רע"פ 5169/11בנימין רובין נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת הבכירה אוהד) מיום 11.4.11 בתיק עפ"א 33907-10-10, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה (השופטת טלמור) מיום 5.9.10 בתיק בע"א 21232-06-09. עניינו של ההליך - בקשה לביטול 31 דוחות חניה.

רקע

ב.

המבקש הגיש לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לביטול 31 דוחות חניה. בית המשפט דחה את הבקשה משורה ארוכה של טעמים ( בין היתר מן הטעם שהבקשה הוגשה באיחור, משום שלא הוגשה בקשה מתאימה למשיבה ועוד). הטענה לפיה הדוחות התיישנו כיון שלא נשלחה למבקש הודעה מתאימה בתוך שנה מביצוע העבירות (לפי סעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982), נדחתה במישור העובדתי משני טעמים: (1) נקבע, כי המשיבה הגישה לבית המשפט העתקים של אישורי המשלוח; (2) נקבע, כי רישומי המשיבה המתעדים את משלוח ההודעות, ואת העובדה שהן הוחזרו תחת הכותרת "דואר לא נדרש", מהוים ראיה לאמיתותן לפי סעיף 36 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. בכל הנוגע לטענת ההתיישנות הוטעם, כי בית המשפט לעניינים מקומיים לא הסתמך רק על קבילות רישומי המשיבה לפי סעיף 36 לפקודת הראיות, אלא גם על העתקי אישור המשלוח שהוצגו בפניו, ודי באלה כדי לדחות את טענת ההתיישנות.

ג.

בבקשה הנוכחית חוזר המבקש על עיקר טענותיו שנדחו בערכאות הקודמות. טענתו העיקרית במישור המשפטי היא, כי שגה בית המשפט לעניינים מקומיים בקבעו כי רישומי העירייה מהוים "רשומה מוסדית" (כהגדרתה בפקודת הראיות), וכן כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא דן בטענה זו. לוז הטענה הוא, כי רשומה המוגשת בהליך פלילי אינה בגדר רשומה מוסדית, וזאת מכוח הוראת סעיף 36(ג) לפקודת הראיות.

דיון והכרעה

ד.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. הבקשה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מקומיים נדחתה משורה ארוכה של טעמים נקודתיים (דוגמת הגשתה באיחור), אשר אינם מעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית העשויה להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128). אף דומה, כי אין בפי המבקש טענות טובות כלפי נימוקים אלה. בנסיבות האמורות, אין צורך להידרש לשאלת היותן של רשומות העירייה המתעדות את משלוח ההודעות רשומות מוסדיות כהגדרתן בסעיף 36 לפקודת הראיות (ראו למשל: עפ"א (מחוזי ת"א) 80059/07 אברהם גנאל

נ' עיריית תל אביב (לא פורסם)), שכן אף אילו ראוי היה לקבל את טענת המבקש בעניין זה - ואינני מביע דעה לעת הזאת לגביה - לא היה בכוחה לשנות את תוצאות ההליך; וכזכור, אף בית המשפט המחוזי לא ביסס עליה את הכרעתו. בנסיבות חל איפוא הכלל לפיו, כאשר:

"לקבלת הערעור לא צפויה כל השפעה ממשית על המבקש ומדובר בשאלה תיאורטית בלבד, אין הצדקה לדון בבקשה" (רע"א 1373/09 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) פסקה 10 - השופט דנציגר).

ככלל, "משמדובר בשאלה תיאורטית שההכרעה בה אינה חיונית לצורך המחלוקת שלפנינו, איני סבורה כי יש מקום להעמידה לדיון בגדרה של הבקשה הנוכחית" (רע"א 8288/06 ברק נ' בראונשטיין (לא פורסם) פסקה 7 - השופטת ארבל; רע"פ 4753/90 שדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ה.

איני נעתר

איפוא לבקשה.