פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5230/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יחיא אבו עמאר – ת.ז. 40152142
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 29.4.08 בע"פ 4519/07 שניתן על-ידי כבוד הנשיא
י' פלפל
בשם המבקש:
עו"ד יאיר גרוס
בשם המשיבה:
עו"ד ירין שגב
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בבאר-שבע (פל 1032/07) בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; ועבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.
על פי המתואר בכתב האישום, ביום 2.5.2007, סמוך לשעה 00:25 בתחנת דלק "סונול" בדרך מצדה בבאר-שבע, נהג המבקש ברכב פרטי וזאת בהיותו פסול מלנהוג רכב מנועי ומודע לכך. כתב האישום ציין כי רישיון הנהיגה של המשיב נפסל לא פחות מ-16 פעמים וזאת בתאריכים 10.2.2003, 20.3.2003 (שתי פסילות
באותו יום בשני אירועים שונים), 5.7.2004, 27.9.2004,
20.10.2004, 1.11.2004, 4.5.2005 (שתי פסילות
באותו יום בשני אירועים שונים), 9.5.2005, 30.5.2005 (ארבע פסילות
באותו יום בארבעה אירועים שונים), 30.11.2005 ו-20.11.2006.
בית המשפט לתעבורה בבאר-שבע (כבוד השופט א' אלון ) הרשיע את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום וזאת על בסיס הודאתו. בבואו לגזור את דינו של המבקש, עמד לנגד עיני בית המשפט מחד עברו התעבורתי המכביד של המבקש ומאידך מצבו הבריאותי הקשה, שכן הוא אובחן כחולה סרטן. בהחלטתו מיום 20.5.2007 החליט בית המשפט שלא למצות את הדין עם הנאשם וגזר עליו את העונשים הבאים: קנס על סך 1,000 ש"ח; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודשים; הפעלת עונש מאסר על תנאי בן שישה חודשים שנגזר על המבקש בתיק ת 5588/06, שירוצה בעבודות שירות; ו-15 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.
על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ע"פ 4519/07). הערעור הופנה כנגד קולת מרכיב עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש.
בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא השופט י' פלפל ) קיבל בפסק דינו מיום 29.4.2008 את ערעור המשיבה בקובעו כי יש מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה שכן אין בנימוק מצבו הרפואי של המבקש בכדי לגבור על יתר הנימוקים לחומרא כנגדו. עוד קבע בית המשפט כי מצבו הרפואי של המבקש כיום מאפשר לו לשהות בין כותלי הכלא, לאור העובדה שהתעודה הרפואית העדכנית ביותר שהוגשה לבית המשפט היא ממרץ 2002, וכך יש ללמוד שלא חלה החמרה במצבו הבריאותי. בנוסף קבע בית המשפט כי המבקש מהווה סיכון עצום לציבור לאור עברו התעבורתי וכי אין להסתפק בפסילה במשך שנתיים מבלי להשית עליו עונש מאסר בפועל. על כן, גזר עליו בית המשפט שנה מאסר בפועל, שתרוצה במצטבר לששת חודשי המאסר על תנאי שהוטלו עליו בתיק ת 5598/06 (סך הכול 18 חודשים לריצוי בפועל), בנוסף לפסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 10 שנים (במקום 24 חודשים).
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגינה טוען המבקש כי עצם הפער בין עונש המאסר שנגזר עליו בבית המשפט לתעבורה לבין זה שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי מצדיק מתן רשות ערעור, זאת לאור ההחלטה ברע"פ 6163/07 חדורה ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.5.2008) (להלן: פרשת חדורה ), בה הופחת עונשם של המבקשים בשל פער ענישה גדול בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור. כן טוען המבקש כי מצבו הבריאותי קשה מנשוא, שכן הוא מטופל במחלקה האונקולוגית בבית החולים סורוקה בבאר-שבע, וכי יש להסתפק בעונש הפסילה ועונש המאסר המותנה שהוטלו עליו, שכן הם מרתיעים דיים.
מנגד טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות הן מהטעם שבנסיבות המקרה לא הייתה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה שמצדיקה מתן רשות ערעור והן מהטעם כי לגופו של עניין העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט לתעבורה היה עונש מקל במידה בלתי סבירה בהתחשב בנסיבות המקרה לרבות מחלתו של המבקש והמסוכנות שנשקפת ממנו ועל כן היה מקום להתערבות בעונש. עוד טוענת המשיבה כי ישנו שוני בין עניינו של המבקש ונסיבותיו לבין מצב הדברים בפרשת חדורה, שכן שם הייתה התחשבות באחידות הענישה בית השותפים באותו מקרה בנוסף לפער החריג בענישה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפני, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות חמורות מאוד. לא נעלם מעיניי מצבו הבריאותי של המבקש, אולם סיבה זו בלבד לא יכולה להוות נימוק להקלה כה משמעותית בעונשו של המבקש, במיוחד נוכח עברו התעבורתי המכביד, שעולה ממנו תמונה של אדם המהווה סיכון עצום לציבור שכן אין הוא נרתע למרות פסילות הרישיון הרבות שהוטלו עליו במהלך השנים. עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמד שהוא נימק את מסקנותיו כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 12.6.2008 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 7.8.08 לא יאוחר מהשעה 10:00, בתחנת משטרת העיירות לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ד' בתמוז התשס"ח (7.7.2008).
ש ו פ ט