רע"פ 4133/99 צבי צימרינג נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שדחה ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום שהרשיע את המבקש בעבירה על פי תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה תשכ"א1961-.

המקרה דומה לזה שנדון ברע"פ 4534/99 זינגר נ' מדינת ישראל בו ניתנה החלטה, שדחתה את בקשת רשות הערעור. ההבדלים בין שני המקרים מתבטאים בעובדה שכאן מדובר במכשיר קשר נייד ושם היה מדובר בפלאפון נייד. טוען המבקש, כי רשם שלמרות תקנה 28(א) המחייבת נהג להחזיק בהגה בשתי ידיו בכפוף לעשיית דבר לפעולתו התקינה של הרכב, מותר לנהג לחייג בטלפון סלולרי קבוע, כך יש לראות כמותר, דיבור במכשיר קשר המוחזק ביד, מה גם שפעולת החיוג מסוכנת בהרבה.

2.תקנה 28 קובעת לאמור:

"28.(א) נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.

(ב) האמור בתקנת משנה (א) יחול גם על הנוהג ברכב בו הותקן או מצוי מכשיר טלפון קבוע או נייד, והנוהג ברכב רשאי להשתמש בטלפון רק באמצעות מיקרופון המותקן ברכב.".

3.קיימים הבדלי הנמקה וגישה בין שתי הערכאות הקודמות שהרשיעו את המבקש. בית משפט השלום בהרשיעו את המבקש לפי תקנה 28(ב), הניח, כי מכשיר הקשר הוא טלפון לצורך אותה תקנה. בית המשפט המחוזי, הרשיע את המבקש לפי תקנה 28(א). הוא לא נדרש להכריע בשאלה אם מכשיר קשר הוא טלפון לצורך תקנה 28(ב), באשר די לו בכך שהמבקש נתפס על-ידי תקנה 28(א) מחמת שלא החזיק שתי ידיו על ההגה שלא להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה כל עוד הרכב בתנועה.

כשלעצמי, הייתי רואה מכשיר קשר כמכשיר טלפון לצורך התקנה ולפיכך חלות על המקרה הן תקנה 28(א) והן תקנה 28(ב) ולפי שתיהן נעברה על ידי המבקש עבירה.

4.השאלה אם נהגי מוניות, רכב בטחון אמבולנס וכיו"ב, רשאים לדבר במכשיר קשר כשהוא מוחזק ביד, תוך נהיגה, עלתה ולא הוכרעה. כשלעצמי, אינני רואה הבדל על פי התקנה בין כלי רכב אלה מבחינת הסיכון הבטיחותי הכרוך בנהיגה ביד אחת תוך דיבור במכשיר המוחזק ביד שניה, אלא שאינני נדרשת לשאלה משום שבענייננו אין מדובר ברכב ציבורי.

5.המבקש טען כי יש אשר להשוות חיוג בטלפון קבוע ברכב כדי לדבר באמצעות דיבורית - מה שלכאורה איננו נאסר בתקנה - להחזקת המכשיר עצמו ביד, גם בכך אין צורך להכריע, משום שבענייננו אין מדובר בחיוג בטלפון קבוע אלא בהחזקה ביד של מכשיר קשר ואין השנים היינו הך.

6.מכאן, שבין אם היה מקום להרשיע את המבקש לפי תקנה 28(א) או לפי תקנה 28(ב) או לפי שתיהן, אין מקום ליתן רשות ערעור, משום שלגופו של עניין אינני סבורה כי יש סיכוי לערעור על ההרשעה.