רע"פ 5108/10 יתיר עטבאי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים מיום 25.3.10 בתיק ע/132/09, במסגרתו קיבל בית הדין הצבאי לערעורים את ערעורה של המשיבה על זיכויו של המבקש בבית הדין הצבאי מחוז שיפוט מרכז (להלן: בית הדין המחוזי ) בתיק מר/מח/411/09.

1.

ביום 17.6.2009 הוגש לבית הדין הצבאי מחוז שיפוט מרכז כתב אישום כנגד המבקש המייחס לו עבירת הצבעה שלא כחוק לפי סעיף 124(2) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969. על פי כתב האישום, ביום 10.2.2009 הצביע המבקש במסגרת הבחירות לכנסת ה-18 הצבעה כפולה בשתי קלפיות צבאיות שונות. המערער הודה בעובדות המפורטות בכתב האישום, אך כפר באשמה. לטענתו, הוא טעה בתום לב לחשוב כי הצבעתו הראשונה לא נקלטה עקב טעות טכנית שביצע, ולפיכך ביקש לתקן את טעותו באמצעות הצבעה נוספת. כל זאת, בנסיבות בהן פעל תחת לחץ לקראת יציאה לסיור מבצעי וכאשר נהלי ההצבעה בקלפיות לא כובדו אף על ידי מפעיליהן.

2.

ביום 26.10.2009 החליט בית הדין המחוזי לזכות את המבקש מהמיוחס לו בכתב האישום. בית הדין המחוזי ציין בהחלטתו את הרושם המהימן שהותירה עדותו של המבקש שאף זכתה לחיזוק מצד עדים שונים שהופיעו בפני בית הדין ובמוצגים שהוצגו בפניו. התובע הצבאי הראשי ערער על הכרעת הדין המזכה בפני בית הדין הצבאי לערעורים. במסגרת נימוקי הערעור טען התובע הצבאי הראשי כי שגה בית הדין המחוזי הן בקביעת ממצאי המהימנות והן בכל הנוגע להסקת המסקנות המשפטיות מהממצאים העובדתיים שנקבעו .

3.

ביום 25.3.2010 ניתן פסק הדין של בית הדין הצבאי לערעורים בו הורשע המערער בביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. בית הדין הצבאי לערעורים לא ראה להתערב בממצאי המהימנות שקבע בית הדין המחוזי, והיה מוכן לקבל את גרסתו העובדתית של המבקש לגבי אופן התרחשות האירועים, אולם קבע כי המסקנה המשפטית הנובעת מעובדות אלו היא כי המבקש קיים את יסודות העבירה. בית הדין הצבאי לערעורים נימק את הכרעתו בכך שמדובר בעבירת התנהגות, ולא בעבירת מטרה או תוצאה, ולפיכך אמונתו של המבקש כי הצבעתו הראשונה היתה משוללת תוקף אינה מעלה ואינה מורידה לעניין ביצוע העבירה וכך גם הטענה לפיה הצבעה זו נפסלה בפועל. על פי פסק הדין, כל שנדרש להוכיח לצורך הרשעה בעבירה הוא כי המבקש היה מודע לכך שהוא מבצע יותר מפעם אחת את הפעולה הטכנית של הצבעה בקלפי, ועל כך המבקש כלל לא חלק. למעשה, טענתו של המבקש היתה כי הוא סבר בטעות שהוא רשאי לעשות כן נוכח פסלות הצבעתו הראשונה. בנסיבות אלו, פסק בית הדין הצבאי לערעורים כי לא מדובר בטעות במצב דברים, אלא לכל היותר בטעות במצב משפטי אותה היה מסוגל המבקש למנוע במאמץ סביר של היוועצות בגורמים המוסמכים (חברי הקלפי). בהתחשב בכל האמור, הרשיע בית הדין הצבאי לערעורים את המבקש והחזיר את הדיון בתיק לבית הדין המחוזי לצורך גזירת דינו של המבקש.

4.

ביום 24.5.2010 גזר בית הדין המחוזי את דינו של המשיב והטיל עליו קנס בגובה 500 ש"ח ושלושה חודשי מאסר על תנאי לפיו במשך שנתיים לא יעבור המבקש עבירה זהה לזו שהורשע בה. בית הדין המחוזי לא ראה לפגוע בדרגותיו של המבקש ואף המליץ בפני הגורמים הנוגעים בדבר לפעול למחיקת הרישום הפלילי הנלווה להרשעת הנאשם בהקדם. ראוי לציין כי התובע הצבאי הראשי ערער בפני בית הדין הצבאי לערעורים על קולת העונש, אך בהמלצת בית הדין הצבאי לערעורים חזר בו מן הערעור ביום 23.6.2010.

5.

על הכרעת הדין של בית הדין הצבאי לערעורים הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה משיג המבקש על קביעותיו של בית הדין הצבאי לערעורים. לטענתו, מכיוון ששתי ערכאות שונות שדנו בעניינו הגיעו למסקנות הפוכות, ראוי לאפשר לו להשמיע את טענותיו כנגד קביעותיו של בית הדין הצבאי לערעורים בפני בית משפט זה. בהקשר זה, טוען המבקש כי בית הדין הצבאי לערעורים התערב בממצאי מהימנות שקבע בית הדין המחוזי, בניגוד להלכה בדבר אי התערבות של ערכאת ערעור בממצאים כגון דא. לבסוף, סבור המבקש כי נגרם לו עוול בהרשעה מכיוון שלא התקיים בו היסוד הנפשי הנדרש לצורך ביצוע העבירה, קרי מודעות לביצוע הצבעה כפולה.

6.

דין הבקשה להידחות. סעיף 440ט(ב) לחוק השיפוט הצבאי קובע, כי בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים, "לא תינתן רשות לערער אלא בשאלה משפטית שיש בה חשיבות, קשיות או חידוש". ברע"פ 25/87 הבר נ' התובע הצבאי הראשי , פ"ד מב(1) 45 (1987) הבהיר בית משפט זה, כי השיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון בקובעו אם ליתן רשות לערור לפי סעיף 440ט(ב) לחוק השיפוט הצבאי, דומים במידה רבה לשיקולים המנחים את בית המשפט בבואו לדון בבקשות רשות ערעור לפי חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, כפי שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). על פי שיקולים אלה, רשות ערעור תינתן, מקום בו מתעוררת שאלה ייחודית, בעלת חשיבות חוקתית, ציבורית או משפטית אחרת (ראו: רע"פ 7975/07

יצחק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.10.2007); רע"פ 7593/07 פלוני נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 17.4.2008)). בענייננו לא העלה המבקש כל שאלה כאמור. כבר נקבע בפסיקה כי "העובדה ששתי ערכאות לא הגיעו לתוצאה זהה, איננה עילה לקבלת רשות לערער לערכאה שלישית" ( רע"פ 28/00

דודו כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.2000)). יתר על כן, בניגוד לנטען בבקשת רשות הערעור, בית הדין הצבאי לערעורים כלל לא התערב בממצאי המהימנות שקבע בית הדין הצבאי לערעורים, ואף הגיע אל המסקנה המשפטית בדבר התקיימות יסודות העבירה בהסתמך על גרסתו העובדתית של המבקש. בית הדין הצבאי לערעורים עמד

באריכות,

בפסק

דין

מנומק, על

הטעמים

שהביאוהו לדחות את טענות המבקש, ומסקנותיו מעוגנות בהלכה הפסוקה הקיימת ואינן מעוררות שאלה משפטית מן הסוג המצדיק מתן רשות ערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית.