פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5998/11
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. סאלח
חוסין סאלחה
2. חסן מחמוד עומר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.8.11
בעפ"ת
29215-06-11 וע"פ 29270-06-11
שניתן על ידי
השופט
סעב
בא כוח המבקשים:
בעצמם
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט סעב) בעפ"ת 29215-06-11 וע"פ 29270-06-11 מיום 2.8.11, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (השופט קאופמן) בתת"ע 8537-02-11 מיום 29.5.11. עניינה של הבקשה – חציית כביש שלא במעבר חציה וגדריה.
רקע והליכים
ב.
המבקשים הובאו לדין בבית משפט השלום לתעבורה בגין עבירה של חציית כביש שלא במעבר חציה על פי תקנה 110(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, הקובעת כי "אם יש בקרבת המקום מעבר חציה, מנהרה או גשר המיועדים למעבר הולכי רגל, לא יחצה הולך רגל את הכביש אלא בהם". למבקשים נרשם דו"ח בסך 100 ₪. השניים לא שילמו את הדו"ח וביקשו להישפט. בדיון כפרו במיוחס להם. בית משפט השלום לתעבורה הרשיעם בעבירה שיוחסה להם, והטיל על כל אחד קנס בגובה 250 ₪. צוין, כי נוכח העובדה שתקנה 110 איננה מתייחסת למרחק מדויק, יש ליתן לביטוי "בקרבת המקום" משמעות בהתאם לנסיבות ולתנאים הספציפיים. כך למשל, בכביש צדדי שבו קיימת תנועה מועטה, לא יהיה זה צודק לרשום דו"ח בגין עבירה זו; אך בנדון דידן דובר בכביש עירוני בן שני נתיבים, שעה שקיימת תנועה ערה במקום ומעבר החציה שבצומת אכן סמוך למקום החציה.
ג.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים. צוין, כי המונח "בקרבת המקום" עשוי לקבל משמעות שונה ממקום למקום, וייבחן על פי סוג הכביש, המהירות המותרת בו, עומס התנועה ונסיבות נוספות העשויות להשתנות ממקרה למקרה. נפסק, כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום לתעבורה, אשר מבוססות על התרשמותו הישירה מנסיבות המקום ומהזירה שבה בוצעה העבירה, לרבות ביקור במקום. בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב גם בגזר הדין וציין, כי משבחרו המבקשים לנהל הליך בבית משפט השלום לתעבורה היה עליהם להבין ולהפנים כי סמכותו של בית המשפט לא תהא מוגבלת לקנס המקורי, וכי בנסיבות העניין אינו חורג מרמת הענישה המקובלת. מכאן הבקשה שבפני.
הבקשה
ד.
בבקשה נטען, כי המרחק בין מקום החציה לבין מעבר החציה הוא כ- 100 מטרים , ועל כן תקנה 110 אינה חלה, שכן עניינה חציית רחוב בקרבת מעבר החציה. כן נטען, כי הרחוב לא היה סואן ו"לא מן ההיגיון ולא מקובל שנלך 100 מטר ו/או יותר כדי לחצות את הרחוב במעבר החציה". כן הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו של העונש.
ה.
לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123, 128; רע"פ 6805/10
ספדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); אך הבקשה שלפנינו תחומה לנסיבות הקונקרטיות: "הלכה היא כי קיומו של ערעור שני לא נועד ללבן סוגיות עובדתיות פרטניות" ( רע"פ 5464/10
ויזמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), וכך על דרך הכלל. גם לעיצומם של דברים אין מקום להתערבותנו. עסקינן ביישומה של תקנה, שאינה כוללת מרחקים קשיחים אלא רקמתה פתוחה, כדי לאפשר לבית המשפט להידרש לכל מקרה לגופו. השכל הישר הוא מורה דרך טוב בעניין זה; פעמים ש"קרבת מקום" תהא במרחק משמעותי, כגון כשהמדובר בדרך סואנת, וסכנת נפשות תהא לחצותה שלא במעבר מוסדר (וראו גם תקנה 110(ג), הנדרשת למקום שאין בקרבתו מעבר חציה, מנהרה או גשר להולכי רגל, והולך הרגל מופנה לחציה בקרבת צומת - וההיגיון שבכך ברור: בצומת מאטים כלי רכב את מהירותם, יתכן כי התאורה היא טובה יותר, וכדומה. הצד השוה הוא חתירה לבטיחות מירבית של הולכי רגל. במקרה דנא טרח בית המשפט לתעבורה, ויפה עשה חרף אילוצי זמנו, לבקר במקום, ומצא כי מדובר בכביש עירוני ראשי בעל שני נתיבים לכל כיוון – והחציה אירעה בשעות הצהריים, כשהתנועה ערה. קשה איפוא למצוא סיבה מניחה את הדעת מדוע לא יכלו המבקשים להתכבד וללכת עד למעבר החציה, שהמרחק אליו קצר - מעל 30 מטרים אך לא הרבה מעבר לכך, כדברי בית המשפט לתעבורה - ובכך לשמור על בטחונם ולהימנע מיצירת שיבוש בכביש ומסיכון מיותר.
ו.
אשר לעונש, לא מצאתי מקום להתערבות אף בזאת. טענות על חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא במקרים של סטיה ניכרת ממדיניות הענישה (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם); רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם). מקרה זה אינו בא בקהלם של אלה. משהחליטו המבקשים לעמוד למשפט תחת תשלום הקנס, נטלו על עצמם סיכון שהעונש שיוטל עליהם יהיה גבוה מן הקנס הבסיסי.
ז.
אין בידי להיעתר למבוקש, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום,
כ"ד באב תשע"א (24.8.11).
ש ו פ ט