רע"פ 8433/12 יעקב אברגל נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שניתן על-ידי כב' השופטים ד' ברלינר – נשיאה, ג' קרא ו- מ' סוקולוב , בתיק עפ"ג 30717-08-12, מיום 12.11.2012. בפסק דינו קיבל בית המשפט את ערעור המשיבה ודחה את ערעור המבקש, על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו, אשר ניתן על-ידי כב' השופט ע' דרויאן , ביום 15.7.2012.

רקע והליכים

2.

נגד המבקש הוגשו 59 כתבי אישום, שעניינם ביצוע מספר רב של עבירות, בין השנים 2011-2004, במספר תחומי פעילות פלילית. בקצירת האומר, יצויין כי כתבי האישום מתארים, בין היתר, כיצד החזיק המבקש מקומות להימורים אסורים וניהל אותם, לבדו, יחד עם אחרים, ותוך הפעלת אחרים; המבקש זייף בעצמו, או עם אחרים, כעשרת אלפים תקליטורים, אשר בכולם סחר, החזיק או מכר; המבקש שיבש מהלכי חקירה או משפט; המבקש העליב, איים והכשיל שוטרים אגב עבודתם; המבקש עשה שימוש ברישיון נהיגה מזויף, שילם בשיקים גנובים ועשה שימוש במסמכים מזויפים אחרים; המבקש ביצע עבירות תנועה רבות; וכן החזיק בסם שלא לצריכה עצמית.

על יסוד עובדות כתבי האישום האמורים, הואשם המבקש, בין השאר, בביצוע עבירות של עריכת הגרלות והימורים אסורים, לפי סעיף 225 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); החזקת מקום להימורים או הגרלות, לפי סעיף 228 לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; תקיפת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין; תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין; החזקת נכס החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין; זיוף, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; החזקת עותק מפר של יצירה לשם מסחר בו, לפי סעיף 10(ד) לפקודת זכות יוצרים, (להלן: פקודת זכות יוצרים ) וסעיף 62(ב)(3) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: חוק זכות יוצרים ); מכירה, השכרה, הפצת עותקים מפרים של יצירה בהיקף מסחרי, לפי סעיף 10(ג) לפקודת זכות יוצרים; מכירה, השכרה, הפצת טובין הנושא סימן מסחר רשום ללא היתר, לפי סעיף 60(א)(3) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: פקודת סימני מסחר ); החזקת טובין הנושא סימן מסחר רשום ללא היתר, לפי סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני המסחר; מסחר בעותקים מפרים, לפי סעיף 62(ב)(2) לחוק זכות יוצרים; וכיוצא באלו.

3.

ביום 10.5.2012, הרשיע בית משפט השלום בתל-אביב-יפו את המבקש בעבירות המיוחסת לו בכתבי האישום הנ"ל, על יסוד הודאתו, ולאחר בקשתו לצרפם יחדיו.

בגזר דינו, סקר בית המשפט את תחומי הפעילות הפלילית, בהם הורשע המבקש, וקבע כי " משקלן של הנסיבות החמורות הוא רב מאוד, ולכן גם מכריע, כך שלערך השיקום יינתן משקל מוגבל, ועדיפות תינתן לערכי ההלימה וההרתעה ". בית המשפט עמד על עברו הפלילי ה" מכביד מאד " של המבקש, הכולל עבירות רכוש ומרמה; עבירות אלימות; וכן עבירות תעבורה רבות. בגין עבירות אלו, ריצה המבקש שלושה עונשי מאסר, כאשר הארוך ביניהם היה של עשרים ושלושה חודשים, וכן תלויים ועומדים נגדו שבעה מאסרים מותנים. בנוסף, אימץ בית משפט השלום את חוות הדעת של שירות המבחן בעניינו של העורר, אשר העריך כי המבקש מגלה דפוסים עבריינים מושרשים, והצהיר על נכונות לטיפול רק כשהבין שכלו כל הקיצין בהליך הפלילי.

כמו כן, נתן בית המשפט דעתו לנסיבות לקולא, ובכללן לחלוף הזמן; " הרגיעה

העבריינית " של המבקש מאז שחרורו מן הכלא; והודאתו של המבקש והחלטתו לצרף את כל התיקים הפתוחים נגדו.

לבסוף, השית בית המשפט על המבקש עונש של 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן הפעיל, בחפיפה חלקית, את שבעת המאסרים המותנים התלויים ועומדים נגדו, כך שסך הכל הושתו על המבקש 42 חודשי מאסר. בנוסף, נגזרו על המבקש שני מאסרים מותנים, האחד בן 6 חודשים והשני בן 3 חודשים; פסילה מלנהוג ולקבל רישיון נהיגה, למשך 5 שנים מיום שחרורו ממאסר; וחיוב בקנס בסך 40,000 ₪.

4.

בעקבות גזר הדין, הוגשו ערעורים הדדיים מטעם המבקש והמשיבה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. המשיבה ערערה על קולת העונש שהוטל על המבקש (ע"פ 30717-08-12), וטענה כי אין להתעלם מההיקף הנרחב והחומרה הרבה של פעילותו הפלילית. לטענת המשיבה, העונש שנגזר על המבקש אינו תואם את עיקרון ההלימה; חורג לקולא מן העונש הראוי, בנסיבות העניין; ואינו מבטא את המשמעות ההרתעתית של גזרי הדין, במסגרתם הוטלו על המבקש שבעת עונשי המאסר המותנים.

מנגד, ערער המבקש על חומרת העונש שהושת עליו (ע"פ 12065-09-12), וטען כי רוב רובן של העבירות בהן הורשע הינן עבירות שבתי המשפט אינם גוזרים בגינן עונשי מאסר לריצוי בפועל; כי בעבירות ההימורים בהן הורשע המבקש, הוא שימש כ" קוף " ולקח אחריות על מעשיהם של אחרים; כי המבקש לא עשה רווח כספי של ממש, מביצוע עבירות ההימורים בהן הורשע; כי לא ניתן משקל ראוי לעובדה כי המבקש חסך זמן שיפוטי יקר, הן בהודייתו והן בבקשתו לצרף את תיקיו; וכי לא ניתן משקל של ממש לעובדה כי המבקש עבר בשנים האחרונות שינוי משמעותי באורחות חייו והחל לנהל אורח חיים נורמטיבי. על כן, התבקש בית המשפט המחוזי, להקל בצורה משמעותית בעונשו של המבקש.

5.

ביום 12.11.2012, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה ודחה את ערעורו של המבקש, לאחר שמיעת טענות הצדדים. בית המשפט ציין, כי " אין לך תחום עברייני שאין לו מקום של כבוד בפעילותו הענפה של המערער

[המבקש]". בית המשפט המחוזי עמד על כך כי פעילותו הפלילית של המבקש מתאפיינת בתחכום, ידע, שיטתיות, העדר מעצורים והתעלמות מוחלטת מנורמות התנהגות סבירה. בית המשפט סבר, כי המבקש מהווה " סיכון לחברה " וכי הנתון היחיד, אשר ניתן לזקוף לזכותו, נעוץ בעובדה כי הוא הודה במיוחס לו. עוד נקבע, כי לא ייתכן ש-46 חודשי המאסר על תנאי, אשר הושתו על המבקש בהליכים קודמים, יצטמצמו לכדי הצטברות של 12 חודשי מאסר בלבד.

אשר על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי, מבלי למצות את הדין, ראוי כי עונשו המצטבר של המבקש יעמוד על 60 חודשי מאסר לריצוי בפועל, תחת 42 החודשים שהשית עליו בית משפט השלום. במסגרת זו, הושתו על המבקש 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, והופעלו במצטבר 20 חודשי מאסר מותנים. כן נקבע, כי יתר חלקי גזר הדין של בית משפט השלום יישארו בעינם.

הבקשה

6.

בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, טוען בא כוחו כי טעה בית המשפט המחוזי עת דחה את ערעורו של המבקש והחמיר בעונשו, באופן לא מידתי. לטענת המבקש, מקרהו נופל בגדר אותם מקרים מעטים, בהם מתחייבת התערבותו של בית משפט זה ב" גלגול שלישי ". זאת, שעה שהעבירות בהן הורשע המבקש הן עבירות ישנות; כאשר העבירות, שעניינן הפרת זכויות יוצרים, נעברו במכירת טובין בשווקים פתוחים לעיני כל ולא בסתר; עת שבית משפט השלום הסתמך בגזר דינו על תסקיר מבחן מפברואר 2012 ולא הזמין תסקיר משלים, אשר בכוחו ללמד על השינוי שעבר המבקש בחייו; בשים לב לפער הקיצוני בין העונש שהושת בערכאה הדיונית לעונש שהטילה ערכאת הערעור; ולנוכח העובדה כי בית המשפט המחוזי סטה מהכלל, לפיו אין זו דרכה של ערכאת ערעור למצות את הדין עם נאשם, שעה שמתקבל ערעור התביעה.

לאור האמור, התבקשתי ליתן למבקש רשות ערעור, לדון בבקשתו כבערעור ולהקל בעונש שהטיל עליו בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

7.

למקרא האמור בבקשה, הגעתי לידי מסקנה כי אין להיעתר לה.

הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור ב" גלגול שלישי ", שמורה למקרים חריגים, בהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, או כאשר עסקנין במקרים חריגים ביותר המגלים חוסר צדק (ראו, לעניין זה, רע"פ 8407/12 ניסנוב נ' מדינת ישראל (לא פרסום, 16.12.2012); רע"פ 9019/12 חטיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.12.2012)). יתרה מכך, טענות נגד חומרת העונש, כשלעצמן, מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, רק בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת (ראו, למשל, רע"פ 5354/12 עופר קובר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.7.2012); רע"פ 8145/12 מוגרבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.12.2012)).

8.

סבורני, כי המקרה המונח לפניי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים ומיוחדים המצדיקים מתן רשות לערעור נוסף. זאת, היות שהבקשה הנדונה אינה מגלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית מיוחדת החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, אין מקום להיעתר לה משיקולים של צדק, ואין בעונש כל סטייה ממדיניות הענישה המקובלת. מן הראוי להזכיר, כי העובדה שערכאת הערעור החמירה בעונש שהוטל על המבקש, כשלעצמה, אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " (ראו, לעניין זה, רע"פ 2426/12 מחאמיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.4.2012); רע"פ 4883/12 הררי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.6.2012)). כך גם, ידוע כי על אף כי ייתכנו מקרים בהם קיומו של פער בין העונש, אותו השיתה הערכאה הדיונית לבין זה שהשיתה ערכאת הערעור, יצדיק מתן רשות ערעור, הרי ש" אין זו תוצאה הכרחית או מיידית של קיומו של פער. הבחינה האם מוצדק מתן רשות ערעור תלויה בנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה " ( רע"פ 4791/08

כהן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 9.2.2009), פס' 11. ראו גם, רע"פ 3173/09

מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל

(לא פורסם , 5.5.2009); רע"פ 6285/12 וקנין נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 29.8.2012)).

ואכן, הנני סבור כי בנסיבות המקרה דנן, בשים לב לכך שבסופו של יום העונש אשר הושת על המבקש אינו סוטה ממדיניות הענישה המקובלת, ואין בו משום מיצוי הדין עימו, הרי שאין בפער הקיים בענישה בין שתי הערכאות, כדי להצדיק לדון בעניינו של המבקש במסגרת של הליך שיפוטי נוסף.

מטעמים אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

9.

למעלה מן הנדרש, אציין כי דין טענותיו של המבקש להידחות אף לגופן. זאת, שעה שלא מצאתי כי נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר שמע את טיעוני הצדדים וקבע בפסק דין, מפורט ומנומק, כי עולה תמונה חד משמעית המצביעה על " עבריינות קשה, עקבית ושיטתית " וכי חרף העובדה כי המבקש הודה במיוחס לו " לא ניתן לפטור אותו מאחריות למעשיו בעבר ולא ניתן לגמד את התמונה המצטיירת מהעבירות הבן הורשע ". ואכן, אין להתעלם מן העובדה כי המבקש, בעל עבר פלילי מכביד עד מאוד, הורשע ב-59 כתבי אישום שונים בגין פעילות עבריינית רבת היקף, ארוכה במשכה, מגוונת וחמורה. אל חומרתן הרבה של העבירות, מצטרפת העובדה כי אלה בוצעו בעת שהיו תלויים ועומדים נגדו, לא פחות משבעה מאסרים מותנים ברי הפעלה. דבר המלמד על הכישלון ההרתעתי בענישת המבקש בעבר, ומחייב ליתן משקל בכורה לשיקולי ההרתעה והגמול.

למותר לציין, כי אין בעובדה כי בית משפט שלום הסתמך בגזר דינו על תסקיר מבחן מפברואר 2012 ולא הזמין תסקיר משלים, כדי להועיל למבקש. זאת, שעה שגזר הדין ניתן אך מספר חודשים ספורים לאחר עריכתו של התסקיר הנדון (יום 15.7.2012), וכאשר זה התבסס, הן על שיחות ממושכות שנערכו עם המבקש ועם בת זוגו והן על מידעים שונים שנאספו על אודות המבקש, בעבר ובסמוך לכתיבת התסקיר.

10.

לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת של הליך שיפוטי נוסף.

לפיכך, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.