רע"פ 1571/08 יאסין קטאוי נ. הועדה המחוזית לתכנון ובנייה-מחוז המרכז

ראשיתה של הפרשה בה עוסקת הבקשה הינה בצו הריסה מנהלי שהוצא ביום 13.5.2007 כנגד הכשרת קרקע בשטח של 1600 מ"ר, בניית רצפת בטון בשטח של כ-420 מ"ר ובניית עמודי ברזל, אשר הוקמו ללא היתר במקרקעין הידועים כגוש 8642, חלקה 5, בישוב א-סיכה (להלן: צו ההריסה ), וזאת בהתאם לסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ). יוער כי עובר לצו ההריסה הוצא ביום 22.4.2007 צו הפסקה מינהלי שהורה על הפסקת כל עבודות הבנייה המבוצעות במקרקעין ללא היתר.

ביום 24.5.2007 הגיש המבקש בקשה לבית משפט השלום בנתניה, לביטול צו ההריסה או להמרתו לצו הפסקה מנהלי, ולעיכוב ביצועו עד למתן החלטה בבקשה (ב"ש 3052/07). בקשתו התמקדה בטענה כי התקיימו פגמים שונים שנפלו בהוצאת הצו לרבות אי הגדרת המקרקעין באופן מדויק בצו ההריסה, כי תצהירו של מהנדס הוועדה המחוזית פגום מיסודו שכן אין בידו כל מידע לגבי הבנייה נשוא הצו, כי לא קוימה חובת ההתייעצות עם ראש הרשות המקומית של זמר טרם הוצאת צו ההריסה בניגוד לחובה הקבועה בסעיף 238א(ב) לחוק התכנון והבנייה וכי צו ההריסה אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.

ביום 6.8.2007 דחה בית משפט השלום (כבוד השופטת א' טלמור ) את בקשת המבקש. בית המשפט קבע כי משאין מחלוקת כי הבנייה במקרקעין נבנתה ללא היתר כדין, ומשלא מתקיימות אף אחת מהעילות הקבועות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבנייה – שהבנייה בוצעה כדין או שהצו בא בכדי למנוע עובדה מוגמרת- אין הצדקה להתערבותו של בית המשפט בצו ההריסה. בנוסף לכך, קבע בית המשפט כי נערכה התייעצות עם ראש הרשות המקומית של זמר, מר פתחי דקה, ביום 13.5.2007 ועל כן לא נפל פגם בהוצאת צו ההריסה אף במישור זה של טענות המבקש.

על החלטתו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 3996-09-07).

במסגרת הדיון בערעור שהתקיים ביום 30.10.2007 הצהיר המבקש כי הוא ממקד את ערעורו בטענה כי לא הוכח שיו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז מרכז אכן קיים התייעצות עם ראש הרשות המקומית של זמר, תוך שהוא זונח את שאר טענותיו שדמו לטענות בבקשה שהגיש לבית משפט השלום.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד"ר א' סטולר ) דחה בפסק דינו מיום 15.10.2007 את ערעורו של המבקש בקובעו כי צו ההריסה כפוף לחזקה לפיה המעשה המנהלי נעשה כדין, לאור חזקת התקינות המנהלית וכי הנטל לסתור חזקה זו מוטל על מי שמבקש לסתור אותה. על כן, לאור העובדה כי המבקש לא הרים את נטל סתירת חזקת התקינות המנהלית שהיה מוטל על שכמו ולא הוכיח שלא התקיימה חובת ההתייעצות, דחה בית המשפט את הערעור.

בית המשפט ציין, למעלה מהצורך, כי המשיבה צירפה טופס שממנו עולה לכאורה כי קוימה התייעצות ביום 13.5.2007 בין יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובנייה לבין ראש הרשות המקומית של זמר, אולם המליץ למשיבה כי טוב תעשה באם תדאג לציין פרטים נוספים בטופס כגון שעת ההתייעצות, שמות הדוברים ופרטים מהותיים בדבר תוכן ההתייעצות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי בגדרה טוען המבקש כי אין זה המקרה בו ראוי להוציא צו הריסה שמהווה אקט כה קיצוני, שכן המבנה אינו היחיד באזור, לא בוצעה בנייה מסיבית, הבנייה אינה גורמת מטרד לציבור והיא לא בוצעה בשטח ציבורי, ואין במקרה דנן שיקולים שיש בהם כדי להצביע על הצדקה כלשהי להפעיל סמכות זו. על כן, לדידו של המבקש, הליך של צו הפסקה מנהלי מתאים יותר לנסיבות המקרה. זאת ועוד, המבקש טוען כי נפלו פגמים רבים בהוצאת צו ההריסה, כגון אי הגדרת המקרקעין נשוא הצו, אי פירוט מיקום המבנה ביחס לחלקה, אי צירוף תצהיר מהנדס מוסמך, אי צירוף דו"ח ביקור ראשון ועוד. טענה נוספת אשר מתמקד בה המבקש היא כי, לטענתו, לא הייתה התייעצות עם ראש הרשות המקומית של זמר כפי שדורש סעיף 238א(ב) לחוק התכנון והבנייה. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל עליו.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי והן מהטעם כי לגופו של ענין, ולאור העובדה כי אין חולק שחלה חובת ההיוועצות בין יו"ר הועדה המחוזית לבין ראש הרשות המקומית עובר להחלטה בדבר הוצאת צו ההריסה המנהלי, השאלה היחידה הדורשת בירור לכאורה בבקשה זו היא שאלה שבעובדה, האם קוימה חובת היוועצות זו או לא.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה . מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של ענין. עיקר טענותיו של המבקש מופנה כנגד קביעת בית המשפט השלום כי לא נפל פגם בהוצאת צו ההריסה וכי קוימה בפועל חובת ההתייעצות כנדרש בחוק לפי סעיף 238א(ב). כידוע, הלכה היא, כי בית משפט בשיבתו כערכאת ערעור אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). המבקש לא הראה טעם לכך שיש לסטות מקביעותיו של בית משפט השלום, ואשר אימץ אותן אף בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאים. משכך, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 18.2.2008 בענין עיכוב ביצוע צו ההריסה נשוא הבקשה מבוטלת.