החלטה4 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 11613/04 בן ציון דזאנאשוילי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

תעבורה · נהיגה רשלנית בהולך רגל במעבר חציהבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על הרשעה וגזר דין בעבירות תעבורה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של נהג שהורשע בנהיגה רשלנית ובפגיעה בהולכת רגל במעבר חציה. נקבע כי נהג מחויב לצפות התנהגות הולך רגל במעבר חציה ולהפעיל שיקול דעת לחומרה בספק. כמו כן נקבע כי אין להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בשתי ערכאות ואין להתערב בעונש שאינו חורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה.

העובדות

המבקש נהג במונית במעבר חציה ופגע בהולכת רגל ילדה שחצתה את הכביש. הוגש נגדו כתב אישום בגין נהיגה רשלנית ואי מתן זכות קדימה, והוא הורשע ונגזר עליו עונש של שירות לתועלת הציבור, פסילה וקנס. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, והמבקש ביקש רשות ערעור נוספת.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית בדבר אופן התאונה במעבר חציה?
  2. 2.האם חלה על נהג המתקרב למעבר חציה חובה לצפות התנהגות הולך רגל, גם כשההולך רגל רשלני?
  3. 3.האם יש מקום להתערב בחומרת העונש בערכאה שלישית?

הלכות

  1. 1

    נהג המתקרב למעבר חציה חייב לצפות את התנהגות הולך הרגל, אף אם זו רשלנית, ובמקרה של ספק לגבי כוונתו יפעיל שיקול דעת לחומרה

    ״בית-משפט זה כבר פסק בעניין החובות המוטלות על נהג בהתקרבו אל מעבר חצייה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בית המשפט העליון לא יתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי שתי הערכאות, ורשות ערעור ניתנת במשורה בשאלות בעלות חשיבות כללית

    ״הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    חומרת העונש כשלעצמה אינה מקנה רשות ערעור אלא בנסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה

    ״אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • נהיגה רשלנית
  • מעבר חציה
  • הולך רגל
  • זכות קדימה
  • רשות ערעור
  • גלגול שלישי
  • ממצאים עובדתיים
  • חומרת העונש
  • סטייה ניכרת ממדיניות הענישה
  • חובת זהירות מוגברת
  • ילדים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

11613/04

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

בן ציון דזאנאשוילי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דין של

בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"פ 7348/04 מיום 2.12.04, שניתן על-ידי כבוד

השופט י' אלון

בשם המבקש: עו"ד דוד גולן

בשם המשיבה: עו"ד נעמי כ"ץ

החלטה

כנגד המבקש הוגש, ביום 26.3.03, לבית-משפט השלום לתעבורה באשדוד כתב אישום (ת.ד. 3103/03), המייחס לו עבירה של נהיגה רשלנית לפי סעיף 62(2) וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); עבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); ועבירה של גרימת תאונת-דרכים נזק וחבלה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

לפי עובדות כתב האישום, ביום 12.2.03 בסמוך לשעה 7:30, נהג המבקש במונית תוצרת מרצדס ברחוב קרן היסוד באשדוד מכיוון צפון לדרום. אותה העת, חצתה הקטינה ביטון אודליה, ילידת 2.9.89, את הכביש במעבר חציה המסומן כדין מימין לשמאל בכיוון נסיעת המבקש. המבקש נהג ברכבו ברשלנות, שהתבטאה בהתקרבו למעבר חציה, לא אפשר להולכת הרגל, לחצות את הכביש במעבר החצייה ופגע בה. כתוצאה מכך, נחבלה בגופה הולכת הרגל.

בית-משפט השלום לתעבורה באשדוד (כבוד השופטת ר' לביא) הרשיע את המבקש, ביום 23.12.03, בעבירות המיוחסות לו והטיל עליו עונש של ביצוע 120 שעות שירות לתועלת הציבור במתנ"ס בית לברון באשדוד, בהיקף שלא יפחת מארבע שעות שבועיות בפיקוח שירות המבחן; עונש פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום; עונש פסילה על תנאי מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חמישה חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות בהן הורשע ו/או עבירות מהתוספת הראשונה ו/או השנייה לפקודת התעבורה במשך שנתיים; וכן קנס בסך של 1,500 ש"ח או חמישה-עשר ימי מאסר תמורתו.

על פסק-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אלון) דחה את הערעור בקובעו, כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית ששמעה את העדים והתרשמה ממהימנותם. כמו-כן, קבע בית-המשפט המחוזי, כי גזר-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה אינו נוטה לחומרה ובוודאי שלא ברמה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. יתרה מכך, הוסיף וקבע בית-המשפט המחוזי, כי עונש הפסילה אף נוטה במובהק לקולא וזאת מתוך ההתחשבות הרבה והמוצדקת שהתחשב בית-משפט השלום לתעבורה בנסיבות המקלות בעניינו של המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. לטענת המבקש, יש לקבל את גרסתו העובדתית, לפיה הולכת הרגל חצתה את הכביש משמאל לימין, וכי היא הכניסה את רגלה בין גלגלי רכבו לאחר שרכבו של המבקש כבר חלף על פניה. לטענתו, יכול היה להוכיח את גרסתו, אם בוחן תנועה שהגיע למקום היה בודק שמא קיים על רכבו כתם דם או ניגוב אבק, וכי היה על המשטרה לתלות שלטים באזור לצורך איתור עדי ראיה לתאונה.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, אין מקום לברר את טענותיו העובדתיות של המבקש בפני בית-משפט זה, ביושבו בערכאה שלישית. גרסתו של המבקש נדונה בהרחבה ובקפידה בהכרעת דינו של בית-משפט השלום לתעבורה. מדובר בקביעות עובדתיות על יסוד מהימנות והגיונם של דברים, שאין יסוד להתערב בהם. עוד מוסיפה וטוענת המשיבה, כי במצב הראיות כפי שנאסף בתיק, כמתואר בהכרעת הדין, לא היה על המשטרה לבצע פעולות חקירה מהסוג שאותן מתאר המבקש בבקשתו.

החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

המבקש שב וטוען, כי הפגיעה בהולכת הרגל ארעה לאחר שכבר חלף על פניה והיא בחצותה את הכביש משמאל לימין, נתקלה בגלגל האחורי-שמאלי של רכבו, שאז אין לבוא אליו בכל טרוניה והרשלנות כולה שלה.

אין בידי לקבל טענה זו.

בית-משפט זה כבר פסק בעניין החובות המוטלות על נהג בהתקרבו אל מעבר חצייה, אשר לפיהן נקבע במפורש הצורך לצפות את התנהגות הולך הרגל, אף אם זו רשלנית (ראו ע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כמו-כן, עוד נפסק, כי במקרה שנוצר ספק אצל הנהג באשר לכוונת הולך הרגל, עליו להפעיל שיקול-דעתו לחומרה (ראו רע"פ 6918/02 מנשה אחיה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ראו גם רע"פ 9426/03 שעובי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). יתרה מכך, במספר פסקי-דין נקבעה חובת זהירות מוגברת כלפי ילדים, אף אם אלה לא הראו נכונות לעבור את הכביש (ראו ע"פ 584/76 מזרחי נ' מדינת ישראל , פ"ד לא(2) 617; ע"פ 450/74 ג'לי נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(1) 214). בענייננו, הן בית-משפט השלום לתעבורה והן בית-המשפט המחוזי נימקו היטב את פסק-דינם ושניהם יישמו הלכה זו.

כמו-כן, עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות, שנתנו דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, ואין מקום לבדיקה נוספת בערכאה שלישית. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולארי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

אשר לחומרת העונש, כידוע, אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל , תק-על 97 (4), 17). במקרה שלפני, נוכח עברו של המבקש בביצוע עבירות תעבורה, ולאור העובדה, כי אין בענייננו כל נסיבות מיוחדות, לא מצאתי הצדקה להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בנסיבות המקרה דנן, לא מתקיימות אותן הנסיבות, אשר יש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בעניינו של המבקש.

מטעמים אלה כולם, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

ניתנה היום, כ"ט בטבת תשס"ה

(10.1.05).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (7 תיקים)

הלכות

  1. 1נהג המתקרב למעבר חציה חייב לצפות את התנהגות הולך הרגל, אף אם זו רשלנית, ובמקרה של ספק לגבי כוונתו יפעיל שיקול דעת לחומרה
  2. 2בית המשפט העליון לא יתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי שתי הערכאות, ורשות ערעור ניתנת במשורה בשאלות בעלות חשיבות כללית
  3. 3חומרת העונש כשלעצמה אינה מקנה רשות ערעור אלא בנסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה