רע"פ 127/11 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגני הנשיאה ברלינר וגריל והשופט אליקים) מיום 9.12.10 בתיק ע"פ 19567-09-10, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (השופטת ארגמן) מיום 2.9.10 (הכרעת הדין ניתנה ביום 24.2.10) בת"פ 7906-08-08.

רקע והליכים

ב.

המבקש (יליד 1936) הורשע לאחר ניהול הוכחות במעשה מגונה באשה כבת 20, תוך ניצול היותה לקויה בשכלה, עבירה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 בנסיבות סעיף 345(א)(5) לחוק. כעולה מכתב האישום, המבקש הועסק כשומר במעון המיועד לילדים ונוער הסובלים מפיגור שכלי, בו התגוררה המתלוננת, אשר מתפקדת ברמה שכלית של פיגור שכלי. נטען, כי ביום 26.5.06 נגע המערער בחזה ובישבנה של המתלוננת, ולאחר מכן לקח את ידה ונגע עמה באיבר מינו שהיה גלוי.

ד.

ביום 24.2.10 הורשע המבקש כאמור, וביום 9.9.10 נגזר דינו. הודגש, כי המבקש ניצל את מגבלותיה של המתלוננת בידעו, שאין באפשרותה ליתן ביטוי מילולי למעשים שנעשו בה, שכן אינה מדברת (עובדת במעון היא אשר הבחינה בנעשה, וכך הוגשה תלונה למשטרה). בית המשפט התייחס לתסקיר המבחן בעניינו של המבקש, בו צוין כי הוא אדם אדוק בדתו המקיים אורח חיים נורמטיבי, וכי רק לאחר מספר מפגשים עם קצינת המבחן הודה במיוחס לו, והסביר כי פעל מתוך שיקול דעת שגוי. בבואו לגזור את דינו של המבקש הדגיש בית המשפט את חומרת העבירות ואת חובת בית המשפט להגן על קרבנות עבירות המין, ובפרט בנסיבות מיוחדות אלה, בהן סובלת המתלוננת ממגבלות שכליות ומנטליות, שאותן ניצל המבקש. בית המשפט ציין, כי נוכח המציאות שבה עבריינים מבוגרים מבצעים עבירות מין, אין מקום להביא את הגיל כנסיבה משמעותית לקולה, מקום שיש להחמיר. לפיכך נגזרו על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים שלא יעבור בתוך 3 שנים מתום מאסרו עבירה בניגוד לסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין (עבירות מין); קנס בסך 3,000 ₪ או 60 ימי מאסר; תשלום פיצוי למתלוננת בסך 5,000 ₪.

ה.

ערעור שהגיש המבקש על גזר הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 9.12.10. בית המשפט הדגיש את החומרה היתרה במעשיו של המבקש, אשר נובעת לא רק מטיב העבירה אלא גם מנסיבותיה המיוחדות שעניינן, בין היתר, בניצול הלקות השכלית ממנה סובלת המתלוננת. הוזכר, כי המבקש שימש כשומר במעון, וצוות המעון והנערים והנערות השוהים בו נתנו בו את אמונם, והוא ניצל זאת חרף "גילו המופלג" כלשון בית המשפט, לשם העבירה.

הבקשה

ו.

בבקשה - שהוגשה אך ביום 5.1.11, אף שריצוי העונש נקבע ליום 9.1.11 - עותר המבקש לקיצור עונש המאסר שהושת עליו, כדי שיוכל לרצותו בעבודות שירות (ראו סעיף 51ב(א) לחוק העונשין). נטען, כי נפלה סתירה מהותית בין קביעות בית משפט השלום לבין אלה של בית המשפט המחוזי, שכן בעוד הראשון התייחס לגילו של המבקש כשיקול לקולה, הזכיר האחרון את גילו בהתייחסו לחומרת העבירה. עוד נטען, לא ניתן המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המבקש ובכלל זה גילו המבוגר, מצבו הבריאותי הקשה ועברו הנקי. לבסוף הוזכרה המלצת תסקיר שירות המבחן למבוגרים מיום 7.6.10 להטיל על המבקש מאסר שירוצה בעבודות שירות, וזאת נוכח החשש שמאסר מאחורי סורג ובריח יביא להידרדרות במצבו הבריאותי. כן הוזכרה חוות הדעת של הממונה על עבודות שירות, לפיה המבקש מתאים לעבודות שירות.

דיון והכרעה

ז.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל רק מקום בו עולה בעיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים להליך (רע"פ 9058/09 יהודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) והדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בבקשה העוסקת בחומרת העונש בלבד (רע"פ 2047/09 מנסור נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 6349/10 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ). בענייננו אין הבקשה מעוררת לאמיתה שאלה משפטית או ציבורית, והיא תחומה לעניין עונשו של המבקש, ועוסקת בשאלת חומרתו בלבד - נושא העשוי להקים אך במקרים חריגים עילה למתן רשות ערעור, כגון במקרה של סטיה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת. לא מצאתי, כי המקרה דנא בא בגדרם המצומצם של מקרים אלה, חרף גילו המבוגר ומצבו הבריאותי של המבקש; הענישה במקרה דנא אינה חורגת מן הענישה הנוהגת במקרים מעין אלה.

ח.

ועוד, איני סבור - עם כל הכבוד - כי נפלה כל סתירה בין פסקי הדין של הערכאות הקודמות. בית משפט השלום ציין, כי אין לראות בגיל המבוגר נסיבה משמעותית לקולה. בית המשפט המחוזי, בדחותו את ערעורו של המבקש, הדגיש - ובצדק - את נסיבותיה הייחודיות והחמורות של ביצוע העבירה, שעניינן באדם מבוגר אשר ניצל חרף גילו את תפקידו ואת מגבלותיה השכליות של נערה, שעל בטחונה הופקד, לצורך ביצוע מעשה מגונה. אין סתירה בין הגישות, שהרי בית משפט השלום עצמו, עם שנקט לשון אי התחשבות "משמעותית", ראה כעיקר את חומרת העבירה; וכלשונו "בית המשפט מחויב להעביר את המסר הברור והחד משמעי שהוא לא יתחשב בנאשם רק בשל היותו מבוגר בגיל ועובדה זו לא תילקח באופן משמעותי לקולא, כאשר שיקולים אחרים ונסיבות אחרות יש בהן כדי להצביע על כך שהדרך היא להחמיר עם הנאשם ולמצות עמו את מלוא חומרת הדין" (עמוד 51). ובהמשך נאמר שוב, שלגיל מבוגר אין מקום ליתן כאן "...משקל של ממש". כשלעצמי שותף אני לגישת בית המשפט המחוזי, שהעונש דנא נוטה לקולה, נוכח כיעור המעשים והשפל המוסרי הבולט שבהם, ובודאי אין להתערב בו בגלגול שלישי.

ט.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה. החלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.2.10 לעניין התייצבות המבקש לריצוי מאסרו ביום 9.1.11 - בעינה עומדת.