רע"פ 11072/05 פלוני נ. מדינת ישראל

1.בכתב-אישום שהוגש לבית-משפט השלום בנצרת נטען, כי בתאריך 18.6.02, עת שהו המבקש ואשתו (להלן: המתלוננת ) בביתם, קילל המבקש את המתלוננת ותקפהּ

בכך שהכה אותה בידיו, סטר לה על פניה, משך בשערות ראשה והפילה ארצה. בהמשך, נטל המבקש סכין, וניסה לדקור את המתלוננת בבטנה. המתלוננת נאבקה במבקש, והסכין פגעה ברגלה הימנית, וכתוצאה מכך נגרמה לה חבלה והיא נזקקה לטיפול רפואי. ועוד נטען, כי ביום המחרת, עת הגיע אחי המתלוננת (להלן: המתלונן ) לביתם של בני-הזוג על-פי בקשת המתלוננת כי יבוא לקחתה,

איים המבקש על המתלונן בכך שכיוון כלפיו סכין מטבח, ואמר לו כי אם לא יצא את הבית – יהרוג אותו.

בגין כל אלה, יוחס למבקש ביצוען של עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים, עבירות על-פי סעיפים 379 ו-192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בהתאמה.

2.המבקש הורשע, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, ובית-משפט השלום השית עליו מאסר בפועל בן ארבעה חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר על-תנאי בן תשעה חודשים (ביחס לעבירות אלימות מסוג פשע) ומאסר על-תנאי בן שישה חודשים (ביחס לעבירות אלימות מסוג עוון). כן חויב המבקש לחתום על התחייבות בסך 5000 ש"ח להימנע במשך שלוש שנים מביצוען של עבירות אלימות.

3.המשיבה ערערה על קולת העונש בפני בית-המשפט המחוזי בנצרת, וערעורה התקבל. בית-משפט גזר למבקש – בנוסף לעונשים שנגזרו לו בבית-משפט השלום – שישה חודשי מאסר בהם ישא במתקן-כליאה, בציינו כי:

"בית המשפט קמא, אף שהיה ער לחומרת מעשיו של המשיב, והתייחס לכך בגזר דינו, ובנוסף התייחס לכלל הנסיבות המצדיקות החמרה בעונשו, לא תירגם נסיבות אלה לעונש חמור והסתפק בהטלת עונש מאסר של 4 חודשים לריצוי בעבודות שירות ומאסר על תנאי. עונשים אלה בעינינו אינם הולמים את חומרת מעשי המשיב ואת כלל הנסיבות של ביצועם, ונראה לנו כי יש להחמיר בעונשו של המשיב ולהטיל עליו עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח" (פסקה 8 לפסק-הדין).

פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ניתן לאחר שסיים המבקש לרצות את עונש המאסר שהושת עליו במסגרת עבודות שירות, באשר המשיבה לא עתרה לעיכוב ביצועו עד להכרעה בערעור. כעולה מתגובת המשיבה לבקשה זו, לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע העונש מחמת תקלה.

4.לטענת המבקש, נמנע ממנו מלטעון בפני בית-המשפט המחוזי לעניין תסקיר המבחן השלילי שהוגש בעניינו, וזאת על-פי הוראת בית-המשפט. כתוצאה מכך קופחה זכות הטיעון העומדת לו ועל כן נגרם לו עיוות-דין. כן מלין המבקש על חומרת העונש שהושת עליו בבית-המשפט המחוזי, בטענה כי אין זה ראוי להשיבו אל בין כתליו של בית הסוהר מעת שסיים לשאת בעונש שהושת עליו בידי הערכאה הראשונה. כן מציין המבקש את חלוף הזמן למן ביצוען של העבירות כנימוק להקלה בעונשו.

המשיבה עותרת לדחיית הבקשה, בנימוק שאין היא מעלה סוגיה בעלת חשיבות כללית המצדיקה להיעתר לה.

5.דין הבקשה להידחות. טענותיו של המבקש באשר לפגמים שנפלו בדיון בפני בית-המשפט המחוזי, אינם משתקפים בפרוטוקול הדיון (שצורף לתגובת המשיבה). בצדק מציינת המשיבה, כי משלא פנה בא-כוח המבקש בבקשה לתיקון הפרוטוקול, שוב אין להניח אלא כי הוא משקף נאמנה את מהלך הדיון.

יתר טענות המבקש מסבות עצמן על חומרת העונש. כלל נקוט הוא בידנו, כי בטענות המופנות כלפי חומרת העונש אין כדי להצדיק מתן רשות לערער, זולת במקרים יוצאי-דופן. אמת הדבר, המקרה שבפנינו אינו רגיל. שליחתו של אדם למתקן-כליאה לאחר שסיים לשאת בעונש שהושת עליו בידי הערכאה הראשונה אינה תוצאה עונשית פשוטה. יחד עם זאת, וכפי שנפסק לא אחת, בית-המשפט לא יימנע מלהורות כן, מקום שהעונש שהושת בידי הערכאה הראשונה מחטיא לחלוטין את מטרת הענישה (ע"פ 652/88 מדינת ישראל נ' סעדיה , פ"ד מב(4) 523, 527). כמפורט לעיל, המבקש הורשע בביצוען של עבירות חמורות-מכל-חמורות, המחייבות – בהתאמה – נקיטתה של אמת-מידה עונשית מחמירה. בדין, אפוא, קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעור המשיבה, ומד למבקש עונש ההולם חומרה-יתרה זו, בציינו כי העונש הועמד על שישה חודשי מאסר "רק משום שהמשיב סיים לרצות בעבודות שירות את עונש המאסר של 4 חודשים שבית משפט השלום הטיל עליו, ולאור כך שאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם נאשמים" (פסקה 9 לפסק-הדין).

אף חלוף הזמן לא יוכל לשמש נימוק להקלה בעונשו של המבקש, באשר השיהוי שבבירור עניינו נגרם בעטיין של בקשות הדחייה המרובות שהגיש.

התוצאה הנה, אפוא, שהבקשה נדחית.

המבקש יתייצב לשאת בעונשו ביום כ"ב בטבת תשס"ו (22.1.2006), עד לשעה 11:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בנצרת.