רע"פ 3372/08 גיא אמסלם נ. מדינת ישראל

1.

בתאריך ב' בכסלו התשס"ז (23.11.06), בטרם עלה השחר, הגיעו המבקש ושלושה אנשים נוספים לאחד הרחובות בעיר אזור, כשהם לבושים באפודים זוהרים, מצוידים בכלי עבודה ועמם טרקטור – הכל במטרה להיראות כמי שעוסקים בעבודות ציבוריות. באמצעות כלי העבודה שבידיהם פרצו הארבעה למתקני חברת "בזק", ושלפו מתוכם שלושה כבלי תקשורת באורך כולל של 300 מטרים . כבלים אלה, בשווי של כ-150,000 שקלים, הם יעד מושך לגנבי מתכות. רק אזעקה שהופעלה, והזניקה למקום את משטרת ישראל אשר לכדה את החבורה בשעת מעשה, מנעה הפעם הזו את הגניבה, אם כי הנזק שנגרם היה כבד – הכבלים נחתכו לפיסות קטנות, והתקשורת נותקה ליותר מ-3,000 מנויים של החברה.

2.

גנבי המתכת הועמדו לדין בבית-משפט השלום בראשון-לציון. הם הודו במיוחס להם – עבירות של פגיעה במתקן בזק וגניבה, בגדרו של הסדר טיעון בו הוסכם כי יופנו לשירות-המבחן ותיבחן אפשרות לסיומו של ההליך בלא הרשעה. בענינו של המבקש היו מסקנותיו של התסקיר שליליות. נמצא כי הרקע ממנו הוא בא הנו נורמטיבי, כי המבקש נעדר עבר פלילי וכי נסיבותיו המשפחתיות אינן קלות. עם זאת, על אף שהצהיר כי הפנים את חומרת מעשיו, הרי שבפועל נמצא חשש ממשי כי הפסול שבמעשים לא הופנם כלל ועיקר, ותיתכן הישנותה של התנהגות פסולה בעתיד. על יסוד ממצאים אלה, ובהתאם לקביעתו כי המבקש שימש הרוח החיה מאחורי מעשה העבירה אותו הוא יזם ותכנן, גייס את השותפים ורכש את כלי העבודה, גזר לו בית-משפט השלום 15 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי וקנס.

3.

ערעור, שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי מרכז, נדחה, ומכאן בקשתו ליתן לו רשות לערער בפני בית-משפט זה. עתירתו נשענת על שלושה טיעונים של עיקר: כי הופלה לרעה בחומרת העונש שהושת עליו בהשוואה לשותפיו למעשה; היה מקום לקבל את הצעת שירות-המבחן להגיש תסקיר משלים לאחר יישומה של מסגרת טיפולית; נוצרה אצל המבקש ציפייה כי הערכאה הדיונית תגזור לו מאסר בעבודות שירות בלבד. עוד נטען, כי פגם בהליך, בגדרו נגזר העונש בעקבות ההודיה אך בלא שנרשמה החלטה פורמאלית בדבר הרשעה, מצדיק אף הוא שינוי מפסק-הדין שניתן.

4.

טענות אלו, כולן, אינן מקימות עילה לדיון חוזר, שלישי במספר, בפרשה. לא זו בלבד שאין הן מעלות שאלה כללית אשר ליבונה נחוץ לפיתוחו של הדין, אף אין בכוחן להצביע על עיוות דין שנגרם למבקש, המצדיק את התערבותה של ערכאת ערעור שנייה. כעולה מהכרעותיהן של ערכאות קמא, וכפי שהוזכר גם בתסקיר שירות-המבחן, חלקו של המבקש במעשה העבירה היה גדול לאין שיעור מזה של שותפיו. תמונת המבחן בענינו, לעת הזו, אינה מעודדת. שותפו האחד נדון לתקופת מאסר זהה, שותף נוסף נשלח אף הוא לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח, ורק לשותף השלישי, שתסקיר המבחן בענינו היה חיובי, נגזר מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות. אין, לפיכך, כל יסוד לטענת ההפליה. התסקיר שהוגש באשר למבקש עומד על שתי רגליו, ואין בעובדה כי בית-משפט קמא החליט שלא להיעתר להצעה לשלבו במסגרת טיפולית כבר עתה כדי לגרוע דבר מתסקיר זה. ובאשר לציפייה שבלב המבקש – בכך אין כל ממש, לא רק משום שאין הערכאה הדיונית מבטיחה דבר לנאשם שבפניה, בהחליטה לבחון אפשרות להקל עמו בנסיבות המתאימות, אלא שנסיבות אלו לא התקיימו כלל, ויעיד על כך התסקיר השלילי. ובאשר לפגם הפרוצדוראלי, כמו ערכאת הערעור הראשונה סבור גם אני כי אין הוא יורד לשורש הדברים.

5.

בטרם סיום אוסיף את אלה. עבירות של גניבת מתכת, שהפכו תופעה נפוצה במקומותינו בשנים האחרונות, נושאות עמן מימד של חומרה יתרה. החבלה בנכסי ציבור, המתאפיינת בהיעדר כל רסן מצדם של גנבים המצפים לרווח קל, מסבה נזק כלכלי, בטיחותי, ותרבותי ששיעורו ניכר ומועצם לא אחת בשל הנטייה להרוס את הנכס שנגנב עד כי לא ניתן עוד להשיבו למצבו המקורי, אפילו אם נתפס (ראו בש"פ 7207/06 ויצמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.9.06); בש"פ 7594/06 מדינת ישראל נ' בוקרא (לא פורסם, 25.9.06)). בתי-המשפט מחויבים להילחם בתופעה קשה זו, ועל כן אין בעונש שהושת על המבקש דבר המחייב בחינתו בפני ערכאה שלישית.

ובאשר למבקש, נוכח הממצאים שבתסקיר המבחן, ודווקא על רקע נסיבותיו האישיות אותן פרט בא-כוחו בהרחבה בבקשה שבפני, מתחוורת פרשת הדרכים בה ניצב הוא לעת הזו. השהייה מאחורי סורג ובריח, על אף הקושי הכרוך בה, תזמן לו אופק טיפולי, וכל שנותר לקוות הוא כי ידע לנצל זאת כדי לסגל לעצמו אורח חיים מהוגן.

סוף דבר, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.