות ערעור לבית משפט זה.
6.
הבקשה לרשות ערעור נדחית ועימה נדחית גם הבקשה לעיכוב הביצוע.
ניתן היום, כ"ד בכסלו
תשס"ה (7.12.2004).
ש
ו פ ט