פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1811/14
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
מג'די עווידה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' בן יוסף) מתאריך 27.2.2014 ב-עפ"ת
29221-02-14
בשם
המבקש:
עו"ד
עזאם מסארוה
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' בן יוסף ), מתאריך 27.2.2014, ב-עפ"ת 29221-02-14, בגדרו התקבל בחלקו ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' ויטלסון ), מתאריך 27.2.2014 ב-תת"ע 6837-03-11.
להלן אביא את הנתונים הנדרשים להכרעה.
2.
המבקש הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות (לפי סעיף 62(3) ל פקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 ו תקנה 169ב ל תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ).
3.
בית המשפט לתעבורה הנכבד השית על המבקש את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, אותם ירצה בחופף למאסר מותנה שבית המשפט לתעבורה הנכבד סבר בשוגג שתלוי ועומד כנגד המבקש; פסילה מלקבל, או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 36 חודשים בפועל; פסילה לתקופה של שנה על תנאי מלקבל, או להחזיק רישיון נהיגה למשך שנתיים, וקנס בסך 1,500 ש"ח.
4.
על גזר דין זה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. המבקש טען בערעורו כי פסק דינו של בית המשפט לתעבורה התבסס על כך שעמד כנגדו מאסר מותנה, כאשר למעשה המאסר המותנה בעניינו לא היה בר הפעלה כבר משנת 2012. בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את הערעור בחלקו, והפחית את עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש לתקופה של חמישה חודשים , אשר ירוצו בדרך עבודת שירות.
טענות המבקש
5.
מכאן הבקשה שלפני, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד כאשר לא ייחס משקל מספיק לטעות אשר נפלה תחת ידו של בית המשפט לתעבורה הנכבד בדבר מעמדו של המאסר המותנה אשר השפיעה, לטענתו, על רף הענישה שנקבע.
דיון והכרעה
6.
הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תנתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007) (להלן: עניין אבו שנב )), או במקרים שמתגלה בהם אי-צדק בולט, או מתעורר חשש כי נגרם למבקש עיוות-דין (עיינו: רע"פ 2222/ 13 חיחיאשווילי נ' מדינת ישראל (2.5.2013)). זאת ועוד: במקרים שבהם הבקשה מתייחסת רק לחומרת העונש, ההלכה היא שרשות ערעור תינתן רק במקרים נדירים במיוחד, שבהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת, או הראויה, בהתאם לנסיבות העניין (ראו למשל: רע"פ 3929/09 דהן נ' מדינת ישראל
(16.08.2009)).
7.
טענת המבקש נוגעת לעניינו האישי בלבד, ואינה עולה כדי אי-צדק או סטייה ממדיניות הענישה הראויה.
8.
הבקשה נדחית אפוא.
ניתנה היום, ח' באדר ב התשע"ד
(10.3.2014).
ש ו פ ט