רע"פ 2843/11 מחמד ג'בר אבו עיד נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא סגל, והשופטים הכהן וגרינברגר) בעפ"ג 2444-03-11 ובעפ"ג 37658-03-11 מיום 23.3.11, שבגדרו התקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום (הנשיאה דותן) בת"פ 2817-06 מיום 23.2.11.

עניינה

של הבקשה חומרת העונש בתיק עבירות מע"מ.

רקע והליכים

ב.

כנגד המבקש, אחר (להלן סכאפי) וחברת אריק בונה המרכז בע"מ הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע בצוותא של עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975. ביום 24.9.08 הגיעה המשיבה להסדר טיעון עם סכאפי, שלפיה יודה בעובדות כתב האישום, והיא מצידה תבקש להטיל עונש של שישה חודשי מאסר בפועל. על סכאפי הוטלו ביום 23.7.09 (ת"פ 2817/06) ארבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי לשישה חודשים, קנס כספי בסך 10,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו וצו פיקוח שירות המבחן למשך שנה. ערעורי המשיבה והמבקש (ע"פ 4780/09 וע"פ 4681/09) על גזר דינו של בית משפט השלום בעניינו של סכאפי התקבלו (על ידי סגן הנשיא צבן, השופטים בן עמי וכרמל ביום 29.10.09). נקבע, כי עונש המאסר בפועל ירוצה מאחורי סורג ובריח, ולא בעבודות שירות. מנגד בוטל הקנס שלא נכלל מתחילה בהסדר. בקשת רשות ערעור מטעם סכאפי בבית משפט זה נדחתה (החלטת השופט ג'ובראן ברע"פ 9635/09 מיום 20.1.10) .

ג.

המבקש ניהל משפט הוכחות, והורשע (ביום 1.11.10). ביום 23.2.11 נגזר עליו עונש של ששה חודשי מאסר לריצוי בפועל בקיזוז 5 ימי מעצר, קנס בסך 20,000 ₪ או מאסר 200 ימים תמורתו ושבעה חודשי מאסר על תנאי. על גזר הדין הוגשו ערעורים, מזה ומזה- התביעה עירערה

על קולת העונש והמבקש על חומרתו.

ד.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש וקיבל את ערעור המשיבה על גזר הדין, וזאת בהתחשב בהיקף המס שלא שולם (875,000 ₪), תוך שהוא מבחין בין המבקש לבין סכאפי נוכח נסיבותיו האישיות של האחרון, מצבו הנפשי, תסקיר שירות המבחן ושיתוף הפעולה עם שלטונות המס. על המבקש נגזרו תשעה חודשי מאסר בפועל וקנס בגובה 60,000 ₪ או חמישה חודשי מאסר תמורתו.

הבקשה

ה.

בבקשה נטען, כי עקרון האחידות בענישה הנגזר מעקרון השויון בפני החוק הוא כלל יסוד בתורת הענישה; עיקרון זה נועד למנוע הפליה בין נאשמים שווים ולשם שמירה על אמון הציבור בהליך הפלילי. כנטען, שגה בית המשפט כאשר החליט להחמיר באופן ניכר בעונשו של המבקש ביחס לאשר הוטל על מי שביצע עמו את העבירות בצוותא. כן היה מקום- כך נטען- להתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש, בעברו הנורמטיבי, בפטירת אמו, במחלת אביו ובמחלתה של זוגתו. הודגש, כי אך בשל היות המבקש תושב הרשות הפלסטינית לא הוגש בעניינו תסקיר שירות מבחן.

ו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה לא ראיתי מקום להיעתר לה. הלכה היא כי ככלל אין חומרת העונש כשלעצמה מקימה עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרה של סטיה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת ( רע"פ 444/08

יוסף נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1285/11

בוחניק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עונשו של המבקש אינו בא בגדר מקרים אלה או בגדר נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות, אף נוכח ההחמרה בעונש. עקרון אחידות הענישה עניינו, כי מקום שבו מורשעים מספר נאשמים באותה פרשה, ומעשיהם דומים, אחריותם המשותפת תבוא בעיקרון לידי ביטוי בעונש דומה שיוטל עליהם ( ע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (6), 738, 752 ; ראו גם

ע"פ 9792/06

חמוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם) )). ואולם, בסופו של יום נבחנות גם נסיבותיו הספציפיות של הנאשם. בית המשפט המחוזי נתן דעתו להבחנה בין סכאפי למבקש ולמכלול השיקולים הצריכים לעניין. לא מצאתי מקום להתערבותנו. נדגיש, אך כי בעניינו של המבקש נוהל משפט הוכחות, ואילו סכאפי שיתף פעולה עם המשיבה, ונחתם עמו הסדר טיעון. זוהי הבחנה בעלת משמעות, שבתי המשפט ערים לה , ולא הרי מי שחסך את הליך ההוכחות כהרי מי שניהל אותו. ניהול הוכחות הוא כמובן זכותו מלאה והלגיטימית של כל נאשם, אך "הנחה" הניתנת לחוסך בהליכים

על ידי הסדר אינה נחלת המנהל הוכחות, והדברים ידועים.

ז.

יוסף כי משעסקינן בעבירות מס ככלל, כפי שנפסק לא אחת, שיקולי ההרתעה גוברים על נסיבותיו האישיות של הנאשם, אף אם אינם מאיינים אותן:

"עוד נקבע כי בעבירות ממין זה יש ליתן משקל יתר לשיקולי ההרתעה על פני שיקוליו האישיים של הנאשם, בין היתר בגלל הקושי לאתר עבירות ממין זה והחשיבות לעגן ולחדד את האיסור הפלילי בהעלמות מס" רע"פ 4791/08

כהן נ' מדינת ישראל (השופט ג'ובראן)).

ח.

נוכח היקף ההכנסות שהשמיט המבקש, והרי זו גניבה מקופת הציבור כפשוטה, אין דופי בכך שבית המשפט המחוזי בחר ליתן בכורה לשיקולי ההרתעה והגמול, אף כי לא מיצה – כדבריו- את הדין.

ט.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.