רע"פ 3251/98 חאלד בשיר נ. מדינת ישראל

אף שהמבקש לא טרח להתייצב, החלטנו, לבקשת סניגוריתו, לדון בבקשתו בהיעדרו. אנו נותנים למבקש רשות ערעור ודנים בבקשה כבערעור שהוגש מכוח הרשות שניתנה.

באת-כוח המדינה הסכימה, כי העובדות שנטענו בכתב האישום, בהן הודה המבקש ושעל יסודן הורשע, לא גילו אשמה בעבירה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה. המסקנה המתבקשת היא כי ההרשעה בעבירה זו אינה יכולה לעמוד. באת-כוח המבקש טענה, כי העובדות בהן הודה המבקש הצדיקו הרשעתו אך בעבירה לפי תקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה. עמדה זו היתה מקובלת גם על באת-כוח המדינה והיא מקובלת גם עלינו. אשר-על-כן אנו מחליטים לקבל את הערעור על הכרעת הדין, מבטלים את הרשעת המבקש בעבירה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה ומרשיעים אותו, תחת העבירה האמורה, בעבירה לפי תקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה.

קבלת הערעור בנושא ההרשעה מצדיקה התערבות גם בגזר הדין. לאחר שקילת כלל נסיבות העניין הננו מחליטים להעמיד את עונש המאסר הממשי, שנגזר על המבקש בבית-משפט השלום, על ארבעה חודשי מאסר במקום שישה חודשים. עונש זה יוכל המבקש לרצות בעבודת שירות כקביעת הממונה על עבודות השירות. כן הננו מקלים, הקלה נוספת, בתקופת הפסילה מלהחזיק רשיון נהיגה ומעמידים תקופה זו על שנה אחת, תחת שש שנים, כקביעת בית המשפט המחוזי בערעור.

על המבקש להתייצב בפני הממונה על עבודות השירות תוך 10 ימים מהיום לקביעת מועד תחילת ריצוי המאסר. הסניגורית קיבלה על עצמה להודיע ולהסביר למבקש חובה זו. העתק מפסק דין זה יומצא על-ידי המזכירות גם לממונה על עבודות השירות.