רע"פ 7498/97 אל קאדר ג'ואד נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר השאיר על כנו את גזר דינו של המבקש, שניתן על ידי בית משפט השלום בתל-אביב-יפו.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירות של פריצה לרכב, עבירה לפי סעיף 413ו לחוק העונשין, תשל"ז1977 -, חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413ז לחוק העונשין, וניסיון לגנוב רכב, עבירה לפי סעיף 413ב לחוק העונשין בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין, כנוסחו טרם תיקון מספר 39.

בית המשפט הורה על הפעלת עונש מאסר על תנאי של 9 חודשי מאסר שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש, ובמצטבר, הטיל עליו עונש מאסר של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כן הוטל על המבקש עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים, המותנה בכך שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירה לפי סימנים א', ג', ד', ה' או ה1, לפרק י"א לחוק העונשין.

המבקש הגיש ערעור כנגד גזר הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט פסק, בדחותו את הערעור, כי "לאחר שחזרנו ובחנו את נסיבות העבירות הנדונות מזה ואת נסיבותיהם האישיות של המערערים, לרבות הדברים המצויים בתסקירים של שרות המבחן מזה, מסקנתנו היא כי נשקלו שיקולי הענישה הראויים ע"י השופט קמא, ואין זה המקרה שבו ראוי כי נתערב במידת העונש".

2.

בבקשתו שלפני חזר בא כוחו של המבקש על הנסיבות לקולא, בכללן גילו הצעיר של המבקש, העדר עבר פלילי משמעותי, הזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירה וניסיונותיו להשתקם.

אולם, נסיבות אלו כולן נשקלו על ידי שתי הערכאות, וכידוע, "רשות ערעור על חומרת העונש לא תינתן אלא במקרים חריגים ומיוחדים" ( רע"פ

4422/97 ג'ית נ' מ"י , טרם פורסם). גזר הדין שהוטל על המבקש אינו סוטה לחומרה מרמת הענישה הראויה למקרים מעין אלו, והבקשה אינה נכנסת לגדר אותם מקרים מיוחדים וחריגים שבהם יש ליתן רשות ערעור על חומרת גזר הדין.

לפיכך, נדחית הבקשה.