רע"פ 8145/12 ראיד מוגרבי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שניתן על-ידי כב' השופטים י' צבן- סג"נ, מ' מזרחי ו- ר' כרמל בתיק עפ"ת 48000-06-12, מיום 28.10.2012. בפסק דינם קיבלו כב' השופטים את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (להלן: בית המשפט לתעבורה ), אשר ניתן על-ידי כב' השופט א' טננבוים , ביום 16.5.2012. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, אשר השית עליו בית המשפט המחוזי.

ביום 11.11.2012, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש, עד להכרעה בבקשה.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע שתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); שתי עבירות של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח ברת-תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: פקודת ביטוח רכב מנועי ); עבירה של הכשלת שוטר, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ועבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 237 לחוק העונשין.

כתב האישום מגולל מסכת של שני אישומים המיוחסים למבקש, ולהלן עיקרם:

א.

האישום הראשון בכתב האישום – נטען כי, ביום 2.1.2012, בסמוך לשעה 19:35, נהג המבקש במשאית ונסע מכיוון כיכר חיזמא לכיוון מחסום חיזמא. בהגיעו למחסום, לא ציית המבקש להוראת שוטר, בכך שניסה לברוח מן המקום עם המשאית, וזאת על אף שחיילת במחסום הורתה לו לעצור. המבקש נעצר רק לאחר שהונחו במקום דוקרנים, שמנעו את המשך נסיעתו. בהמשך, לאחר שהמבקש מסר את תעודת הזהות שלו לשוטר המחסום לצורך בדיקה, הוא נמלט מן המקום עם המשאית כשהוא מותיר את תעודת הזהות שלו בידיי השוטר במחסום. בערבו של אותו יום, בסמוך לשעה 20:40, שב המבקש למחסום על מנת לקחת את תעודת הזהות שלו, כשבפיו גרסה לפיה אדם אחר נהג במשאית ולא הוא. עוד צויין באישום הראשון, כי בנסיבות המתוארות לעיל, נהג המבקש ברכב לאחר שנדון ביום 27.6.2011, לפסילה לתקופה של 9 חודשים מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה, על-ידי בית המשפט לתעבורה בירושלים (תיק פ"ל 3738-01-11 ).

ב.

האישום השני בכתב האישום – בהמשך לאמור באישום הראשון, נטען כי ביום 4.8.2011, בסמוך לשעה 14:45, נהג המבקש רכב מסוג מאן, ברחוב כנפי נשרים בירושלים, חרף העובדה כי נפסל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה, כאמור לעיל, בתיק פ"ל 3738-01-11.

3.

ביום 16.2.2012, הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנ"ל, על יסוד הודאתו.

בגזר דינו, עמד בית המשפט לתעבורה על חומרת העבירות שביצע המבקש; על הצורך בעונש מרתיע; והוסיף כי שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור צעיר אשר עקרונית משתדל לפעול בדרך נורמטיבית, אך מגלה נטייה לטשטש את ההתנהגויות הלא לגיטימיות שלו. בית המשפט לתעבורה הגיע לידי מסקנה כי די בכך שהמבקש היה עצור כארבעה חודשים כדי להבהיר לו כי אם ימשיך בדרכיו אלה, הוא יגיע לבית הסוהר. לבסוף, השית בית המשפט לתעבורה על המבקש עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות; הפעלה בחופף של מאסר על תנאי למשך 4 חודשים (שהוטל עליו בת"פ 7905-03-10); ומאסר על תנאי למשך שנה.

4.

המשיבה ערערה על קולתו של העונש שהוטל על המבקש, וטענה, כי עונש זה חורג במידה קיצונית מהענישה המקובלת בעבירות בהן הורשע המבקש. וזאת, בין היתר, בשים לב לעובדה כי לחובת המבקש קרוב ל-30 הרשעות תעבורה וכן הרשעה פלילית אחת. עוד נטען, שגה בית המשפט לתעבורה משהפעיל את עונש המאסר על תנאי בחופף לעונש המאסר בעבודות שירות, תוך החטאת מטרתו של עונש זה, ובניגוד להוראת סעיף 58 לחוק העונשין. כמו כן, טענה המשיבה, כי לא היה מקום להתחשב במעצרו של המבקש עד לתום ההליכים, היות שבחלקה הארי של תקופה זו היה המבקש בגדר אסיר בתיק אחר.

5.

ביום 28.10.2012, קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעורה של המשיבה, לאחר שמיעת טענות הצדדים, וקבע כי בית המשפט לתעבורה לא ייחס את החומרה הראויה לעבירות בהן הורשע המבקש. זאת, בשים לב לזלזול שגילה במעשיו כלפי רשויות החוק; ביצוע העבירות חרף העובדה כי תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי; ולנוכח עברו התעבורתי המכביד. בית המשפט המחוזי קבע, כי לאור חומרת מעשיו של המבקש ובהינתן העובדה כי בשלושה מארבעת חודשי המעצר בהם היה נתון המבקש, הוא היה אסיר בתיק אחר (שהוטל עליו בעפ"ת 7919-09-11), הרי שאין בעונש שנגזר עליו כדי להרתיע באופן מספק.

לאור האמור, השית בית המשפט המחוזי על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו; הפעלת עונש המאסר על תנאי מת"פ 7905-03-10 באופן שבו חודשיים ירוצו בחופף וחודשיים במצטבר; עונש מאסר על תנאי למשך 6 חודשים; פסילה בפועל לקבלת רישיון נהיגה למשך 3 שנים; פסילה על תנאי לקבלת רישיון נהיגה למשך 3 שנים; וקנס בסך 2,500 ₪.

הבקשה

6.

בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, טוען המבקש כי טעה בית המשפט המחוזי משלא שם אל מול עיניו את נסיבותיו המיוחדות של המבקש, ואת הסתמכותו על ההנחה לפיה הוא ירצה את עונשו, בהליך זה, בדרך של עבודות שירות. הסתמכותו זו, כך נטען, מבוססת על העובדה כי המבקש הודה בכתב האישום בהמלצת בית המשפט; על העובדה כי ניתן צו לממונה על עבודות השירות להכין חוות דעת בעניינו; על העובדה כי בית המשפט לא סייג את שליחתו של המבקש לממונה; וכן על התנהלותה של המשיבה בתיק זה ובת"פ 7905-03-10. לאור האמור, התבקשתי לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כבערעור עצמו ולהחזיר את העונש שהשית בית המשפט לתעבורה, על כנו.

7.

ביום 28.11.2012, הוגשה תגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור, בהתאם להחלטתי, מיום 11.11.2012. לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה הן על הסף והן לגופה. ראשית, נטען כי במקרה דנן לא מתעוררת כל שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות לערער ב" גלגול שלישי ". שנית, סבורה המשיבה כי אין ממש בטענת ההסתמכות של המבקש, היות שעמדתה העקבית של המשיבה היתה כי העונש, אשר הוטל על המבקש מקל עד מאוד ואינו מבטא את החומרה הרבה במעשיו. מטעם זה, כך נטען, עתרה המבקשת לעונש של מאסר בפועל בבית המשפט לתעבורה ואף ערערה על גזר דינו של בית משפט זה. עוד טענה המשיבה, כי אין בהחלטה זו או אחרת שניתנה בהליך אחר, כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט הדן בתיק הנוכחי.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דינה להידחות.

הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור ב" גלגול שלישי ", שמורה למקרים מיוחדים וחריגים, בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, או מקרים חריגים המגלים חוסר צדק. יתרה מכך, במקרים כגון דא, בהם מועלות טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, קמה עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, רק בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת (ראו, לעניין זה, רע"פ 2262/12 יאסין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.7.2012); רע"פ 5326/12 סיאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.8.2012); רע"פ 8527/12 ששון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.11.2012)).

לא מצאתי כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים ייחודיים המצדיקים לדון בנושא במסגרת של הליך שיפוטי נוסף. זאת, משא ין בנמצא שאלה בעלת חשיבות ציבורית נכבדה, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ושעה, ש על אף התערבותו של בית המשפט המחוזי בדינו של המבקש וההחמרה בעונש שהושת עליו, אין לומר כי מדובר בסטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת . ויוזכר, כי אין בעובדה שערכאת ערעור החמירה בעונש שהוטל על מאן דהוא, או בפער שבין עונשה של ערכאת בערעור

לבין העונש אותו השיתה הערכאה הדיונית, כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " (ראו, לעניין זה, רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.5.2009); רע"פ 2426/12 מחאמיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.4.2012); רע"פ 4883/12 הררי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.6.2012)).

9.

סבורני, כי העונש שהוטל על המבקש על-ידי בית המשפט המחוזי, מבטא כראוי את השיקולים המתבקשים, ו אינו חורג מרף הענישה המקובל . זאת, בשים לב לחומרת מעשיו של המבקש; לזלזול שהביע בשלטון החוק; לעברו התעבורתי המכביד; ולעובדה כי בזמן ביצוע העבירות מושא הליך זה היה עומד ותלוי נגדו מאסר מותנה בר הפעלה. עוד אציין, כי אין ממש בטענת המבקש בדבר הסתמכותו על הבטחה, כביכול, כי יוטל עליו מאסר בדרך של עבודות שירות. זאת, משום שלא הונחה תשתית עובדתית לטענה זו, ולא שוכנעתי כי היה בהתנהלות המשיבה בבית המשפט כדי לבסס טענת הסתמכות. מעבר לכך, אין ניתן לחלוק על כי ידיה של ערכאת הערעור לא היו כבולות, משלא עלתה בפניה טענת הסתמכות, וטענה מעין זו כלל לא נבחנה על-ידה.

לפיכך, משלא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת של הליך שיפוטי נוסף, דין הבקשה להידחות.

המבקש יתייצב לריצוי מאסרו במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, ביום 4.1.2013, עד לשעה 09:00.