רע"פ 5074/06 אושרי צימר נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

ביום 15.5.2007 ניתן פסק-דין בערעור "בגלגול שלישי" שהגיש המבקש לבית-משפט זה. בהמשך לפסק-דין זה, הוחלט ביום 16.5.2007 כי על המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 10.6.2007. כעת מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש. המשיבה מתנגדת לבקשה ומדגישה כי:

הגשת בקשת חנינה אינה עילה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר... נסיבותיו האישיות של המבקש, המפורטות בבקשה, הובאו בפני בית משפט נכבד זה במהלך הדיון בבקשת רשות הערעור, כמו גם בפני הערכאות דלמטה. לפני כשלושה שבועות... הכריע בית המשפט, שלא להתערב בקביעה, בדבר השפעת נסיבות אלה על מידת העונש והורה כי המבקש ירצה מאסר בפועל... עונשי המאסר הוטלו על המבקש לפני למעלה משנתיים... קיים אינטרס לציבור בריצוי מיידי של העונש.

דין הבקשה להידחות. הבקשה נסמכת על שני טעמים עיקריים, ושניהם אינם מצדיקים את עיכוב ביצוע העונש. הטעם הראשון הוא כי בכוונת המערער להגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה. הפסיקה כבר הכריעה פעמים רבות כי ככלל, אין בנימוק זה, כשלעצמו, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של עונש מאסר (ראו למשל: ע"פ 5819/06 זהרין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 16.7.2006); ע"פ 3583/05 זיידר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 24.4.06); רע"פ 944/05 חחיאשוילי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 31.7.05)). הטעם השני בו תומך המבקש את בקשת עיכוב ביצוע העונש, הוא התחשבות בנסיבותיו האישיות של המערער. בית-משפט זה, בדומה לערכאות הקודמות, כבר נתן דעתו לנסיבותיו האישיות המיוחדות של המבקש, כשהכריע שלא להתערב "בקביעה הפרטנית בעניינו של המערער, בכל הנוגע להשפעת נסיבותיו האישיות על דרך ריצוי המאסר". עם התייצבותו של המבקש לריצוי עונשו, יינקטו רשויות שב"ס בהליכים הרגילים להבטחת שלומו הגופני והנפשי.

לאור האמור, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו בהתאם להחלטה מיום 16.5.2007.