פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
1978/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
בני גלבוע
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום
5.2.09 בעפ"ת 15949-11-08 שניתן על ידי כבוד השופט כמאל סעב
החלטה
המבקש הועמד לדין ב בית המשפט לתעבורה בחדרה (תיק ת"ד 1266-05), בגין עבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2)+38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת
התעבורה ) ; עבירה של אי ציות לתמרור ב-37, לפי תקנה 22(א)+64(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ), בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה ; ועבירה של התנהגות הגורמת נזק לאדם ולרכוש, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 11.1.2005 נהג המבקש ברכב פרטי בחדרה והגיע לצומת בה מוצב בכיוון נסיעתו בימין הדרך תמרור ב-37- עצור ותן זכות קדימה. המבקש לא ציית להוראות התמרור, נכנס לצומת מבלי לתת זכות קדימה לרכב שהגיע משמאלו (להן: הרכב המעורב ), ובעקבות זאת שני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם המבקש ונהג הרכב המעורב ונזקקו לטיפול רפואי. כמו כן, שני כלי הרכב ניזוקו.
ביום 6.11.2008 הרשיע בית המשפט (כבוד השופט מ' מסארווה ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בהמשך, גזר בית המשפט את דינו של המבקש כדלקמן: קנס בסך 2,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו ; 45 ימי פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה ;
וכן 4 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, לתקופה של שנתיים. בית המשפט ציין, כי תקופת הפסילה בפועל נקבעה בהתחשב בעובדה שהמבקש מוגבל ניידות, וכן בהתחשב בעברו הלא מכביד ובגילו- נסיבות המהוות טעם מיוחד לסטייה מתקופת הפסילה המינימלית בת 3 חודשים, הקבועה בסעיף 38(2) לפקודת התעבורה.
על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"ת 15949-11-08). ערעורו הופנה כנגד הכרעת הדין. ביום 5.2.2009 דחה בית המשפט (כבוד השופט כ' סעב ) את הערעור, בציינו כי הטעמים לערעור אינם מובנים כלל ועיקר. זאת, מכיוון שהמבקש אישר בהודעתו במשטרה, כי קיים בצומת תמרור עצור, וכי הוא ראה את הרכב המעורב וקיווה כי יצליח לחצות את הצומת ; אולם, הערכתו היתה רשלנית ומוטעית והביאה לתאונה. בית המשפט ציין, כי מסקנה זו, שעומדת במרכז פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, עולה הן מעדות נהג הרכב המעורב, הן מעדותו המקצועית של בוחן התנועה, והן מגרסתו של המבקש. עוד ציין בית המשפט, כי טענתו של המבקש, לפיה בוחן התנועה לא היה עד לתאונה, הינה טענה חסרת משמעות, שהרי דרך קבע נקרא בוחן התנועה לזירת התאונה לאחר שזו התרחשה, ומגיע למסקנותיו על סמך הממצאים בשטח. כן ציין בית המשפט, כי ערכאת הערעור תתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית רק במקרים נדירים ביותר, אשר המקרה הנוכחי רחוק מלבוא בגדרם. עוד נקבע, כי טענת המבקש, לפיה לא ניתנה לו בבית המשפט לתעבורה הזכות לחקור עדים, אין בה ממש ; מפרוטוקול הדיון עולה, כי ניתנה למבקש מלוא הזכות לעשות כן. למעלה מן הצורך ציין בית המשפט, כי העונש שהושת על המבקש נקבע בהתחשב בכלל נסיבותיו, והינו מאוזן, מדוד וסביר.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר עיקרה בטענה, כי לתמרור העצור אין קשר להתרחשות התאונה, וכי הרכב המעורב התנגש ברכבו של המבקש מכיוון שנהגו יצא לעקיפת שיירת רכבים.
דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מטעם זה בלבד דין הבקשה להידחות.
מעבר לנדרש יצוין, כי גם לגופו של עניין, דינה של הבקשה להידחות. זאת, כיוון שעניינה שאלות שבעובדה, אשר נבחנו והוכרעו בערכאה הדיונית. כידוע, הלכה היא, כי ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)), אשר אין המקרה שבפניי בא בגדרם. לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ז באדר התשס"ט (23.3.2009).
ש ו פ ט