רע"ב 199/19בני סלע נ. שרות בתי הסוהר - מחלקת האסיר - זימונים

1.

לפניי שלוש בקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד השופט ח' טרסי ), שניתנו בעניינו של האסיר בני סלע (להלן: המבקש ). המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בפועל של כ-40 שנים בגין ביצוע עבירות מין, איומים, תקיפה ועבירות חמורות נוספות (ע"פ 1239/01), וכן בגין בריחה נועזת מהכלא שביצע בשנת 2006 (רע"פ 3620/13). מועד שחרורו הצפוי של המבקש עתיד לחול בשנת 2039.

בהחלטה מיום 11.12.2018 נדחתה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) בדבר אופן האיזוק שלו בעת ליוויו מחוץ לכותלי הכלא (עת"א 23751-10-18, להלן: העתירה הראשונה ); בהחלטה מיום 12.3.2019 נמחקה עתירה שהגיש המבקש בקשר עם נוהל העתקת מסמכים משפטיים מהתוכנה המשפטית "תקדין"

(עת"א 24254-11-18, להלן: העתירה השנייה ); בהחלטה מיום 30.4.2019 נמחקה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת שב"ס שלא לאפשר לו לעשות שימוש במחשב אישי לצרכים לימודיים (עת"א 30990-03-18, להלן: העתירה השלישית ). על שלוש החלטות אלה נסבות שלוש בקשות רשות הערעור שבהן עסקינן; ולמען הסדר יצוין כי בקשות אלה הונחו על שולחני רק לאחרונה, לאחר שהוכרעו הליכים שניהל המבקש לשם קבלת פטור מאגרה.

העתירה הראשונה

2.

מהחלטת בית המשפט המחוזי בעתירה הראשונה (מיום 11.12.2018) עולה כי בחודש מאי 2018 נערך דיון מיוחד בשב"ס בנושא תכנית הליווי של המבקש, בראשות מפקד יחידת נחשון, שבה הוחלט כי בעת יציאתו מן הכלא ייכבל העותר ב"שרוולי כבילה" שנועדו למנוע ממנו לנסות ולהסיר את האזיקים. דיון זה נערך לדברי שב"ס על רקע מידעים מודיעיניים שונים המלמדים על סיכון גבוה מצד המבקש לבריחה (סג"ב), על מסוכנות הנשקפת ממנו ועל היותו בלתי צפוי; ובעניין זה הובהר בהחלטה בעתירה הראשונה כי מאחר שהמבקש התנגד לכך שבית משפט יעיין בחומר המודיעיני במעמד צד אחד, ניתן תוקף לחזקת התקינות המינהלית ומכוחה נקבע כי שב"ס נקט באמצעים ההולמים את רמת הסיכון הנשקפת מן המבקש. בהתייחס לשרוולי הכבילה, בית המשפט ציין כי " בחנתי את מהותם באופן אישי ומצאתי כי אין מדובר במתקן הגורם לסבל פיזי "; וכן כי " במסגרת כתב התגובה (מאת שב"ס-ע'ב') הובהר כי על אף האמצעים הננקטים למניעת הבריחה מקבל העותר (המבקש-ע'ב') מזון ושתיה בכל עת שנדרש לכך ואף מקבל אפשרות לגשת לשירותים ושרוולי האיזוק מוסרים לצורך זה. רשמתי בפני הצהרה זו מטעם המשיב, וחזקה כי כך אכן יפעלו נציגיו ". על יסוד האמור נדחתה העתירה הראשונה.

בבקשת רשות הערעור (רע"ב 199/19) טוען המבקש כי " הסוגיה שבמרכז המחלוקת ונושא הערעור היא סוגיית עינוי המבקש ", ואולם הבקשה נעדרת כל נימוק לגופם של דברים. תחת זאת מונה המבקש שורה של בקשות – למינוי סניגור מסניגוריה הציבורית; לצירוף הוועד נגד עינויים בישראל כצד לבקשה; וכן ל" השהיית ההליך " כלשונו, לשם קבלת ייעוץ משפטי ו" הגשת נימוקי ערעור במועד נדחה ".

העתירה השנייה

3.

בעתירה השנייה עתר המבקש לכך ש" על אתר וללא דיחוי נוסף תתאפשר לאסירים האופציה הזו של הדפסת מסמכים מהתוכנה המשפטית וזאת תוך עד 3 ימים לכל היותר מעת הגשת בקשת של כל אסיר – ושל העותר, וזאת משום שהדבר נדרש לשם היערכות לדיונים והכנת כתבי טענות לערכאות " (סעיף 6(א) לעתירה). לאחר דיון במעמד הצדדים, ביום 12.3.2019 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת העתירה (וכן על מחיקתן של שלוש עתירות נוספות שהגיש המבקש ושנקבעו לדיון באותו מועד), וכך הובהר בנדון: " מזה כשעה מתנהל דיון בעתירתו הראשונה של העותר, אך על אף ניסיונות חוזרים ונשנים מצידו של בית המשפט לקיים דיון בעתירה לגופה, העותר אינו משתף פעולה ואף הבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי אין ביכולתו, בעת הזו, לטעון לגופן של העתירות ". יצוין כי קודם למחיקת העתירה, במהלך הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי נדחתה בקשת המבקש למינוי סניגור,

תוך שהובהר כי " מבלי להקל ראש במצבו הנפשי של העותר, לא מצאתי כי אין ביכולתו לטעון באופן ראוי לגבי העתירות שהגיש ". עוד במהלך הדיון דחה בית המשפט טענת פסלות שנטענה על ידי המבקש, בזו הלשון:

"לנוכח החלטותיי המפצירות בעותר לטעון לעתירה, לגופה, מבקש כעת העותר להורות על פסלותי מלשבת בדין בעניינו. דומה כי הפרוטוקול וההחלטות שניתנו מדברות בעד עצמן. מדובר בדפוס פעולה חוזר של עותר זה, גם בפני מותב זה וגם בפני מותבים קודמים, כפי שניתן ללמוד מהפרוטוקולים של דיונים קודמים בעתירות אלה ממש. אין כל נסיבה שיש בה כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים כלפי העותר. הדיונים בעניינו מתקיימים באופן דומה לכלל הדיונים בימי העתירות, והעותר זוכה ליחס מכבד והולם כמו כל עותר אחר. אין כל עילת פסלות ואני דוחה את הבקשה."

בבקשת רשות הערעור (רע"ב 3314/19) טוען המבקש כי הוא נתון במצוקה נפשית קשה ביותר, בשל התדרדרות במצבה הבריאותי של אימו, וכי בנסיבות אלה אין באפשרותו לנהל את ההליך המשפטי דנן; ומשכך עותר המבקש לכך שימונה לו סניגור מהסניגוריה הציבורית וכי תינתן לו ארכה להגשת נימוקיו. לגופם של דברים נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא עצר את הדיון ולא איפשר למבקש להגיש ערעור על ההחלטה לדחות את טענת הפסלות; כי לא היה מקום להורות על מחיקה גורפת של כל ארבע העתירות שנדונו באותו מועד; וכי לכל הפחות נדרש היה לבקש חוות דעת רפואית סוציאלית שתסקור את מצבו הנפשי הקשה של המבקש.

העתירה השלישית

4.

העתירה השלישית הופנתה כאמור נגד החלטת שב"ס שלא לאפשר למבקש לעשות שימוש במחשב אישי, ובית המשפט המחוזי הורה על מחיקתה. מן ההחלטה עולה כי המחיקה נדרשת בנסיבות שבהן המבקש לא איפשר לקיים דיון בעתירה לגופה, בכך שחזר והתפרץ לדברי בית המשפט פעמים רבות ותוך התעלמות מאזהרות שניתנו לו. למעלה מן הצורך ציין בית המשפט המחוזי כי בכל מקרה היה מקום לדחות עתירה זו גם לגופה – וזאת משהוברר כי למבקש אפשרות לקנות השכלה בדרך של למידה בהתכתבות, ועל כן אין ממש בטענתו שלפיה בהעדר מחשב אישי נגזר עליו שלא ללמוד כלל. זאת ועוד, הוברר כי על פי נוהלי שב"ס קבלת מחשב אישי מהווה טובת הנאה, וכי המבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו לכך:

"האפשרות לאפשר הכנסת מחשב אישי לאסיר פלילי מעוגנת בפקודה 04.20.00 ומדובר באפשרות אשר מוקנית כטובת הנאה לאסירים פליליים העומדים בתנאים המפורטים בה, כאשר בין היתר מדובר באסירים אשר התנהגותם אינה שלילית ואשר עוסקים בלימודים במסגרת המאסר. העותר אינו עומד באף אחד מתנאים אלה, ודי להזכיר את המידע המודיעיני הרב וכן המידע הגלוי בעניינו, לרבות הדינים המשמעתיים. הוא אף אינו משולב בעת הזו במרכז הלימוד. לפיכך, דומה כי ממילא אין העותר עומד בתנאים הקבועים בפקודה, והיה מקום לדחות את עתירתו."

סופו של דבר, ועל מנת שלא למנוע מהמבקש את האפשרות להשמיע את טענותיו לגופם של דברים, הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת העתירה חלף דחייתה.

בבקשת רשות הערעור (רע"ב 3650/19) חוזר המבקש על הטענה שלפיה שגה בית המשפט המחוזי שעה שהורה על מחיקת העתירה תוך התעלמות ממצבו הנפשי הקשה של המבקש, שנגרם לדבריו בעקבות פטירתה של אימו ז"ל; ועוד נטען כי בעת הרלוונטית סבל המבקש גם מחבלת גב ומכאבים ששיבשו את דעתו. המבקש מוסיף כי במהלך הדיון בעתירה השלישית הוא חזר וטען טענת פסלות שנדחתה, ולגישתו בנסיבות אלה היה על השופט לעצור את הדיון ולאפשר לו להגיש ערעור על ההחלטה בבקשת הפסלות – וזאת לא נעשה; ובהקשר זה נטען כי לבית המשפט המחוזי היתה עמדה מוקדמת בעתירה, שבאה לידי ביטוי בדיון.

דיון והכרעה

5.

דין בקשות רשות הערעור להידחות, אף בלא להידרש לתשובות מאת שב"ס. הבקשות אינן מעוררות שאלה כלשהי בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, והן מתמצות בנסיבותיו הפרטניות של המבקש; ואין זאת אלא שבקשות רשות הערעור אינן נמנות עם אותם מקרים חריגים, שבהם תינתן רשות ערעור על החלטות בתי משפט לעניינים מנהליים שדנים בעתירות אסיר (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל

(26.6.1986); רע"ב 52/19 בן יאיר נ' מדינת ישראל, שירות בתי הסוהר (3.1.2019); רע"ב 1135/18 בן יאיר נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 3 (4.6.2018)).

זאת ועוד. המבקש אינו טוען כל טענה לגופם של דברים באף אחת משלוש בקשות רשות הערעור שלפניי – אלא מבקש "השהיית ההליכים" ומתן ארכה להגשת נימוקי הערעור", וזאת מטעמים שונים ובעיקר בשל המצב הנפשי הקשה שבו הוא נתון לטענתו. ראשית דבר, פרוצדורות אלה שעליהן החליט המבקש אינן מוכרות במתכונת זו ואין מקום לשעות למבוקש בנדון; ובכל מקרה בחלוף חודשים רבים מעת פתיחת ההליכים ועד היום לא הוגש דבר מצידו של המבקש, ואין זאת אלא שטענותיו נזנחו על ידו. שנית, ניכר מבקשות רשות הערעור כי פטירת אימו של המבקש אמנם קשה עליו מבחינה נפשית – ואולם בית המשפט המחוזי התרשם כי לא נפגעה כשירותו לטעון כראוי בנושא העתירות שהגיש, ואין יסוד להתערבות בממצאים אלה. מן הפרוטוקולים של הדיונים שנערכו בבית המשפט המחוזי ניכר כי המבקש עצמו הוא שסיכל דיון ענייני בטיעוניו, חרף שורת הזדמנויות שניתנו לו ולאחר שהוזהר מפני מחיקת העתירות – ומשלא השכיל לשעות לאזהרות ולנצל את ההזדמנויות, אין לו להלין אלא על עצמו. בכל הנוגע לעתירה השנייה והשלישית, ממילא שמורה למבקש הזכות לשוב ולנקוט בהליכים בנושאים אלה ככל שיהיה לכך מקום וימצא לנכון.

ועוד יבואר, כי חרף החזות העקרונית שמבוקש לשוות לכל אחת משלוש בקשות רשות הערעור שלפניי, ובפרט לעתירה הראשונה, בקשות אלה מתמצות למעשה בעניינו הפרטני של המבקש, הנוגע לתנאי כליאתו, ועל כן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור; וגם בכך יש כדי להביא לדחייתן (ראו למשל: רע"ב 2973/18 קהלני נ' שירות בתי הסוהר (25.4.2018)). בלא לגרוע מהאמור, וכפי שציין גם בית המשפט המחוזי, חזקה על נציגי שב"ס כי בד בבד עם נקיטת אמצעים למניעת בריחתו של המבקש בעת יציאה מכותלי הכלא, יישמרו זכויותיו הבסיסיות לקבלת מזון ושתיה ולשימוש בשירותים.

6.

התוצאה היא שבקשות רשות הערעור נדחות. אין צו להוצאות.