רע"פ 4422/97 שרחביל ג'ית נ. מדינת ישראל

1.המבקש פרץ (ביום 10.8.96) בחברת אנשים נוספים לרכב וגנב אותו. בהזדמנויות נוספות חזר על מעשים אלה. בגין מעשים אלה, הוגש כנגדו בבית משפט השלום בירושלים כתב אישום המייחס לו עבירות לפי סעיפים 499(1), 413ב, 413ד, 413יא, 313ב לחוק העונשין, התשל"ז1977-. המבקש הורשע על פי הודאתו - במסגרת הסדר טיעון - בשלוש עבירות של גניבת רכב לפי סעיף 413ב' לחוק ושלוש עבירות פריצה לרכב לפי סעיף 413ד' לחוק. בית משפט השלום גזר את דינו של המבקש ל12- חודשי מאסר בפועל ו12- חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים.

2.המשיבה ערערה על קולת עונשו של המבקש בפני בית המשפט המחוזי בטענה שמדיניות המחוקק ובתי המשפט לגבי עבירות גניבת כלי רכב, לאור הפיכתן למכת מדינה, מחייבת הטלת עונש חמור יותר. בית המשפט המחוזי (הנשיא ו' זיילר, ד' חשין, י' צור) קיבל את ערעור המדינה והעמיד את עונש המאסר על 24 חודשים בפועל. ערעור המערער נדחה. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון בגזירת העונש מצד אחד את "היחסיות" בין הנאשמים בתיק וכן את מעצר הבית בו היה נתון המבקש במשך תשעה חודשים, ומצד שני את המדיניות ביחס לנגע גניבות הרכב.

3.המבקש פונה עתה לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור על חומרת העונש וכן בבקשה שבית המשפט ינכה את ימי מעצר הבית שבהם היה נתון מעונש המאסר שהוטל עליו. בתגובתה, מתנגדת המשיבה לבקשה וטוענת כי העונש היה הולם וכי אין מידתו מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. רשות ערעור בפני בית משפט זה לאחר שנשמע ערעור בזכות בפני בית המשפט המחוזי תינתן רק בנסיבות מיוחדות לאור האופי המשפטי או הציבורי של הסוגיות המתעוררות (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ

פ"ד לו(3) 123). רשות ערעור על חומרת העונש לא תינתן אלא במקרים חריגים ומיוחדים (ר"ע 78/84 יצחק טטרואשולי נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(1) 659). טענות המבקש בפני בית משפט זה אינן באות בגדרם של מקרים אלה.

הבקשה נדחית.