רע"פ 4156/13 אפרים בוחניק נ. מדינת ישראל

1.

בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' דרויאן ) הרשיע את המבקש – לפי הודאתו – בעבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה והחזקת סמים לצריכה עצמית ללא היתר. לפי כתב האישום המתוקן, המבקש התפרץ לדירת מגורים בחודש אפריל 2012, וגנב משם רכוש וכסף מזומן בשווי רב. כשנעצר, נתפסו על המבקש כחמישה גרם חשיש וכחצי גרם הרואין, כמו גם פריטי הרכוש הגנובים. לאחר שמיעת טיעונים לעונש, קבע בית המשפט כי מתחם הענישה לעבירות שבהן הורשע המבקש בנסיבות ביצוען הוא בין 8 ל-24 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט לא מצא כי יש מקום לחריגה משמעותית לקולה ממתחם הענישה, על רקע תסקיר שירות מבחן שאינו אופטימי ביחס לצפי לשיקום ועבר פלילי מכביד, אבל כדי לשדר "מסר מעודד" למבקש, שהשתלב בטיפול גמילה בחודשיים שקדמו למועד מתן גזר הדין, גזר עליו עונש של שבעה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, כמו גם עונשי מאסר מותנה, קנס ופיצויים לנפגע העבירה.

2.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הנשיאה ד' ברלינר והשופטים ג' קרא ו ג' נויטל ) קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש, ודחה את ערעור המבקש על חומרתו. נקבע כי מתחם הענישה הראוי לעבירות שבהן הורשע המבקש בנסיבות ביצוען הוא בין 12 חודשים ל-24 חודשים. בין היתר, צוין כי בית משפט השלום התעלם מעבירת הסמים שנלוותה לעבירות הרכוש, ולא נתן לכך משקל בקביעת מתחם הענישה. בהמשך צוין כי לא היה מקום לסטות לקולה ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום. זאת, על רקע חוות דעת מסויגת של שירות המבחן באשר לסיכויי השיקום ועברו הפלילי המכביד של המבקש. נוכח האמור, העמיד בית המשפט המחוזי את עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש על 14 חודשים, והחמיר גם את עונשי המאסר המותנה שהוטלו עליו.

3.

מכאן הבקשה שלפניי המכוונת לחומרת העונש שנגזר על המבקש. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי התעלם לחלוטין מתהליך השיקום שעבר בחודשים האחרונים, והכפיל את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו. לדבריו, אין כל הצדקה לשלוח "מכור נקי" לבית הסוהר, שכן הנזק יגבר על התועלת. הוא מדגיש כי משנת 1999 עד למועד ביצוע העבירה נושא פסק הדין הנוכחי הוא לא ביצע עבירות רכוש. המבקש סוקר בבקשתו את הנסיבות המשפחתיות שאליהן נקלע, והובילו אותו למשבר אישי, שעימו הוא מתמודד בצד הליך הגמילה והשיקום. בצד האמור, המבקש פונה בבקשה למינוי סנגור ציבורי לשם ייצוגו בהליך דנן, בטענה כי הוא אינו יכול להתמודד לבדו עם ההליך המשפטי. בד בבד עם הגשת הבקשה, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר.

4.

דין הבקשה להידחות. טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו למשל: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל

(24.3.1997)). בנסיבות המקרה, אין סטייה כאמור. אמנם, בית המשפט המחוזי החמיר בעונש שהוטל על המבקש על ידי בית משפט השלום. עם זאת, ככלל, קיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא בנסיבות חריגות (רע"פ 8275/11 אוחנה נ' מדינת ישראל (14.11.2011)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו. בית המשפט המחוזי החליט להחמיר בעונשו של המבקש לאחר שקבע כי בית משפט השלום קבע מתחם הענישה מקל מדי בעבירות נושא כתב האישום בנסיבות ביצוען, ולאחר שמצא כי אין עילה בנסיבותיו של המבקש לסטות לקולה ממתחם הענישה הראוי. קביעה זו אינה מצדיקה את התערבותנו.

5.

בשולי הדברים אציין כי לא מצאתי בנסיבות העניין להיעתר לבקשה למינוי סנגור. מדובר בבקשה ב"גלגול שלישי". המבקש היה מיוצג בשתי הערכאות, וטענותיו לעניין העונש הובאו בפניהן בהרחבה באמצעות באת-כוחו. בבקשה שלפניי פרש המבקש את טענותיו המכוונות לחומרת העונש בבהירות, ולאחר בחינת פסקי הדין של הערכאות הקודמות – לא מצאתי כאמור כי קיימת עילה להתערבות ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שנלוותה לה. המבקש יתייצב לשאת בעונש המאסר במועד ובתנאים שעליהם הורה בית המשפט המחוזי.