רע"פ 1719/12 אסתר גינצבורג נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן-יוסף) מיום 9.2.12 בתיק עפ"ת 46130-12-11, בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב (השופט צימרמן) מיום 7.11.11 בתיק ת"ד 13458-09. עניינם של ההליכים הרשעת המבקשת בנהיגה בשכרות, כפי שיפורט.

רקע

ב.

המבקשת הורשעה בנהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש ונהיגה ללא רישיון. בית המשפט לתעבורה קבע, כי המשיבה לא הציגה ראיות מספקות להוכחת תקינותו של מכשיר הינשוף, שבו נבדקה המבקשת, וביסס את ההרשעה בעבירה הראשונה על תוצאות בדיקת מאפיינים

- אשר נערכה זמן רב יחסית (כשעתיים) לאחר התאונה בה היתה המבקשת מעורבת

- תודה לאל תאונת רכוש ולא נפש (יצוין כי פרק הזמן האמור, יש בו כדי להשפיע, לטובת המבקשת, על רמת האלכוהול בדמה); על הודאת המבקשת בחקירתה, כי שתתה "בקבוק וחצי" בירה (בעדותה התייחסה לבקבוק "ועוד טיפונת"); על אי-העדת עדים רלבנטיים, והעובדה שבמקום האירוע לא טענה המבקשת, כי תוצאות בדיקת המאפיינים יסודה בעייפות בעקבות טיסה ארוכה (עניין שהוזכר לראשונה בסיכומים). וכך סיכם בית המשפט עניין זה:

"שילוב בין אופן נהיגתה, סטייתה מהנתיב, וגרימת תאונת הדרכים בה היו מעורבים 3 כלי רכב, התנדנדותה בהליכה ובעמידה (לאחר כשעתיים) , כל זאת לאחר בילוי לילי במועדון בו שתתה משקאות משכרים, מביא למסקנה שהנאשמת נהגה ברכב בהיותה שיכורה" (עמוד 6).

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה (ביום 9.2.12), לאחר שבית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאי העובדה שנקבעו בערכאה הראשונה, המבוססים לשיטתו היטב בחומר הראיות.

ג.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, הערוכה כדבעי ולמעשה בה שתי טענות עיקריות : ראשית נטען, כי פסק הדין אינו עולה בקנה אחד עם קביעתו של בית המשפט המחוזי מרכז בעניין ארביב (עפ"ת (מרכז) 23854-12-10 ארביב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), שכן לפי האמור שם לאחר שנכשל חשוד במבחן מאפיינים:

"קמה חובה על השוטר להסביר לנהג את המשמעות המשפטית הנובעת מהעובדה שכָשל בבדיקת המאפיינים לרבות העובדה שהוא יכול לנסות ולסתור את חזקת השכרות בכך שיבצע בדיקת מעבדה" (פסקה 11 לפסק הדין).

הוזכר, כי בענייננו לא נמסרו למבקשת הסברים כאמור; כי לפי הנפסק בעניין ארביב היה מקום לזכותה, וכי בנסיבות אלה בהן מדברת הפסיקה בשני בתי המשפט המחוזיים "בשני קולות" יש ליתן רשות ערעור כדי לקבוע הלכה ברורה.

ד.

הטענה העיקרית השניה מבוססת על פסיקה לפיה רק "כישלון מוחלט וקולוסאלי בבדיקת המאפיינים" (כלשון באי כוח המבקשת) מאפשר הרשעה בנהיגה בשכרות. נטען, כי כשלון מסוג זה לא התקיים בענייננו אלא כשל חלקי בלבד, וכי בנסיבות דומות "נוטים חלק משופטי בית המשפט השלום לתעבורה להרשיע את הנאשם בעבירה פחותה בחומרתה, של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים" (סעיף 41 לבקשה). על רקע זה נטענו שתי טענות:

ראשית , כטענה חלופית, כי יש לזכות את המבקשת מנהיגה בשכרות ולהרשיעה בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים; שנית , כי קיימת בסוגיה אי בהירות המצדיקה מתן רשות ערעור לצורך קביעת קריטריונים ברורים.

דיון והכרעה

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. הרשעת המבקשת מבוססת על מכלול ראייתי התומך במסקנה, שנהגה כשהיא שיכורה. כפי שכבר נאמר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה מסוג זה (ויודגש: בית המשפט לתעבורה קיבל את טענותיה המשפטיות

של המבקשת לגבי תוצאות בדיקת הינשוף), והדברים בחינת "קל וחומר בגלגול שלישי" (רע"פ 7292/11 סולומון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 3334/11 וייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 6867/11 ג'בארין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ברי עוד, כי הרשעה המבוססת על התגבשות של מכלול

ראיות ספציפיות - בכללן טיב הנהיגה ותוצאותיה, הודאת המבקשת כי שתתה משקה אלכוהולי, תוצאות בדיקת המאפיינים ואי העלאת טענה בעניין עייפות בעקבות טיסה ב"זמן אמת" - תחומה לנסיבותיה ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 5998/11 סאלחה

נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)).

ו.

אכן, בעניין ארביב קבע בית המשפט המחוזי מרכז, כי חובה להסביר לחשוד אשר כשל בבדיקת מאפיינים את השלכות הדבר, ולהעמידו על האפשרות להיבדק בבדיקה מדעית. ואולם, כפי שציינו באי כוח המבקשת, בקשת רשות ערעור על פסק הדין בעניין ארביב

תלויה ועומדת בבית משפט זה (רע"פ 3807/11), ובמסגרת זו יש לשער כי יימצא פתרון לשאלת הדיבור "בשני קולות". שובת לב הטענה כי היה מקום להמתין עד להכרעה באותו עניין, אך דא עקא,

ההרשעה בענייננו אינה מיוסדת על תוצאות בדיקת המאפיינים בלבד, אלא על

מכלול ראיות , כאמור; אין איפוא דופי בכך שבית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשה לדחות את ההכרעה בעניינה של המבקשת עד שייפסק הדין בעניין ארביב . דברים אלה יפים גם לגבי הטענה בעניין "מידת הכישלון" בבדיקת המאפיינים: אכן השכל הישר מורנו, כי אין דינה של "התנדנדות קלה" כששאר המאפיינים נמצאים תקינים, כדינו של כישלון מוחלט וגורף לכל רוחב הבדיקה. ואולם יש לזכור, כי בענייננו מדובר בבדיקה שנערכה פרק זמן משמעותי לאחר האירוע (עובדה שבאופן טבעי מפחיתה את מידת השכרות), ונלוו לה אינדיקציות נוספות (ובכללן הודאה

בשתייה) המעידות על נהיגה בשכרות. בשורה התחתונה, בתי המשפט לא התכוונו לקבוע, ואף לא קבעו, הלכה משפטית חדשה בתיק זה, ממילא גם אין מקום ליתן רשות ערעור.

ז.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.