רע"פ 2262/12 וספי יאסין נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 56030-01-12, כבוד סגן הנשיאה י' אלרון

והשופטים מ' גלעד ו- מ' רניאל ) מיום 5.3.2012, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (ת"פ 31038-07-11, כבוד השופט מ' אלטר ) מיום 15.12.2011.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בעכו בעבירה של החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי והפרעה לשוטר. זאת, לאחר שהודה בביצוע העבירות והצדדים טענו רק לעניין השאלה האם נהפכה חזקת הסחר הקבועה בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. במסגרת הכרעת הדין קבע בית המשפט כי אף שנוכח כמות הסם שנתפסה קמה החזקה כי אין מדובר בסם לצריכה עצמית, בנסיבות המקרה ולאחר שנשמעה עדות המבקש, יש לקבוע כי החזקה נהפכה וכי הסם שימש לצריכה עצמית. משכך, גזר בית המשפט על המבקש עונש מאסר של שלושה חודשים, מאסר על תנאי, קנס ושלילת רישיון. בהמשך לכך, הפעיל בית המשפט במצטבר עונש מאסר בן חמישה חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המבקש מהליך קודם.

המשיבה ערערה על זיכויו של המבקש מעבירת החזקת סם שלא לשימוש עצמי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והרשיע את המבקש בעבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי. במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט כי אף שככלל לא תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, מקרה זה הוא בגדר החריג במסגרתו, בשל סתירות מהותיות בעדותו של המבקש, יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא הפך את החזקה על פיה אין מדובר בסם לצריכה עצמית. זאת, שכן הוא לא הוכיח מקור מימון הסם, ולפיכך סביר שלפחות חלק מהסם נועד למכירה. עוד קבע בית המשפט כי טענותיו של המבקש לעניין מקורות המימון נטענו מבלי שהובאו ראיות להוכחתם. בנוסף, קבע בית המשפט כי אף לגופם של ההסברים למקור המימון אין הם אמינים, ומכילים סתירות פנימיות. במסגרת זאת, עמד בית המשפט על כך שישנן סתירות מהותיות בין הודעותיו של המבקש במשטרה לעדותו בבית המשפט. כמו כן נקבע כי אף אם הייתה מתקבלת עדותו של המבקש כמהימנה לעניין מקורות מימון הסם, לא היה בה כדי להסביר את כמות הסם שנתפס. נוכח הרשעת המבקש בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, העמיד בית המשפט את רכיב המאסר בגזר הדין על 7 חודשי מאסר. יתר חלקי גזר דינו של בית משפט השלום, לרבות הפעלת המאסר של חמישה חודשים שירוצה במצטבר, הותרו על כנם. מכאן הבקשה שלפניי.

במסגרת הבקשה, טוען המבקש כי ההליך מעורר שאלה כללית המצדיקה את בחינתו ב"גלגול שלישי", היא השאלה האם די בממצאי מהימנות כדי להפוך את חזקת ההחזקה שלא לשימוש עצמי, והשאלה כי ניתן להתערב בשיקולי הערכאה הדיונית על בסיס שיקולי היגיון וסבירות. לצד זאת, טוען המבקש כי אף אם לא מתעוררת בהליך הנוכחי סוגיה כללית, יש מקום לפתח את ההלכה בדבר קבלת בקשות רשות ערעור, ולראות בעצם העובדה כי המבקש זוכה בערכאה הדיונית והורשע בערכאת הערעור כמקימה זכות ערעור. לחילופין, טוען המבקש כי יש לקבל את בקשתו משיקולי צדק. יצוין כי בסוף הדברים מציין המבקש במילים ספורות כי ברצונו להשיג אף על גזר הדין, ללא הצגת כל טענה בנושא.

במענה, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה על הסף. זאת, שכן הבקשה נסובה סביב נסיבות המקרה הקונקרטי, ואינה מעוררת כל סוגיה כללית המצדיקה את קבלתה. בתוך כך, טוענת המשיבה כי אף אם שגה בית המשפט המחוזי בישום ההלכות לעניין התערבותה של ערכאת הערעור בהכרעת הדין של הערכאה הדיונית, אין בכך כדי להקים טעם לקבלת בקשת רשות הערעור. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכי הוא מבוסס היטב על הראיות שבתיק.

לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתגובת המשיבה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, בקשת רשות ערעור תתקבל רק במקום בו מעוררת הבקשה סוגיה עקרונית ציבורית חדשה שטרם נדונה או במקרים חריגים בהם ימצא בית המשפט לנכון לקבלה משיקולי צדק ( ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). חרף ניסיונו של המבקש להציג את הבקשה כעוסקת בסוגיה כללית, עיקרה של הבקשה הוא בנסיבות הקונקרטיות של התיק.

במסגרת זאת, השאלה האם צדק בית המשפט המחוזי במקרה הנוכחי בהתערבותו בפסק דינה של הערכאה הדיונית אינה חורגת מנסיבות המקרה הספציפי בלבד. בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה, נוכח חוסר מהימנותו הגלויה של המבקש, וחוסר ההיגיון שבגרסתו, אין די בעדותו כדי להפוך את החזקה בדבר היות הסמים שלא לשימוש עצמי. קביעה זו של בית המשפט נעשתה תוך בחינת מכלול הראיות בתיק, והתחשבות בעובדה שהמבקש לא הביא כל ראיה לתמוך בגרסתו. בכך אין כדי לעורר שאלה משפטית כללית המצדיקה את קבלת הבקשה (ראו, לדוגמא, לעניין נסיבות בהן תתערב ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות וקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית ע"פ 1160/09 אזולאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.10.2009), פסקה 55). יצוין כי המבקש מנסה, בהקשר זה, לתמוך בקשתו בכך שבית המשפט אימץ את דעת המיעוט בע"פ 5937/94 שאבי נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(3) 832 (1995) (להלן: פרשת שאבי ). המחלוקת שהתעוררה ב פרשת שאבי נסובה סביב השאלה האם די בכך שנאשם לא הוכיח מקורות כספיים לתשלום עבור הסם כדי להוביל למסקנה כי גרסתו על פיה מדובר בסם לשימוש עצמי אינה מהימנה. דעת הרוב בפסק הדין, מפי השופט צ' טל ובהסכמת המשנה לנשיא

ש' לוין , קבעה כי אין מקום לקבוע את "מבחן המימון" כמבחן קשיח, ומשכך בכל מקרה של אי הוכחת מקורות מימון הסם יש לקבוע כי לא נהפכה חזקת הסחר. זאת, למול דעתו החולקת של השופט י' קדמי . העיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה כי בית המשפט על פניו אימץ את דעת המיעוט ב פרשת שאבי . יחד עם זאת, בית המשפט לא קבע את "מבחן המימון" כמבחן קשיח לעניין חזקת הסחר, כי אם בחן את שאלת המימון כחלק ממכלול הראיות בתיק. ברי, כי התחשבות בשאלת יכולת מימון הסם עולה בקנה אחד אף עם דעת הרוב ב פרשת שאבי . יצוין כי אף לו היה בית המשפט אכן מסתמך רק על דעת המיעוט בפרשת שאבי, לא היה בכך כדי לעורר סוגיה כללית חדשה, מקום בו ההלכה הכללית פסוקה וברורה (ראו רע"פ 1701/98 חקלאי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 7.5.1998); רע"פ 1518/05 נמני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 14.2.2005)).

אף יתר טענות המבקש אינן מצדיקות את קבלת הבקשה. כידוע, לנאשם זכות שעניינו יבחן בשתי ערכאות, וזאת, אף אם התביעה ערערה על החלטת הערכאה הראשונה (ראו: רע"פ 1492/07

פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.5.2007); רע"פ 8731/06

זאהר נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 30.4.2007)). בדומה, לא מצאתי כי יש מקום לקבלת הבקשה בגין העונש שנגזר על המבקש, משלא הציג המבקש כל טענה של ממש לעניין זה, ונוכח הרף הגבוה שעליו לצלוח לשם קבלת הבקשה (ראו רע"פ 7201/97

בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)).

סוף דבר, הבקשה נדחית. החלטתי מיום 20.3.2012 בדבר עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת בזאת. המבקש יתייצב ביום 12.8.2012 לא יאוחר מהשעה 12:00 במזכירות בית המשפט המחוזי חיפה לריצוי יתרת עונשו.