רע"פ 5823/09 עיסאם באשיתי נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בע"פ 4132/09 וע"פ 4136/09 מיום 6.7.09, במסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה על קולת העונש שנגזר על המבקש בבית משפט השלום בתיק פלילי 5454/06, מיום 4.1.2009 ומאידך נדחה ערעור שכנגד על חומרתו.

כתב האישום המתוקן שהוגש לבית משפט השלום לאחר הגעת הצדדים להסדר טיעון, הכיל שני אישומים המייחסים למבקש – בן 22 בזמן ביצוע העבירות – שתי עבירות של פעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף ) ולחלופין בצירוף סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף; וכן שתי עבירות של הוצאת חשבונית מס ללא זכאות לכך, לפי סעיף 117(א)(5) לחוק מס ערך מוסף ולחלופין בצירוף סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף.

יוער, כי הסדר הטיעון לא נגע לגובה העונש והצדדים הסכימו במסגרתו כי במסגרת הטיעונים לעונש לא תטען המשיבה לעובדות מעבר לאמור בכתב האישום המתוקן.

בין השנים 2003-2002, היה המבקש בעליה ומנהלה של חברת ע.ב. כוכב העיר (להלן: חברת כוכב העיר ), הרשומה כעוסק מורשה בתחום הבניה והשיפוצים. באותן שנים, הוציאו המבקש וחברת כוכב העיר חשבוניות מס פיקטיביות על שם החברה, והעבירו אותן לגורמים שונים תמורת תשלום של 2-5% מהערך הנקוב בחשבוניות בלא לספק להם את התשומות המצוינות בהן. לפי האישום הראשון, מכרו המבקש וחברת כוכב העיר חשבוניות על סך של כשבעה מיליון ש"ח לחברת נידר בע"מ ולאחד ממנהליה, נחום רחמין – אשר הואשמו גם הם באותו כתב אישום (להלן: רוכשי החשבוניות ) – כאשר מרכיב המע"מ בחשבוניות אלה עמד על כמיליון ש"ח. לפי האישום השני, נמכרו חשבוניות פיקטיביות בסכום מצטבר של למעלה מאחד עשר מיליון ש"ח לחברות נוספות. בחשבוניות אלה עמד מרכיב המע"מ על כ-1,700,000 ש"ח. ערכן הכולל של החשבוניות המזויפות שהנפיק המבקש יחד עם חברת כוכב העיר הינו 18,556,584 ש"ח וסכום המע"מ הנקוב בהם – 2,836,949 ש"ח. התמורה שקיבלו עבור מכירת החשבוניות נאמדת במאות אלפי שקלים.

ביום 23.12.2007, הרשיע בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת א' באום-ניקוטרה ) את המבקש על פי הודאתו והורה על הכנת תסקיר מבחן בעניינו (ת"פ 5454/06). בתסקיר מיום 11.6.2008 שהוגש ל בית המשפט , והן בתסקיר המשלים שהוכן לבקשת בא כוח המבקש נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו והתייחס לכך שהמבקש אמנם לוקח אחריות חלקית על העבירות, אך יחד עם זאת רואה עצמו כקורבן בפרשה, וטוען כי בזמן ביצוע העבירות לא ידע שהוא עובר על החוק.

חרף נסיבותיו האישיות של המבקש, קבע בית משפט השלום, כי טיב העבירות שבוצעו על ידו, מחייב להחמיר עימו בדין ולפיכך גזר עליו ביום 4.1.2009 עונש של שניים עשר חודשי מאסר בפועל; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים; וקנס בסך 40,000 ש"ח.

כאמור, הן המבקש והן המשיבה הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים, ערעור על גזר הדין (ע"פ 4132/09 וע"פ 4136/09). בפסק דינו מיום 6.7.2009, קיבל בית המשפט (כבוד סגן הנשיא צ' סגל והשופטים מ' דרורי וי' נועם ) את ערעור המשיבה והחמיר בעונשו של המבקש. עונש המאסר בפועל הוגדל לשמונה עשר חודשי מאסר והקנס הוגדל ל-80,000 ש"ח. עונש המאסר על תנאי נותר כשהיה. בין הנימוקים לתוצאה אליה הגיע, הדגיש בית המשפט המחוזי כי מדיניות הענישה המחמירה שהתווה בית המשפט העליון לגבי עברייני מס, צריכה לבוא לידי ביטוי גם בעניינו של המבקש, אשר עסק במשך שנתיים בהפצה שיטתית של חשבוניות פיקטיביות בסכומים נכבדים ביותר, ובסופו של יום שלשל גם לכיסו עמלות בסך מאות אלפי שקלים.

יש לציין, כי בעקבות דיון שנערך בבית המשפט המחוזי, הגישה המשיבה ביום 3.6.2009 הודעה, בה פורטו שומותיהם האזרחיות של המבקש וחברת כוכב העיר בשנים הרלוונטיות (להלן: הודעת המשיבה ). בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.7.2009 צוין, כי היא הוגשה ללא היתר וכי בית המשפט התעלם מן האמור בה בכתיבת פסק הדין.

עוד ייאמר, כי רוכשי החשבוניות עצמם, היינו הנאשמים הנוספים בכתב האישום שהוגש כנגד המבקש, זוכו בבית משפט השלום ביום 23.4.2009 מן העבירות המיוחסות להם, מחוסר ראיות.

מכאן לבקשת רשות הערעור שבפניי, המתמקדת במספר מישורים. ראשית, טוענים באי כוח המבקש, כי חרף תשובתו של בית המשפט המחוזי בדבר התעלמותו מהודעת המשיבה, לא מן הנמנע שלהודעה זו היתה השפעה על השיקולים בגזירת העונש. לראיה מציינים הם, כי על אף שהסדר הטיעון הביא לתיקון כתב האישום כנגד המבקש ולמחיקת רכיב ה"נסיבות המחמירות" מן העבירות בהן הורשע, בית המשפט המחוזי התייחס בפסק דינו לנסיבות מחמירות שהתלוו לביצוע המעשים. הם מוצאים בהגשת ההודעה סטייה מן ההסכמות שבהסדר הטיעון וטוענים שאין להליכים האזרחיים כנגד מרשם, שייכות לאישום הפלילי. באשר לגובה העונש סבורים באי כוח המבקש, כי העבריינים המרכזיים בפרשה היו רוכשי החשבוניות הואיל והם שהואשמו בהעלמת המס ואילו מעמדו של המבקש בתיק משני, בהיותו ספק החשבוניות ולא הנהנה העיקרי ממעשי המרמה. משכך, טוענים הם שזיכויים של רוכשי החשבוניות, צריך להשליך גם על העונש שיש להטיל על המבקש. לבסוף, מלינים הם על חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות ומציינים גם את נסיבותיו האישיות של המבקש כשיקולים שיש בהם כדי להשפיע על הקלה בעונשו.

בדיון שנערך בפניי, טען בא כוח המשיבה כי הודעת המשיבה הוגשה כדי להבהיר שאלה שהופנתה אליו מ בית המשפט ואיננה בגדר ראיות נוספות שהוגשו בערעור. לעצם העניין, סבור הוא שהעונש משקף את חומרת מעשיו של המבקש ועל כן יש להותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית ניתנת רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי בטיעוני הבקשה שאלות המצדיקות דיון בעניינו של המבקש בגלגול שלישי, בהיותם מתמקדים בעיקר בחילוקי הדעות הנוגעים לחומרת מעשי המבקש ובנסיבות התיק המונח בפנינו בלבד.

מעבר לכך, הלכה ידועה היא כי טענות הנוגעות לחומרת העונש אינן מקימות על דרך הכלל עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). נוכח היקפן של העבירות ולאחר בחינת כל נסיבות המקרה, נחה דעתי כי העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי איננו חורג מנורמת הענישה המקובלת בעבירות כלכליות – ועבירות המס בכללן – ומשכך דין הבקשה להידחות מטעמים אלו בלבד.

למעלה מן הצורך אציין, כי גם לו נבחנו טענות באי כוח המבקש לגופן, לא היה בהן כדי להביא לשינוי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ראשית, שאלת סיווגה ואופן הגשתה של הודעת המשיבה אינה דורשת הכרעה במקרה דנן, משום ש בית המשפט ציין במפורש בהחלטתו מיום 6.7.2009 כי הוא התעלם מתוכנה בשיקולי הענישה. ואולם גם מעבר לכך, היקף מכירת החשבוניות בידי המבקש וגריפת הרווחים ממעשי מרמה אלה, מצטיירים במלוא עכירותם גם בלא עיון בהודעת המשיבה ומצדיקים לכשעצמם את הגדלת תקופת המאסר כפי שנקבע ב בית המשפט המחוזי.

מכירת חשבוניות המעידות על עסקאות פיקטיביות לחמש חברות שונות על פני תקופה של שנתיים, בסך הקרוב לעשרים מיליון ש"ח, כאשר סכום המע"מ הנקוב בהן מתקרב לשלושה מיליון ש"ח, מלמדת אותנו על זלזולו העמוק של המבקש במערכת החוק. באמצעות הפצת חשבוניות מס מזויפות בסכומים גבוהים אלה לכל המזדמן, הניח המבקש לפתחם של עברייני מס אחרים את האפשרות למעול באוצר המדינה ולהסב לה נזקים כבדים. מימדי העבירות, יחד עם התכנון והשיטתיות שנתגלו בהן – ולא סכומי השומות האזרחיות שפורטו בהודעת המשיבה – הן שהביאו את בית המשפט המחוזי להתייחס למקרה הנדון בחומרה. מיותר לציין, שמחיקת רכיב "הנסיבות המחמירות" מכתב האישום, אין משמעה התעלמות מחומר הראיות או ממעשי המבקש הנוגעים לעצם העבירות בהן הוא הורשע. למרבה הצער, לא היה בתסקירי המבחן שהוכנו בעניינו של המבקש, כדי להצביע על הבנתו את הפסול והחומרה שבמעשיו.

לבסוף, בהלכותיו של בית משפט זה הובהר פעמים רבות, כי נוכח פגיעתה הקשה של עבריינות המס במשק, בכלכלה, במגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המיסים, ואף בשל הקושי הרב שבחשיפתה, יש לנקוט ביד קשה בטיפול בעבירות אלה ולהעניק משקל מיוחד להיבט ההרתעתי של העבריינים, במסגרת שיקולי הענישה (ראו למשל ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 211, 218-217 (1981); רע"פ 3137/04

חג'ג' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.4.2004); רע"פ 5779/09 סטבינסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.8.2009)). חומרה יתרה נודעת להעלמות מס באמצעות חשבוניות פיקטיביות, הואיל והן מאפשרות לגזול מן הקופה הציבורית סכומי עתק. באופן טבעי, מהוות הוצאתן והפצתן של חשבוניות אלה, מרכיב מרכזי בשרשרת העבריינית ומעשים אלה הפכו זה מכבר למכת מדינה (ראו רע"פ 4903/04 מזור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2004)).

במקרה שבפניי, העברת החשבוניות הפיקטיביות לגורמים השונים, סימנה בבירור שהמבקש עשה כל שהיה לאל ידו כדי לאפשר להם לחמוק מתשלומי המיסים וזאת בעבור בצע כסף. משכך, זיכויים של רוכשי החשבוניות לא מפחיתה מן האחריות בה ראוי שישא. נוכח כל האמור ועל אף הנסיבות לקולא שהועלו בפניי, אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להחמיר בעונשו של המבקש.

בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יתייצב ביום 21.9.2009 בשעה 10:00, בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים לשם תחילת ריצוי עונשו, כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.