רע"פ 5788/12 דמצ'נקו ארטיום נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שניתן על ידי כב' הנשיא י' אלון , והשופטים י' צלקובניק ו- י' שפסר, בע"פ 7913-05-12 מיום 4.7.2012. בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום באשדוד, שניתן על ידי כב' השופטת ג' שלו , ביום 20.3.2012. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת עליו, וביצוע העונש עוכב עד להכרעה בבקשה זו.

רקע והליכים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), בקשר עם סעיף 380 לחוק העונשין; ועבירה של תקיפת בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, בקשר עם סעיף 379 לחוק העונשין.

3.

בכתב האישום נטען כי ביום 21.8.2010, קודם לשעה 04:07, בשעה שאינה ידועה במדויק, תקף המבקש שלא כדין את חברתו מזה כשנתיים וחצי, דריה טימופייב (להלן: המתלוננת ), בכך שהוציא אותה בכוח מהרכב, משך אותה והפיל אותה לרצפה. בהמשך, תקף המבקש את המתלוננת שלא כדין בכך שתפס אותה חזק וגרר אותה לכניסה האחורית של הבניין במקום, תוך שהמתלוננת צורחת. לאחר מכן, תקף המבקש את המתלוננת שלא כדין, עת שהפיל אותה על החומה במקום, ונתן לה כאפות בפנים ובכתפיים וזרק עליה את נעליה. בהמשך, כך נטען בכתב האישום, במהלך נסיעה בעיר אשדוד, תקף המבקש את המתלוננת שלא כדין, בכך שתפס בשערות ראשה ומשכם בחוזקה. אל תקיפות אלו מצטרפת תקיפה נוספת שארעה כשנה קודם לכן בפארק באשדוד, עת הכה המבקש את המתלוננת בכאפות וסטירות והפילה לרצפה.

כתוצאה מתקיפות אלו, נגרמו למתלוננת חבלות של ממש שהתבטאו בשפשופים במרפק יד ימין, שריטה מעל עין ימין מתחת לגבה, ושריטה מעל חזה ימין.

4.

בית המשפט השלום הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הס S ר טיעון, על בסיס הודאתו בעובדות.

בגזר דינו, עמד בית המשפט על השיקולים הרלבנטיים לעניינו של המבקש. מחד גיסא, חומרת העבירות שביצע המבקש; העובדה שמדובר באירוע מתמשך ושאינו חד פעמי; העובדה שמדובר באלימות כלפי בת זוגתו; חוסר שיתוף הפעולה עם שירות המבחן והקושי שביטא המבקש לקחת אחריות על מעשיו, עליו למדים מהתסקירים אודותיו. ומאידך גיסא, גילו הצעיר של המבקש, העובד לפרנסתו; אשר נעדר כל עבר פלילי; ושהודה בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון.

לבסוף, השית בית המשפט על המבקש עונש מאסר בפועל למשך שמונה חודשים; מאסר על תנאי למשך עשרה חודשים; פיצוי למתלוננת בסך 3,000 ₪; וקנס בסך 500 ₪.

5.

המבקש ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וטען, כי בית משפט השלום שגה משהחמיר עימו יתר על המידה ומשלא קיבל את בקשתו לאפשר לו להשתתף בתהליך טיפולי באמצעות שירות המבחן. נטען על-ידי המבקש כי היה מקום ליתן משקל רב יותר לצורך בשיקומו ולנסיבותיו האישיות, שעיקרן, היותו אדם צעיר, נעדר עבר פלילי, אשר נטל אחריות והודה בהזדמנות הראשונה שעמדה לפניו. על כן, כך טען, יש לאפשר לו להמשיך בהליך השיקומי במסגרת שירות המבחן, או לחילופין, להקל בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, לאחר שדן בעניינו במעמד בא כוחו, ובהעדר המבקש, אשר לא התייצב לדיון, שלא כדין. בית המשפט המחוזי קבע, כי אין להתערב בגזר דינו של בית המשפט השלום, בשים לב לחומרת מעשיו; הישנותם בשני אירועים שונים; ולאור העובדה שתסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש איננו חיובי. כמו כן, הדגיש בית המשפט המחוזי את האמור בתסקירו של המבקש, ממנו עולה כי המבקש לא פיתח תובנה לשם הבנת חומרת מעשיו, וכי קיים סיכוי להישנות מעשים דומים בעתיד. לפיכך, נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי, כי אין כל הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל על המבקש.

הבקשה

7.

בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, הוא שב וחזר על טענותיו, בציינו כי יש לאפשר לו להשתתף בתהליך טיפולי באמצעות שירות המבחן. שכן, יש להתחשב בנכונותו לטפל בעצמו ולחזור לשגרת חיים נורמטיבית, תוך לקיחה בחשבון כי הטלת מאסר בפועל תביא לפגיעה חמורה בו ובמשפחתו. עוד טוען המבקש, כי הכנסתו מאחורי סורג ובריח תסכן את בריאותו, בהיותו סובל ממום מולד בלב. לחילופין, נטען כי לאור נסיבותיו האישיות יש להסתפק בעונש קל יותר, מזה שהושת עליו.

דיון והכרעה

8.

למקרא האמור בבקשה , הגעתי למסקנה כי אין להיעתר לה. כלל ידוע הוא, כי על המבקש לדון בעניינו ב" גלגול שלישי ", להצביע על כי עולה לדיון בהליך זה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (ראו למשל, לעניין זה, רע"פ 4459/12 ניר דגן נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 10.6.2012]; רע"פ 2262/12 וספי יאסין נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 16.7.2012]). עוד ראוי להזכיר את ההלכה לפיה טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור לפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו, למשל, לעניין זה, רע"פ 5621/11 אלקובי נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 05.02.2012]; רע"פ 3964/12 א בו כף נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 23.05.2012]) .

9.

בענייננו, לא מצאתי כי יש בעונש אשר הושת על המבקש, משום סטייה כלשהי ממדיניות הענישה המקובלת, ואין בנסיבותיו של המקרה כדי להצדיק מתן רשות לערעור נוסף על גזר הדין. זאת בעיקר, שעה שבבקשה עצמה לא נטען כי במקרה דנן מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות נכבדה החורגת מעניינם של הצדדים. עיון בבקשה מלמד כי, למעשה, מדובר בבקשה לקיים ערעור נוסף על הכרעתו של בית המשפט המחוזי. טענות המבקש נדונו בשתי הערכאות הקודמות, ואלו היו תמימי דעים, כי בשים לב לחומרת העבירות אותן ביצע המבקש כלפי בת זוגתו, ולנוכח הישנותן של אירועי התקיפה פעמיים, יש להשית עליו עונש מאסר בפועל למשך שמונה חודשים.

למעלה מן הצורך, אציין, אשר לנכונות המבקש להשתלב בתהליך טיפולי באמצעות שירות המבחן, כי מתסקירי שירות המבחן עצמם עולה כי המבקש מתקשה בשיתוף פעולה ובשמירה על קשר עם השירות. בנוסף, צוין, כי המבקש מתקשה להכיר בבעיותיו, ובהעדר תובנה זו, קיים סיכון גבוה להישנות עבירות דומות בעתיד.

לפיכך, לא מצאתי כי קיימת הצדקה כלשהי לדון בעניינו של המבקש במסגרת של הליך שיפוטי נוסף.

10.

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.

המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל שהושת עליו ביום 26.8.2012, עד לשעה 09:00, במתחם כלא " דקל " שבמחוז דרום של שירות בתי הסוהר.