פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
244/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אלכסנדר קרופניק מיור
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.11.09 בעפ 4745/09 שניתן על ידי כבוד השופטים: י'
צבן – סג"נ, מ' מזרחי ור' כרמל
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בע"פ 4745/09 מיום 22.1.2009, בגדרו נתקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים בתיק פלילי 9110/08.
המבקש הורשע לאחר איחוד שלשה תיקים, על פי הודאתו, בשלושה מקרי התפרצות לדירות וגניבה מהן. ביום 12.7.2009, גזר עליו בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ח' לי-רן ) עונש של 18 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על תנאי, וכן הפעיל במצטבר את המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד כנגדו, בגין הרשעה קודמת בתיק פלילי 4494/06 (להלן: מאסר מותנה קודם ). בית המשפט ציין, כי המאסר המותנה הקודם הינו בן 9 חודשים וכך, סך חודשי המאסר שנגזרו על המבקש היו 27.
המשיבה ערערה על קולת העונש לבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים
י' צבן, מ' מזרחי ור' כרמל ). ביום 22.11.2009 קיבל בית המשפט את הערעור משני נימוקים. ראשית התברר, כי המאסר המותנה הקודם הינו בן 18 חודשים ולא כפי שצוין בטעות בערכאה הדיונית. שנית נקבע, כי עברו הפלילי של המבקש מחייב החמרה נוספת בענישה גם מבלי להתחשב במאסר המותנה הקודם. בעקבות זאת, הוגדל עונש המאסר בפועל בגין שלוש עבירות ההתפרצות והגניבה, ל-30 חודשים, ועונש המאסר על תנאי הוגדל ל-8 חודשים. 18 חודשי המאסר המותנה הקודם, הופעלו בחלקם בחופף, כך שסך הכל נגזר על המבקש לרצות 39 חודשי מאסר בפועל.
מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה מציין המבקש את הזמן השיפוטי שנחסך בעקבות צירוף התיקים ומדגיש, כי הוא נמצא בשיקום מזה כחצי שנה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות וזאת גם מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
הבקשה אינה מגלה כל נימוק לדיון בעניינו של המבקש בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)), לא כל שכן שגובה העונש איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת במקרים מסוג זה ואיננו מצדיק התערבות בגזר הדין
(ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה
(לא פורסם, 11.12.1997)). דין הבקשה להידחות מסיבות אלה בלבד.
למעלה מן הצורך ייאמר, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. במקום אחר ציינתי:
"בית משפט זה חזר והזהיר והתריע פעמים רבות, כי תינקט גישה מחמירה בענישה על עבירות רכוש בכלל ועל עבירות ההתפרצות לבתים בפרט, גישה אשר תציב הגנה משמעותית ויעילה יותר לביטחונם של אזרחים תמימים, ואשר תעניק את המשקל הראוי גם למחיר הנפשי והצער שמוסבים להם בשל החדירה לפרטיותם (ראו רע"פ 1708/08
לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.2.2008); ע"פ 7453/08
מדינת ישראל נ' אואזנה
(לא פורסם, 31.12.2008))" (רע"פ 10551/09 יורובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.1.2010).
במקרה שלפניי, למבקש עבר פלילי עשיר בעבירות של פריצה וגניבה, עליהן נוספו כעת שלושה מקרים חדשים, אשר בוצעו בהזדמנויות שונות. משכך, נסיבותיו המקלות והבעת רצונו לטפל בהתמכרותו לסמים, נסוגות מפני שיקולי ההרתעה (ראו למשל רע"פ 9151/06 מזרחי נ' מדינת ישראל , לא פורסם, 15.11.2006). משכך, העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי הינו ראוי ומידתי, מה עוד שהעונש המותנה הנוסף עומד על 18 חודשים והוא הופעל במצטבר רק בחלקו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, י' בשבט התש"ע (25.1.2010).
ש ו פ ט