רע"פ 5333/11 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כתילי והשופטים הלמן ועיילבוני) מיום 12.7.11 בתיק ע"פ 31569-04-11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (הנשיא אזולאי) מיום 12.4.11 בת"פ 2731-04-08 (הכרעת הדין מיום 15.12.10). עניינה של הבקשה השמטת כשני מיליון ₪ מההכנסות המדווחות למס הכנסה על-ידי המבקש.

רקע

ב.

המבקש הורשע בבית משפט השלום, לאחר ניהול הוכחות, בכך שבין השנים 2005-2002, בהיותו בעליה של מסעדה בחיפה, השמיט מדו"חות המסעדה שהגיש למס הכנסה כשני מיליון ₪; בכך, עבר עבירת השמטה מדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961. בית המשפט הרשיע את המבקש לאחר שהוגשו סיכומים בכתב ומבלי שנתקיימו סיכומים בעל פה, הכל בהתאם להסכמת באי כוח הצדדים . בית המשפט ביסס את הכרעת דינו על שורה של ראיות נסיבתיות, ועל כך שהמבקש הציג בחקירותיו מספר גרסאות שונות באשר לפשר ההפרש בין ההפקדות שנתבצעו לחשבון הבנק של המסעדה לבין הסכומים עליהם דיווח. בין היתר נקבע לענין זה, כי העובדה

שלפי דו"חות המס בשנים הללו לא היו למסעדה הכנסות במזומן כלל אלא באשראי בלבד, אינה סבירה ויש בה כדי לתמוך בהרשעת המבקש. בנוסף נקבע, כי רמת החיים הגבוהה בשעתו של משפחת המבקש ואביו (לרבות מכוניות הפאר בהן נסעו) תומכת גם היא בטענת המשיבה, כי המבקש אכן ביצע את המיוחס לו. בית משפט השלום גזר על המבקש שנת מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 150,000₪. בגזרו את הדין, נתן בית המשפט דעתו לחומרת העבירה הפוגעת בכלל הציבור, ומכאן הצורך המשמעותי בהרתעת עבריינים פוטנציאליים מפני ביצועה. מנגד, שקל בית המשפט לקולה את נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות מצבו הכלכלי הקשה דהיום.

ג.

ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי דחה בפירוט את טענת המבקש, לפיה בית משפט השלום לא היה רשאי להורות כי הסיכומים יוגשו בכתב; טענה זו הועלתה אף שבא כוח המבקש בבית משפט השלום הסכים להגשת הסיכומים בכתב. בית המשפט ביסס את קביעתו, בין היתר, על סעיף 169 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982 הקובע, כי הצדדים "רשאים" להשמיע את סיכומיהם טרם הכרעת הדין; מכאן, כך נאמר, אם רשאים הצדדים לא להשמיע את סיכומיהם כלל, קל וחומר כי רשאים הם לבחור שלא להשמיע את הסיכומים בעל פה, אלא להגישם בכתב באישור בית המשפט. כן נקבע לעניין זה, כי אף אילו היה ממש בטענה זו של המבקש, לא הצביע על עיוות דין שנגרם לו בשל פגם זה, וגם מסיבה זו אין להיעתר לטענה. אשר לטענת המבקש לפיה לא הונחה תשתית עובדתית לסכום שנזכר בכתב האישום נקבע, כי שיעור הסכום המדויק אינו חלק מיסודות העבירה, וכי הוכח בנסיבות כדבעי קיומו של הפרש ניכר בין ההכנסות המדווחות לבין הסכומים שהופקדו בחשבון הבנק, וכי הראיות הנסיבתיות אותן ציין בית משפט השלום בהכרעת הדין מספיקות כדי לבסס את הרשעתו.

הבקשה

ד.

בקשה זו הוגשה ביום 17.7.11, ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש. הבקשה נסבה על שני רכיבים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי: ראשית , הקביעה כי הצדדים רשאים להגיש את סיכומיהם בכתב ולוותר על סיכומיהם בעל פה, וזאת בנימוק כי באי שמיעתם של הסיכומים בעל פה כדי לפגוע בזכותו של המבקש להליך הוגן; על כן, נטען כי היה על בית המשפט המחוזי לבטל את ההליך ולהחזירו לבית משפט השלום לשמיעתו מחדש בפני שופט אחר.

שנית , הקביעה כי היה מקום להרשיע את המבקש אף שלא הוגשה חוות דעת מומחה לעניין "המבנה החשבונאי התקין" של טענת המשיבה, כלומר הוספת סכומי ההפקדה בחשבון הבנק לסכומים אותם דיוח המבקש למס הכנסה.

דיון והכרעה

ה.

לאחר עיון, אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעלים חשיבות משפטית או ציבורית וסבורני, כי מקרה זה בסופו של יום אינו בא בגדרם של אלה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 8583/04 אברהים נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)).

ו.

אשר לטענת המבקש בדבר הפגיעה בזכותו להליך הוגן בשל הגשת הסיכומים בכתב בלבד, שאותה הטעים בא כוחו המלומד של המבקש ונימק בהרחבה, טענה זו נדונה מכבר בפסיקה ונקבע, כי יש בכוחה של הסכמת כל בעלי הדין להגשת הסיכומים בכתב (ואין חולק כי זו ניתנה בענייננו) כדי לייתר את שמיעת הסיכומים בעל פה (י' קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני 1492 (תשס"ט); המחבר המלומד מפנה לדברי המשנה לנשיא בן פורת בע"פ 216/86 ג'ברין נ' מדינת ישראל (לא פורסם), כי " הסיכומים בכתב קנו להם שביתה ומצאו ביטוי הולם בתקנות סדר הדין האזרחי, אך אין הם הדרך שנמצאה מתאימה לבירור טענות הצדדים בהליך פלילי, אלא אם כן באה על כך במקרה נתון הסכמתם המפורשת של כל בעלי הדין". אמנם אין זו איפוא דרך המלך בפלילים ככלל, אך גם אין הדלת נעולה להסכמה.

ז.

ואכן על פניה יכלה לשבות לב הטענה כי השילוב בין סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע את העיקרון כי "באין הוראה אחרת בחוק זה לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו", לבין הדיבור "רשאים התובע ואחריו הנאשם להשמיע את סיכומיהם" שבסעיף 169 לחוק, מכוון לעבר סיכומים בעל פה בפלילים, וכנהוג זו דרך המלך. ואולם, כפי שגם הביא חברי השופט דנציגר בע"פ 7919/10 עבאס נ' מדינת ישראל

(לא פורסם), הסיכומים בכתב בהסכמה קנו להם שביתה, והוראת סעיף 181א לחוק, שהוספה בתשס"ג, מלמדת אותנו כי המחוקק עצמו ער לכך, בדברו על מועד להכרעת דין בתוך 30 יום "מיום שמיעת הסיכומים לעניין האשמה או מיום הגשתם " (הדגשה הוספה - א"ר). אכן, השופט דנציגר הפנה בעניין עבאס להחלטת השופט (כתארו אז) מצא בבש"פ 128/98 עניסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם הוטעם עניין הסיכומים בעל פה. החלטה זו, בגדרי הליך מעצר, ניתנה בטרם נחקק סעיף 181א. באותו עניין לא הוציא השופט מצא מכלל אפשרות, בתיק רב היקף או בעל חידוש משפטי, סיכומים בכתב, אך סבר שיש להוסיף עליהם סיכומים בעל פה, ולוא גם קצרים. בית משפט זה חזר גם ברע"פ 11160/03 זכריא נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(2) 428, 431 מפי השופט לוי על הגישה העקרונית הבסיסית, אך באותו תיק עצמו - שעסק בסיכומים בערעור - לא נתקבלה הטענה של פסלות ההליך בשל קיום סיכומים בכתב בלבד, אף שבית המשפט המחוזי שם דחה מפורשות בקשה לשמיעה בעל פה. יושם אל לב להערת השופטת פרוקצ'יה בדעת יחיד בעניין זכריא (בעמ' 432) שממנה עולה הגישה, שם לעניין סיכומים בערעור, המטילה ספק בתקפות טענה של נאשם לעניין סיכומים בעל פה, כשתהליך בגדרי סיכומים בכתב לא הסב לו פגיעה או עיוות דין. נזכור גם, כי בעולם שבו התחום הפלילי טבול לא אחת בנושאים טכניים, מדעים וכלכליים, רכיב נכבד של סיכומים בכתב הוא אך לתועלת, ולעתים יתבקש כמובן מאליו; בתוך עמנו אנו יושבים, ואיננו אטומים להתפתחויות ולצרכים.

ח.

נוכח כל אלה ניתן להניח, כי משכתב המחוקק בסעיף 181א לחוק "או מיום הגשתם", אף אם לא לעניין ספציפי זה דווקא נחקק הסעיף, היה בתודעת הנוגעים בדבר הנוהג שלעתים לא רחוקות נעשה בו שימוש, של סיכומים בכתב, במיוחד בתיקים מסובכים בתחומים בעלי אופי מקצועי ספציפי, גם בתחום הפלילי, גם כפרשנות של סמכותו הטבועה של בית המשפט בניהול ההליך. האמירה "לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו" שבסעיף 126 לחוק בודאי אינה אוסרת הגשת סיכומים כתובים על דעתו של הנאשם, מקום שהכל גלוי וידוע ושקוף בפניו, פשוטו כמשמעו. גם לשכל הישר תפקיד במקומותינו, ואיני רואה כל דופי בהסכמה על הגשת סיכומים בכתב; ואכן, דרך המלך תכלול ככלל ליוויים של סיכומים בכתב בטיעון ולוא קצר בעל פה, כפי שציין השופט מצא בפרשת עניסי ; אך החשיבות שבדיון בעל פה, גם לשיטה המחמירה, אינה יכולה להוות ככלל עילה לפסול את פסק הדין לאחר סיכומים בכתב בהסכמה ולהחזיר את הגלגל לבראשית, ואף נוכח הנחתו המובלעת של המחוקק בסעיף 181א. ולבסוף, לא הייתי מחליט כך אילו סברתי, כי נגרם בדל נזק או עיוות דין לנאשם בכך שהסיכומים היו בכתב - אך אין זה המקרה בנידון דידן.

ט.

סוף דבר, לא ראיתי פגם של ממש בכך שהוגשו הסיכומים בכתב בהסכמה, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, לא היה מקום לבטל את ההליך בשל כך, שעה שהמבקש לא הצביע כלל על עיוות דין שנגרם לו (ראו גם רע"פ 3195/11 מגלשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה י"ב).

י.

אשר לטענה לגוף הדברים בדבר "המבנה החשבונאי התקין", אף אותה אין להלום; כפי שציין בית המשפט המחוזי, לשם ביסוס ההרשעה (להבדיל משאלת העונש) אין צורך להידרש לשאלת הסכום המדויק שהשמיט המבקש מהדו"חות, ודי בכך שמכלול הראיות מצביע על כך שהמבקש השמיט סכומים מדו"חות המס.

יא.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה, ומכאן מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב למאסרו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ביום 1.8.11 בשעה 1230 בבית המשפט המחוזי בנצרת.