רע"פ 4684/12 יוסף גחלי נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא השופט אלרון והשופטים גלעד ורניאל) מיום 14.5.12 בתיק ע"פ 40071-01-12, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (סגנית הנשיא קנטור) מיום 6.12.11 בתיק ת"פ 4845-07-08, והוטלו על המבקש 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 25,000 ₪. עניינה של הבקשה חומרת העונש בעבירות מס הכנסה.

רקע והליכים

ב.

המבקש (יליד 1939) הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של מרמה והצגת מסמך כוזב (לפי סעיפים 220(5) ו-220(6) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]). לפי הכרעת הדין, לא דיוח המבקש למס הכנסה (בשנים 2004-2003) על הכנסות בגובה 1,209,614 ₪, ובנוסף הציג ללקוחותיו אישור מזויף של ניכוי מס במקור לצורך ניכוי מס מופחת.

ג.

בגזר הדין שקל בית משפט השלום, מחד גיסא , את חומרת העבירות בהן הורשע המבקש אגב סקירת הלכותיו של בית משפט זה בעניין עבירות מס. עוד נשקלה לחומרה העובדה, כי המחדלים טרם הוסרו והדוחות הרלבנטיים הוגשו רק לאחר שש שנים. מאידך גיסא נשקלו נסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן, גילו המבוגר, מצבו הכלכלי וכן המצב הבריאותי הקשה שלו ושל בני משפחתו הקרובים. בית משפט השלום השית על המבקש עונש מאסר בפועל של 6 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים, וקנס בסך 25,000 ₪.

ד.

על גזר דינו של בית משפט השלום עירערה המשיבה. נטען, כי גזר הדין חורג מרמת הענישה הראויה בנסיבות המקרה. כן נטען, כי שגה בית משפט השלום משנתן משקל יתר לנסיבותיו האישיות של המבקש ובאופן בו יישם את הפסיקה בעניין עבירות מס. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה והטעים, כי פסק דינו של בית משפט השלום חרג בצורה משמעותית מרמת הענישה הראויה, באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור; כי ראוי היה להשית על המבקש עונש מאסר בפועל, ובאשר לנסיבותיו האישיות - תהא להן השפעה על משך תקופת המאסר. בציינו שאין ערכאת הערעור ממצה את חומרת הדין, העמיד בית המשפט המחוזי את עונשו של המבקש על 12 חודשי מאסר בפועל; והותיר את שאר רכיבי העונש על כנם, באמרו כי אף הם נוטים לקולה. בהסכמת הצדדים עוכב ביצוע עונש המאסר שהושת עד ליום 15.6.12 (ע"פ 4342/12-א', השופט דנציגר, החלטה מיום 5.6.12).

הבקשה

ה.

כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה הנוכחית לרשות ערעור ובה נטען, כי פסק הדין מעלה מספר שאלות משפטיות ואחרות החורגות מעניינם הקונקרטי של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128). ראשית נטען, כי המקרה מעלה את שאלת המשקל הראוי שיש לתת לנסיבותיו האישיות של נאשם בעבירות מס. שנית

טען המבקש, כי על בית המשפט לבחון בצורה "אובייקטיבית", כלשונו, את "גודל הנזק שנגרם לקופת המדינה" ולא להישען על שומת המס בלבד, מקום בו לנתון זה השפעה על העונש שיוטל על נאשם. שלישית

נטען, כי פער הענישה הקיצוני בין הערכאות מצדיק מתן רשות ערעור. רביעית נטען, כי יש להיעתר לבקשה לשם מניעת עיוות דין ונוכח שאלה "אנושית מצפונית" ממדרגה ראשונה, זאת בהתייחס לנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש.

הכרעה

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. בסופו של יום עסקינן בבקשה לערעור בגלגול שלישי על חומרת העונש. נושא זה אינו מצדיק ככלל התערבות בגלגול שלישי (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 149/88 אדוארד טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).

כך גם באשר לטענה בדבר פער

קיצוני בענישה בין הערכאות; הלכה פסוקה היא, כי עצם קיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור, אינו מהוה כשלעצמו עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, אלא במקרים חריגים ( רע"פ 383/09

מ' ק' נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 6919/09

מולכו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) ). כבר נאמר, כי אף אם מתקיים פער חריג בין העונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית לבין ערכאת הערעור - לא די בכך להצדיק מתן רשות ערעור, שכן יש לבחון אם העונש הראשון בזמן אכן הולם את חומרת העבירה בגינה הורשע הנאשם (רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בהתחשב ברף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה, הקל בית משפט השלום עם המבקש, ועל כן צדק בית המשפט המחוזי

שעה שהשית על המבקש עונש מאסר מאחורי סורג ובריח; מטעם זה, גם אם ברור כי אין עונש מאסר בפועל דומה במהותו למאסר בעבודות שירות, אין הפער בין הערכאות מצדיק מתן רשות ערעור.

ז.

אציין, כי סוגית הענישה במקרה דנן, שבעניינה נחלקו הערכאות הקודמות, נוגעת לאיזון הקונקרטי בין שיקולי הענישה האינדיבידואליים, קרי נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של המבקש, לבין שיקולי הענישה הכלליים בסוגיה והרתעת הרבים מפני הישנות עבירות מס.

בית המשפט המחוזי יישם אל נכון את ההלכות הנוגעות לאיזון בעבירות מס, ואין בפסק הדין חידוש המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אין מדובר, כטענת המבקש, בהתעלמות מוחלטת מנסיבותיו האישיות של נאשם אלא באיזון ביניהן לבין שיקולי הרתעה בכל הנוגע לעבירות מס, ובית המשפט המחוזי נדרש גם לנסיבות האישיות. כפי שנזדמן לי לומר בעבר:

"האתגר בכגון דא הוא האיזון בין האינטרס הציבורי לבין השיקולים האינדיבידואליים; אך כשעסקינן בעבירות מס ככלל, כנפסק לא אחת, שיקולי ההרתעה גוברים על נסיבותיו האישיות של הנאשם , אף אם אינם מאיינים אותן... 'עוד נקבע כי בעבירות ממין זה יש ליתן משקל יתר

לשיקולי ההרתעה על פני שיקוליו האישיים של הנאשם, בין היתר בגלל הקושי לאתר עבירות ממין זה והחשיבות לעגן ולחדד את האיסור הפלילי בהעלמות מס' (רע"פ 4791/08 כהן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם))... אוסיף, כי יש המתפתים לראות עבירות מס, שאין הנגזל האינדיבידואלי בהן ניצב לנגד העיניים והרי הוא הציבור כולו, 'חסר הפנים' כביכול - במבט מקל. לא ולא. אדרבה, בית משפט זה, עוד משכבר הימים, ראה אותן בחומרה וקבע 'כמדיניות רצויה, שלא לאפשר ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות כשהמדובר בעבירות פיסקליות' (ע"פ 4097/90 בוירסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם). אכן, רבים מעברייני המס הם אנשים שייראו כנורמטיביים ביסודם, אשר לא ישלחו יד לכיס הזולת - אך אינם נרתעים משליחת יד לכיס הציבורי. לכך מחיר בענישה" (רע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקאות י'-י"א; ההדגשות הוספו – א"ר).

ח.

לבסוף טען המבקש, כי קיים צורך ב"פיתוח מנגנוני בדיקה שיבחנו באופן אובייקטיבי את שאלת הנזק שנגרם לקופה הציבורית ומכך לגזור את עונשו של העבריין". לטענת המבקש במקרה הנוכחי ולאחר חישוב נוסף "יוצא כי גזל מהקופה הציבורית סכום של קרוב ל-100,000 ₪ מקום שהשומה עומדת על קרוב ל-850,000 ₪". שאלה זו, מעניינת ככל שתהא, אינה נדרשת לצורך הכרעה במקרה הנוכחי, וכידוע אין בית משפט זה דן ככלל בשאלות אקדמיות אשר אינן נדרשות למחלוקת שבין הצדדים שבפניו גם אם עשויה שאלה זו להתעורר שוב בעתיד (ראו רע"א 202/05 מנהל השירותים הוטרינריים

נ'

גולדשטיין (לא פורסם)). יש לזכור, כי הערכאות הקודמות לא קבעו באופן פוזיטיבי את הסכום שנגזל במדויק, ובכל מקרה לא ממנו גזרו את רף הענישה ההולם. לעומת זאת, אמירתו הכללית של בית המשפט המחוזי, כי "עבירותיו של המשיב מצויות ברף חומרה גבוה של עבירות מס, והסכומים אותם גזל במרמה מן הציבור ולא החזיר עד היום, גבוהים" (פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עמ' 5) תקפה היא, גם אילו יצאנו מנקודת הנחה , כי הצדק בעניין גובה הסכום הוא עם המבקש (הנחה שכלל איננה מתחייבת, שכן בניגוד לשומת המס המבוססת על הערכה רשמית מצד רשויות הגביה, טענותיו של המבקש לא נשענו על כל אסמכתא). המבקש הורשע ונענש על מעשי המרמה והזיוף, ופסק הדין אינו כולל הוראה אופרטיבית בדבר השבת סכום מסוים; גובה הקנס שהוטל עליו נמוך עד אין שיעור מן הסכומים בהם עסקינן (25,000 ₪). לפיכך לא מצאתי גם בכך טעם להיעתר לבקשה.

ט.

סוף דבר, איני רואה להיעתר לבקשה. כדי לאפשר למבקש לסיים את הכנותיו, אני מעכב את ביצוע פסק הדין עד ליום ראשון 24.6.12, בו יתייצב המערער עד שעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בחיפה לשם ריצוי עונשו. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם עד להתייצבות.