רע"פ 2226/02 מעייני רפאל נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לדחיית ביצוע עונש מאסר ברע"פ 2206/02.

1.כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 6959/98) שייחס לו עבירות מס שונות. המבקש הורשע על פי הודעתו בחמש עבירות של מסירת ידיעה לא נכונה בלא הסבר סביר מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, וכן בשש עבירות של אי הגשת דוחות במועד תוך כוונה להתחמק מתשלום מס. על המבקש נגזרו ביום 16.3.2001 שמונה חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 7,500 ש"ח. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי (ע"פ 70470/01) נדחה (ביום 19.2.2002). גם בקשת רשות הערעור שהגיש לבית משפט זה (רע"פ 2226/02) נדחתה (ביום 9.4.2002), ונקבע כי עליו להתייצב לריצוי עונשו ביום 15.4.2002.

2.המבקש הגיש בקשה לדחיית ביצוע עונש מאסר למשך תקופה של 60 יום (להלן: הבקשה הראשונה). נימוקיו לבקשה היו שניים. הראשון , מחלת סכרת קשה כתוצאה ממנה מאבד המבקש את השיניים בפיו. בשל כך החל המבקש בטיפול מיוחד לעקירת שיניים והתקנת שיניים תותבות, שבעטיו הוא זקוק לאוכל מיוחד, נוזלי ורך. טיפול זה החל עוד שלושה חודשים טרם להגשת הבקשה. המבקש הביע חשש שלא יוכל לקבל את האוכל הדרוש לו בבית הסוהר. לבקשה צורף אישור רופא לפיו הטיפול אמור להסתיים תוך כחודשיים ימים. הנימוק השני היה חוזה עבודה אותו התחייב העסק בבעלות המבקש לבצע עד יום 5.6.2002 ואשר לא היה ניתן לביצוע בהעדר המבקש. לאור הסכמתה של המשיבה הוחלט (ביום 15.4.2002) על דחיית ביצוע עונש המאסר עד ליום 16.6.2002, בכפוף להפקדת עירבון או ערבות בנקאית מצד המבקש.

3.בפני מונחת כעת בקשה שניה לדחיית ביצוע עונש המאסר, הפעם לתקופה של 90 יום (להלן: הבקשה השניה). המבקש חוזר ומצביע בבקשתו זו על שני גורמים בעטיים יש לדחות את ביצוע עונש המאסר. הראשון , טיפול השתלת השיניים. לטענתו, הערכת הרופא כפי שפורטה בבקשה הראשונה נתבדתה, מפני שהתברר שמצבו הרפואי מחייב הפסקות של 15 יום לפחות בין עקירה אחת לשניה. הוא מוסיף, כי הערכת הרופא היא שהטיפול הראשוני בלסת העליונה בלבד יארך 90 יום נוספים. הגורם השני הוא חשש לבריאותו בשל אי קבלת האוכל הנוזלי המתאים לתזונתו בין כותלי בית הסוהר. המבקש מוסיף, כי מאחר ואינו מסוכן לציבור אין סכנה בעיכוב ביצוע נוסף. המשיבה מצדה מתנגדת לבקשה. לטענתה המבקש לא ביסס את טענותיו די צורכן על מנת שניתן יהיה בעטיין לדחות את ביצוע העונש בתקופה נוספת. לטענתה, באישור הרפואי המצורף מציין הרופא כי הטיפול יארך "לפחות בין כ3-4- חודשים", ועל פי הידוע לה הטיפול יכול להימשך גם כשנה. היות וכך, ולאור יתר העובדות המצוינות בבקשה, יש לקבל החלטה עקרונית האם יש לדחות את ביצוע העונש עד לאחר סיום הטיפול. המשיבה מוסיפה, כי האישור הרפואי המצורף אינו יכול להוות אסמכתא למצבו הנטען של המבקש. זאת שכן מדובר באישור שהוצא על ידי רופא שאינו רופא מומחה, וזאת באותו יום בו הוגשה הבקשה. מן הראוי כי בקשה מסוג זה תגובה על ידי רופא המתמחה בבעיות בהן לוקה לטענתו המבקש. כמו כן, אין הבקשה מגובה במסמכים רפואיים אותנטיים (כגון תוצאות בדיקות וכיו"ב).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה לה נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. את שלל טענותיו הרפואיות מעגן המבקש במסמך בחתימת ד"ר צלר, רפואה כללית ופנימית. מסמך זה קובע כי:

לאור מצבו הרפואי החמור, המשך הטיפול בנ"ל חייב להתבצע בזהירות ובאיטיות על מנת להצליח בטיפולים ולא לגרום לנזק. וזאת בגלל מחלת הלב ורמות סוכר הגבוהות כמו כן יתר לחץ דם. הטיפול ימשך לפחות בין כ4-3- חודשים.

אכן, אין די במסמך זה כדי לבסס את הטענות הנטענות בבקשה שלפנינו. המסמך מנוסח בלשון כללית ביותר, אינו חתום על ידי רופא מומחה ואינו מלווה בכל מסמך רפואי אותנטי נוסף המעיד נאמנה על מצבו הרפואי של המבקש. בנוסף, הרופא החתום על המסמך אינו הרופא המומחה למחלות פה ולסת המבצע את הטיפול במבקש, ואשר הוא זה היכול להעיד באופן הטוב ביותר על מצבו הבריאותי של המבקש. כמו כן אין המסמך אומר דבר לגבי סוגיית המזון הנוזלי לו זקוק המבקש לטענתו. לא זו בלבד, אלא שאין כל זכר והסבר במסמך לטענת המבקש לפיה התברר כעת כי הטיפול יארך זמן רב באופן משמעותי מן ההערכה הראשונה, ואין כל ודאות כי היה ונענה לבקשה זו לא תוגש בקשה שלישית ורביעית לאחריה. עוד יצוין כי אף בבקשה הראשונה היה זה ד"ר צלר שהגיש את האישור הרפואי בו נאמר כי הטיפול אמור להסתיים תוך כחודשיים ימים.

5.גם שיקולי המדיניות מורים אותנו כי אין זה מן הראוי לעכב עוד את ביצוע עונש המאסר, המעוכב כבר מזה 15 חודשים. ככלל, מועד ביצועו של עונש מאסר שהטיל בית המשפט הוא מיד עם מתן גזר הדין, אם לא קבע בית המשפט אחרת (ראו: ד"נ 16/85 הררי נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(3) 449, 454; ע"פ 608/81 סוויסה נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 477, 493-492). האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של עונש המאסר נשען, בין היתר, על הצורך לקיים פעילות אפקטיבית של מערכות אכיפת החוק תוך שמירה על אמון הציבור בהן. עמדה על כך השופטת ביניש באומרה:

עיכוב ביצוע גזר-הדין עלול לגרום לכך שיעבור פרק זמן ממושך בין מועד גזירת הדין לבין מועד ריצוי העונש, ובמהלכו יימצא אדם שהורשע בדין חופשי להלך בין הבריות. בכך יש כדי לפגוע באפקטיביות של הענישה הפלילית, "שכן ככל שמתרחק והולך הזמן מאז שבוצעה או נתגלתה עבירה פלונית ועד שהעבריין הורשע בה, מתמעט גם כוח השפעתו המרתיע של העונש, שהלה נתחייב בו, על אחרים העלולים להיות עבריינים כמותו" (ע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת

ישראל , פ"ד נד(2) 241, 268).

דברים אלו, שנאמרו ביחס לעיכוב ביצוע עונש מאסר של אדם שהורשע, וערעורו תלוי ועומד, יפים מכוח קל וחומר לעניין אדם שהורשע בפסק דין חלוט.

6.בנסיבות העניין משוכנע אני כי המבקש יוכל להמשיך ולעבור את הטיפול לו הוא נזקק גם בין כותלי הכלא, וכי רשויות בית הסוהר יעשו כל שביכולתן על מנת להבטיח את הטיפול הרפואי הנאות במערער ואת אספקת המזון לו הוא זקוק בעטייה של מחלתו. דין הבקשה להידחות. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר שהוטל עליו, בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו ביום 3.7.2002 עד השעה 11:00.

מסקנתי זו מייתרת ממילא את הצורך לדון בבקשת המשיבה להגשת תגובה מתוקנת לבקשה לעיכוב ביצוע, ובהתנגדותו של המבקש לבקשה זו.