רע"פ 2139/04 פלאח עפוני נ. מדינת ישראל

בקשת המבקש היא כי תותן בידו רשות לערער על חומרת העונש שנגזר עליו בבית-המשפט המחוזי.

2.המבקש הורשע בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות והתפרצות. המבקש נשוי למתלוננת למעלה מעשרים שנים ונהג לתקוף אותה דרך קבע. עיקר תלונתה של המתלוננת נסב על שני אירועים ספציפיים: האירוע הראשון אירע ביום 2.8.01. המתלוננת הגיעה אותו היום בשעות אחה"צ לבית בו מתגורר המבקש עם אישתו השנייה. המבקש דרש מן המתלוננת כי תעזוב את הבית, ומשסירבה המתלוננת לבקשה צעק עליה המבקש, היכה אותה בראשה, תפס את ראשה וחבט אותו ברכב, בעט בה בחוזקה, דחף אותה ועוד. כתוצאה מאירוע זה נגרמו למתלוננת שריטות, חבלות, נפיחות ורגישות. האירוע השני אירע ביום 1.9.01, בביתם של הזוג בכפר עראבה. המבקש צעק על המתלוננת, וזו נבהלה וניסתה להתקשר למשטרה. המבקש חטף את הטלפון מידיה וזרק אותו על הרצפה, תפס את המתלוננת בשערותיה ומשך אותה אל מחוץ לבית. כל זאת, כשבמעשיו צופים ילדיהם המשותפים של בני-הזוג. המתלוננת ברחה מן הבית לבית אחיה, ואולם המבקש רדף אחריה. משהגיע המבקש לבית אחיה של המתלוננת סירב האח לאפשר לו להיכנס אל הבית. או-אז טיפס המתלונן אל מרפסת הבית, שבר את הדלת ונכנס לבית. המתלוננת נעלה עצמה בתוך אחד מחדרי הבית, והמבקש ניסה להיכנס אל החדר. משנוכח לדעת כי אין המתלוננת מאפשרת לו להיכנס לחדר, עזב המבקש את המקום. במהלך אירוע זה גרם המבקש למתלוננת חבלות של ממש.

3.בית-משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירות שהואשם בהן, וגזר עליו עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 12 חודשים ועליהם מאסר על-תנאי למשך 8 חודשים. בגוזרו כך את הדין, נתן בית-המשפט דעתו, בין היתר, לתסקיר המבחן שבו צויין כי המבקש מצדיק את התנהגותו האלימה וכי אינו משתף פעולה עם שירות המבחן. בית-המשפט שקל שיקולים נוספים לחומרה, לרבות העובדה שהמבקש תקף את המתלוננת תדירות והצורך הכללי להילחם בתופעת האלימות במשפחה. מנגד שקל בית-המשפט שיקולים לקולה, בהם הנסיבות האישיות והמשפחתיות של המבקש. כן ציין בית-המשפט כי זו היא למבקש הרשעתו הראשונה בעבירת אלימות במשפחה.

4.המבקש ערער על גזר-דינו לפני בית-המשפט המחוזי, וערעורו נידחה. בית-המשפט המחוזי סבר כי "השיקולים שהציב לעצמו כב' בית המשפט קמא הינם שיקולים נכונים ומוצדקים עניינית". בנסיבות המקרה, כך סבר בית-המשפט, "תפקידו של בית-המשפט ליתן גזר דין אשר ישקף כראוי את הצורך ליתן מסר ברור וחד משמעי שלפיו במקרה של אלימות ייענש מי שמרים ידו בענישה שתתבטא אכן בעונש של מאסר בפועל על מנת שמי שמרים את ידו ייענש ועל מנת שייצא מסר ברור אשר ישמש הרתעה מפני מעשים מעין אלה". בית-המשפט המחוזי הותיר אפוא את עונשו של המבקש על כנו.

5.בבקשת הרשות לערער שהניח לפניי חוזר המבקש על טיעוניו בערעורו לבית-המשפט המחוזי. בקשתו מסיבה עצמה על טענתו כי העונש שנגזר עליו עונש חמור הוא יתר-על-המידה. לדבריו, בתי-המשפט קמא ומציעא לא התחשבו בגוזרם את דינו אלא בשיקולי הרתעה, בעוד שמן הראוי היה להתחשב בנסיבותיו האישיות.

6.דינה של הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות עילה לקיום דיון בגלגול שלישי אלא במקרים נדירים ומיוחדים, ועניינו של המבקש אין הוא בא בגידרי מקרים אלו (ראו: רע"פ 1950/03 עזריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

7.גם לגופו של עניין, אינני סבור כי העונש שנגזר על המבקש עונש חמור הוא כלל ועיקר נוכח מעשי האלימות שביצע במתלוננת. בגוזרם את עונשו התחשבו בתי-משפט קמא ומציעא בשיקולים השונים שלעניין - לרבות בנסיבותיו האישיות של המבקש - ולא נמצא לי כי איזנו ביניהם בצורה בלתי סבירה.

8.הבקשה לרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית עימה הבקשה לעיכוב ביצוע.

היום, ט' באדר תשס"ד (2.3.2004).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04021390_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il