פרטי ההליך
בית המשפט העליון
רע"פ 97 /
2699
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקש
:
אסולין
יעקב
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
בקשה
לדחית ריצוי עונש מאסר
בשם
המבקש: בעצמו
החלטה
1.בקשה לדחיית ריצויו של עונש מאסר שהוטל על המבקש עד למתן החלטת נשיא המדינה בבקשת חנינה שהוגשה על-ידי המבקש.
2.המבקש הורשע בבית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת לבהר-שרון) בשלוש עבירות של קבלת שוחד (עבירה לפי סעיף 290 לחוק העונשין, תשל"ז1977-). בית משפט השלום גזר עליו 36 חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשי מאסר בפועל, וכן קנס כספי בסך 20,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים א' אבן-ארי, ד' בר-אופיר וה' אחיטוב) דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין, וביטל, "לפנים משורת הדין" את חיובו של המבקש בתשלום קנס. בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה נדחתה על ידי המשנה לנשיא ביום 5.5.97. ביום 8.5.97 החליט המשנה לנשיא, כי המבקש יתחיל בריצוי עונשו ביום 1.6.97.
3.מונחת בפני בקשתו של המבקש לדחות את מועד תחילת ריצוי מאסרו, עד שיחליט נשיא המדינה בבקשת החנינה שהוגשה על-ידי המבקש ביום 19.5.97. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. בית משפט זה קבע לא פעם, כי הגשת בקשת חנינה לא תעכב את ביצועו של גזר דין אלא במקרים נדירים ויוצאים מן הכלל, הנוגעים, בדרך כלל, לנסיבות שנוצרו לאחר שהסתיים הדיון בערכאות בענינו של המבקש (וראה בש"פ 2435/95 גדעון לוי נ' מדינת ישראל
, לא פורסם, וכן בש"פ 5339/94 שמואל עובדיה נ' מדינת ישראל , לא פורסם). עניינו של המבקש אינו בא בגדרם של מקרים חריגים אלה. אין ספק שהמבקש זכאי, ככל עבריין, לפנות לנשיא המדינה ולבקש חנינה או הקלה בעונשו, אך בקשה זו היא בקשת חסד, שייחודו ותנאיו אינם מצדיקים את עיכוב ביצועו של עונש שנקבע על-פי-דין בפסק דין סופי.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום י"ט באייר התשנ"ז
(26.5.97).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97026990.
A04
/דז