רע"פ 3674/13 רפאל גביר נ. מדינת ישראל

1.

בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' סגן הנשיא י' ריבלין ) הרשיע את המבקש – לאחר ניהול הוכחות – בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, ללא ביטוח, ללא רישיון נהיגה תקף וכן אי ציות לשוטר. לפי פרטי כתב האישום, המבקש נהג ברכב ביום 4.6.2008, על אף שידע כי הוא פסול מלנהוג ברכב, ללא ביטוח וללא רישיון נהיגה תקף. על אף ששוטר במדים אותת למבקש לעצור, הוא המשיך בנסיעה ובהמשך יצא מהרכב וברח מהמקום. הכרעת הדין הסתמכה על הודעתו של עד תביעה, מר שמואל גברא, שהועדפה על פני עדותו בבית המשפט, לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ) . בהודעתו במשטרה, מסר גברא כי הוא היה נוסע ברכב, כאשר נהג בו המבקש באירוע נושא כתב האישום. כחיזוק להודעה זו, הצביע בית המשפט לתעבורה על שלוש ראיות נוספות: מסמך שנמצא ברכב וקושר את המבקש אליו; המבקש היה בעלי הרכב בתקופה מסוימת בשנת 2007; התחמקות המבקש ממסירה גרסה סדורה במשטרה למרות שהתבקש לעשות כן מספר פעמים. עוד צוין כי העובדה שהנאשם הפקיד את רישיונו לפני מועד האירוע, מעידה כי הוא היה מודע לפסילתו, כמו גם העובדה שהוא נמלט מזירת האירוע. בית המשפט הטיל על המבקש מאסר למשך 10 ימים, קנס על סך 800 ש"ח, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של ארבעה חודשים, שולשה חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים ו-21 ימי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט הבכיר א' כהן ) דחה את ערעור המבקש על הכרעת הדין, בקובעו כי אין עילה להתערב בקביעות הערכאה הדיונית. כמו כן נדחה הערעור לעניין העונש, לאחר שהודגש כי המבקש הוא עבריין תעבורה סדרתי (לא פחות מ-54 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, חרף גילו הצעיר – יליד 1978), לרבות הרשעה בעבירה של הפקרת נפגע לאחר גרימת תאונה שבגינה נידון למאסר של חמישה חודשים.

2.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי הוא לא נחקר במשטרה לפני הגשת כתב האישום; כי מחדלי חקירה שונים בתיק צריכים להביא לביטול כתב האישום; וכן כי בית המשפט לא בחן בגזירת הדין את השיקולים שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין. בד בבד עם הגשת הבקשה, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע הנשיאה בעונש.

3.

דין הבקשה להידחות. הלכה כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (רע"פ 3444/13 סיון נ' מדינת ישראל (16.5.2013)). הבקשה שלפניי אינה מעוררת שאלה כאמור. כפי שקבע בית המשפט לתעבורה, העובדה שהמבקש לא נחקר במשטרה נובעת מהתחמקותו למרות שנתבקש לעשות כן מספר רב של פעמים, גם בטענות בדבר מחדלי החקירה הנוספים אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור. בית המשפט המחוזי בחן את טענות המבקש – ודחה אותן בהחלטה מנומקת.

4.

אשר לשאלת הפעלת תיקון 113 לחוק על עניינו של המבקש – אכן, החידוש הטמון בתיקון 113 לחוק העונשין שעניינו הבניית שיקול הדעת בענישה, ואופן הפעלתו על ידי בתי המשפט מעוררים סוגיות שונות. הנחתי היא כי נושאים אלה יתבררו על-ידי בית משפט זה במהלך הדברים הרגיל. עם זאת, המקרה שלפנינו אינו המקרה המתאים לבירור שאלות אלה. כפי שציין בית המשפט המחוזי, העונש שנגזר על המבקש – בשים לב לעברו התעבורתי המכביד עד מאד – נמצא בגדר מתחם הענישה ואינו מקים עילה להתערבות ערכאת הערעור. הדברים אמורים כמובן ביתר שאת, כאשר מדובר בערעור שני.

הבקשה נדחית אפוא, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שנלוותה לה. המבקש יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו במועד שקבע בית המשפט המחוזי.