רע"פ 3620/13 בני סלע נ. מדינת ישראל

1.

בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ע' נוטוביץ ) הרשיע את המבקש – לאחר ניהול הוכחות – בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית, התפרצות למקום מגורים (שני אירועים), גניבת רכב, שימוש ברכב ללא רשות והתנגדות למעצר חוקי. המבקש זוכה מעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. לפי הכרעת הדין, המבקש – אסיר שנידון ל-35 שנות מאסר בפועל בגין עבירות מין חמורות – ברח ביום 24.11.2006 מחצר בית המשפט בתל אביב, כאשר הובא לדיון משפטי, ונתפס רק כשבועיים לאחר מכן. במהלך תקופת בריחתו, התפרץ המבקש לבית מגורים בפרדס חנה וגנב כלי רכב וכן דברי ערך. כשנתפס המבקש על-ידי המשטרה, הוא השתמש בכוח כדי למנוע את מעצרו. בגין הרשעתו, נדון המבקש לעונש מאסר בפועל של 4 שנים, במצטבר לעונש מאסר שבו הוא נושא בימים אלה, וכן למאסר על תנאי של 12 חודשים.

2.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז. יצוין כי סוגיית ייצוגו של המבקש התעוררה מספר פעמים במהלך הדיון במשפט ובערעור . בתמצית ייאמר כי הסנגוריה הציבורית שוחררה מייצוג המבקש במשפטו , על רקע היעדר שיתוף פעולה מצידו עם ארבעה סנגורים שמונו לו (ראו: בג"ץ 4362/11 סלע נ' מדינת ישראל (18.7.2011)). בהמשך, הורה בית המשפט המחוזי לסנגוריה הציבורית לשוב ולייצג את המבקש במסגרת הערעור, אך האחרון המשיך בסורו ונמנע משיתוף פעולה עם בא-כוחו. על כן, החליט בית המשפט המחוזי לשחרר את הסנגוריה הציבורית – לבקשתה – מייצוג המבקש (החלטת המותב מיום 10.4.2013).

3.

בדיון שהתקיים בערעור ביום 24.4.2013 שב וטען המבקש לעניין ייצוגו, על אף שבית המשפט התרה בו פעם אחר פעם לטעון לגופו של הערעור. הטענה המרכזית שהעלה המערער היא כי המשמורת שממנה נמלט לא הייתה משמורת חוקית. כמו כן נטען כי הוא לא ביצע את הפריצה לבית וגניבת הרכב שיוחסו לו. לדברי המבקש, לא התאפשר לו להגיש את ראיותיו בבית המשפט קמא, והגנתו שם הייתה פגומה. במסגרת הדיון דחה המותב טענת פסלות שהעלה המבקש כלפי כב' השופטת ז' בוסתן , כמו גם את בקשתו להפסיק את המשפט לשם הגשת ערעור פסלות.

4.

בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים מ' פינקלשטיין , ז' בוסתן ו ע' גרוסקופף ) דחה את ערעור המבקש על הכרעת הדין. בית המשפט קבע כי הערכאה הדיונית עשתה מלאכה יסודית ודנה בכל הטענות הנדרשות. לא נמצא ממש בטענות המבקש כי הוא לא היה במשמורת חוקית בעת הימלטותו, שכן מאסרו היה תוצאה של פסק הדין שניתן כחוק על-ידי בית משפט מוסמך. עוד נמצא כי התביעה הוכיחה את ביצוע עבירות ההתפרצות וגניבת הרכב, שכן המבקש נתפס ברכב הגנוב ובו חפצים מבית המשפחה. עוד נדחה הערעור על חומרת העונש. בית המשפט ציין בפסק דינו כי המבקש לא היה מיוצג בערעור, אך העיר כי אין לו להלין אלא על עצמו.

5.

מכאן הבקשה שלפניי, שאינה מנומקת. המבקש טוען כי הוא הוכשל בנושא ייצוגו לכל אורך ההליך, ומבקש כי ימונה לו סניגור. בהתאם להחלטתי, הגישה המשיבה את תשובתה לבקשה. בתשובתה, מגוללת המשיבה את השתלשלות ייצוגו של המבקש בערכאות הקודמות, וטוענת כי אין מקום למנות למבקש סנגור ציבורי, נוכח התנהלותו העקבית בערכאות הקודמות, שממנה עלה חוסר שיתוף פעולה עם עורכי הדין שמונו לייצגו. לגופם של דברים, טוענת המדינה כי הכרעת הדין של בית משפט השלום מבוססת ומנומקת היטב, וכי העונש שנגזר על המבקש הולם בנסיבות העניין.

6.

לאחר שבחנתי את פסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי ועיינתי בתשובת המדינה – מצאתי כי דין הבקשה להידחות, וכי אין עילה למנות למבקש סנגור ציבורי לצורך הליך זה. כפי שצוין, סוגיית ייצוגו של המבקש התעוררה פעמים רבות במהלך הדיון במשפט ובערעור, ואף הגיעה לפתחו של בית משפט זה (ראו רע"פ 7995/10 סלע נ' מדינת ישראל (5.12.2010)), שקבע כי על רקע התנהלותו של המבקש כלפי בא כוחו והסניגוריה הציבורית, לא נפל פגם בשחרור הסניגוריה הציבורית מייצוגו בערכאה הדיונית. הזדמנויות חוזרות שניתנו למבקש – לא הועילו. בנסיבות אלה, ונוכח ניסיון העבר, לא מצאתי כי דווקא במסגרת הדיון ב"גלגול שלישי" יש מקום לשוב ולמנות למבקש סנגור ציבורי. כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, בעניין זה, אין למבקש להלין אלא על עצמו.

7.

לגופם של דברים – לאחר שעיינתי בפסקי הדין של הערכאות הקודמות לא מצאתי עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המבקש קיבל את יומו בפני בית משפט השלום, שבחן את חומר הראיות ויישם את הדין בהכרעת דין מפורטת ומנומקת כדבעי. בית המשפט המחוזי בחן את טענות המבקש, ולאחר שזה סירב להמשיך לטעון לגופם של דברים, בחן באופן עצמאי את הכרעת הדין וסמך עליה את ידיו. גם בשאלת העונש, לא מצאתי עילה להתערבות בגזר הדין, מן הטעמים שהוצגו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.